Friday, October 11, 2013

כל החיים לפניו - סיכום ואפיון דמויות

הדמויות בספר "כל החיים לפניו"
רוזה-
אישה יהודייה כבת 65, ילידת פולין. מצבה הבריאותי מדרדר במהלך העלילה של "כל החיים לפניו" בשל תשישות וזקנה ומתוארת כאישה שמנה מאד. רוזה עבדה במשך שנים בזנות בפריז,מרוקו,אלג'יר, ידעה קרוא וכתוב ושלטה היטב בצרפתית, ערבית ויידיש. בזמן מלחה"ע ה-2 נקראה ע"י המשטרה הצרפתית להתייצב באצטדיון בפריז ומשם נשלחה לאושוויץ. היא חזרה משם מלאה חרדות ופחדים שנהפכו לחלק בלתי נפרד מחייה וחששה שילשינו עליה לפני השלטונות. היא חששה מצלצול בפעמון דלת ביתה( חשבה שאלה הגרמנים). ולכן היא חיה בזהות מושאלת והשתמשה בתעודות מזויפות.
לפעמים הייתה יורדת בסתר למרתף הבית ובחדר השינה שהכינה לה מראש,הייתה מתיישבת על הכורסא ומדליקה נר. כאשר מומו גילה את העניין היא סיפרה לו שהיא באה לשם כשהיא מפחדת ובורחת מהחברה הצרפתית. למעשה יש כאן ביקורת נוקבת כלפי החברה בתקופת השואה.
בגיל 50 היא מפסיקה לעסוק בזנות בגלל המראה החיצוני שלה ופותחת מעון לילדי זונות. מדובר בילדים שמהאמהות שלהם נשללת הזכות לגדל את ילדיהם עקב עיסוקן, ולכן הן נאלצות להחביא את ילדיהם מפני לשכת הסעד.
מחלתה של רוזה – רוזה חולה כנראה במחלת האלצהיימר מחלת השכחה היא לא זוכרת מי היא ומה קורה סביבה. בהתחלה חושבת שחולה בסרטן אך בהמשך מתברר שלא. רוזה לעיתים מאבדת את ההכרה,שוקעת אחורה בזמן ומאבדת את שפיותה. פתאום מתחילה לדבר בפולנית מנסה לחדש את ימיה כזונה צעירה, חוזרת מדי פעם לתקופה של מלחה"ע ה-2. כל זה נובע מכך שהייתה באושוויץ היא ניצולת שואה, חזרה משם בן אדם אחר.
המרתף היהודי – מזכיר כמו בימי השואה שם רוזה מתחברת אל מקורותיה היהודיים, המרתף מסמל את הזהות היהודית שלה. החור הקטן הוא המקדש הקטן שבנתה ליהדותה אבל גם מקום בטוח לשעת צרה.

מומו-
הדמות  הראשית ב"כל החיים לפניו", מספר את הסיפור בגוף ראשון. השאיפה שלו היא לגלות את מוצאו ומשפחתו,דבר אשר נשמר בסוד אצל גברת רוזה. רוזה מתייחסת אליו כאל בנה, הדבר בא לידי ביטוי בכך שהוא נשאר להתגורר אצלה למרות שאינה מבקשת כסף ממשפחתו. רוזה חוששת שתאוות הרצח והשיגעון של האבא יעברו בתורשה למומו ועסקי הזנות של הוריו עלולים להשפיע עליו לבחור במקצוע הזנות.
מומו הוא ילד המתחנך ברחובות, הוא גונב מחנויות ומופיע בהופעות רחוב עם המטריה ארתור.
מתוך עוני בדידות,עוני ומצוקה חברתית מומו מתחיל להעריך את גברת רוזה בתור אדם ובתור תחליף לאמו הביולוגית. אבל שתי אכזבות הפריעו למערכת היחסים:
1.     כשלוש שנים לאחר שהגיע מומו לרוזה נודע לו שרוזה מקבלת עבורו כסף מדי חודש ואילו הוא חשב שאהבתו אליו אינה תלויה בדבר. לאחר שהכסף הפסיק להגיע והוא נשאר אצל רוזה הוא הבין את גודל אהבתה אליו.
2.     האכזבה השניה היא כאשר האבא מופיע בביתה של רוזה ומבקש לראות את מומו ואז נודע למומו מיהם הוריו וכן שהוא בן 14. מומו מזועזע לא ממשפחתו אלא מהעובדה שרוזה שיקרה לו.מבחינתו לגיל יש משמעות- ככל שהוא מבוגר יותר יהיה לו קל לשרוד ברחובות. רוזה מנמקת את מעשיה ע"י כך שפחדה שמומו יעזוב אותה.

המבחן האנושי לאהבה הגדולה בין מומו הנער הערבי לרוזה הזקנה היהודייה מתרחש בסיום הרומן "כל החיים לפניו". רוזה המרגישה שמותה קרב מסבירה למומו שאינה רוצה להיכנס לבית החולים כי שם יכריחו אותה לחיות. היא משביעה את מומו שימנע בכל דרך את אשפוזה ומבקשת שבבוא הזמן יקרא לחבריו כדי להזריק לה את מה שנדרש ולזרוק את גופתה מחוץ לעיר. מומו נשבע ומקיים את דבריה.
כשד"ר כץ דורש לאשפז את רוזה ומסרב לבקשת מומו להמית אותה מומו ממציא את סיפור א"י ומוריד אותה למרתף ובכך מונע ממנה סבל ומאפשר לה למות כיהודיה גאה.בסיום הרומן ניתן להבחין בבגרות הנפשית ובאנושיות של מומו. הוא מסרב להיפרד מרוזה ולכן במשך 3 שבועות הוא מנסה לשמר את פניה באמצעות איפור ולמנוע את ריח הריקבון ע" בושם. הוא לא אבל ולא שתה ונשכב לידה כדי לשמור את גופתה של רוזה. מומו מאפר את רוזה באפן חולני כדי "להשאירה בחיים" ומנסה להרוויח עוד קצת זמן במחציתה. ואכן לעלובי החיים בחייהם אין ריח שימשוך את תשומת ליבם של האנשים המסודרים שבחברה האנושית שירצו לעזור ולסייע, רק ריח הריקבון של עלובת החיים שהתפגרה והמראה של נער המסרב להיפרד מהגופה של האישה היחידה בעולם שאהבה אותו וגידלה אותו בתוך עולם של מצוקה ועוני. רק אלה מעוררים ומזעזעים את החברה, הזועקת זעקת "הצילו" היא רגעית וחולפת. שכן כשיפנו את מטרד הסרחון ישוב העולם מהר לקדמותו ,עלובי החיים ימשיכו בחייהם והאחרים ימשיכו בחייהם הטובים והמסודרים וזו היא אחת הנקודות המרכזיות של "כל החיים לפניו"
אדון חמיל-
מוכר שטיחים לשעבר, יושב קבוע בבית הקפה. דמות משנה תומכת ב"כל החיים לפניו". מומו היה משוחח איתו בשעות מצוקה וממנו למד על החיים. חמיל צבר ניסיון וחוכמה בגלל גילו ובשל קריאת ספרים, הספר אשר הנחה אותו היה "עלובי החיים" אותו קרא שוב ושוב. חמיל היה מחזיק את הספר תמיד על השולחן בבית הקפה גם כאשר היה כמעט עיוור. השאלה שהחרידה את מומו הייתה האם אפשר לחיות ללא אהבה, חמיל עונה בסיפור לגבי עצמו. לפני 60 שנה היה מאוהב באישה, אך הקשר הופסק לאחר 8 חודשים ומאז הוא שומר לה אמונים. מומו שואב עידוד מפילוסופית החיים של חמיל באשר לפערים האנושיים (הפערים הם ברמה האנושית) בין עלובי החיים לבין אנשי פריז המוגנים.
הוא מסביר ששום דבר בחיים הוא לא שחור לדברי ועלובי החיים הם ככה בגלל הנסיבות.
כלומר ממנו מומו למד שאין המעמד החברתי מעיד על האדם, אלה מה שקובע הוא אופיו של כל אדם. בדמותו המיוחדת מיצג חמיל את השכל הישר הצומח מקרקע של מצוקה, אך מעניק תקווה לכל הסובב אותו בנוסף דרך דמותו של חמיל מועבר ערך האהבה- מומו מושפע מדבריו ומגיע בסיום הרומן למסקנה שאי אפשר לחיות ללא אהבה בשל הצורך הבסיסי של כל אדם להיות אהוב. מכאן שלאדון חמיל יש השפעה רבה על מומו והוא לוקח תפקיד בעיצוב דמותו.

 גברת לולה-
גרה בקומה הרביעית בבניין של רוזה. גבר המחופש לאישה גם היא דמות משנה ב"כל החיים לפניו". עובדת ביער בולון בזנות. לשעבר מתאגרף. אישה בעלת נשמה טובה העוזרת לרוזה מבחינה כלכלית (מביאה לה כסף ומזון), האנושיות שבה מנוגדת למקצועה, מבחינה חיצונית חובשת פאה בלונדינית ומתלבשת כאישה סקסית ומשתמשת בהורמונים לעיצוב הגוף. במשך הזמן אף מטפלת ברוזה באהבה ובסובלנות כגון: מבשלת עבורה ומקלחת אותה. למעשה לולה בנויה על דרך הניגוד בין העיסוק לבין הנפש האנושית. בדמותה המקסימה מייצגת לולה את הגדולה האנושית המתבטאת ביכולת לפרוץ את גבולות הגורל האכזר ולנהוג באהבת אדם.


הבדידות
היצירה "כל החיים לפניו" היא על בדידות האדם. על רקע הבדידות של מומו ורוזה מתרחשת התקרבות אנושית ונבנית מערכת יחסים בין השניים אשר מובילה לאהבה. מומו שואל האם אפשר לחיות ללא אהבה. הוא מאמין שהדבר אינו אפשרי כי האהבה בין שני אנשים היא הפתרון לבדידות. למומו חסרה אהבה של אם משפחה ובית.
בגלל הניתוק מהוריו בגיל צעיר היה עליו להסתגל לרוזה ולילדים שחיו אצלה וגם לבדידות. מומו חש כי אין לו איש בעולם במיוחד לנוכח העובדה שאמהות היו מגיעות לבקר את ילדיהן לכן מסקנתו היא שהיחסים בינו לבין רוזה הם התשובה לבדידות.
מומו הבודד מחפש כל דרך כדי שאימו תבוא לבקר אותו. הוא מנסה כל דרך אפשרית לגרום לאמו לבוא אך היא לא באה. לבסוף החל מחרבן בכל פינה בדירה של רוזה תוך צרחות שהוא מבקש לראות את אמו שלא ראה מעולם וגם אז היא לא הופיעה. גב' רוזה סירבה לספר לו מיהם הוריו כשמומו מבין שבדך זו לא תבוא הישועה. הוא מוכן לאמא תחליפית:
הוא מאמץ כלב בשם סופר (שם אירוני לחייו העלובים של מומו) הוא אוהב את הכלב מאוד. סופר ומומו הופכים להיות ידידים טובים, כאשר מומו טייל עם הכלב הוא הרגיש שהוא כל העולם. כאשר גברת אחת ביקשה לקנות אותו כדי להעניק לו חיים טובים יותר, את הכסף שהוא קיבל בעבורו הוא זורק על אף העוני הרב בו הם מצויים וזאת כדי להראות שלא אכפת לו מהכסף אלא מסופר.
לאחר המעשה יושב על המדרכה ובוכה אך מרגיש שמצא לסופר בית טוב כי החיים בביתה של רוזה -"אלה אינם חיים לכלב" זוהי אמירה אירונית כי לכלב אלה אינם חיים אבל לעלובי החיים כן?
הבדידות של מומו גוברת והוא מחפש לו תחליפי אם חדשים, הפעם זו לביאה- רוזה משבחת בפני מומו את הלביאות שמגנות על הגורים שלהם שמוכנות למות ולא לסגת. הלביאה היא סמל לאמהות, היא שומרת על הגורים שלה ומקריבה עצמם למענם. מומו הבודד מדמיין כי ישנה לביאה (תחליף לאם) שמגיעה לבקרו. הוא חולם כל לילה על לביאה שבאה לנשק אותו ולקק את פניו וגם את הפנים של הילדים האחרים כי גם הילדים האחרים זקוקים ללביאה. (מומו חושב תמיד על האחרים-זה מעיד על טוב ליבו ועל אנושיותו). למומו אין אמא שמוכנה להגן ולשמור עליו, והחלום הזה מעיד עד כמה זה חסר לו, וכמה הוא זקוק לאמא שתגן עליו ותאהב אותו. בנוסף הוא מלביש מטריה וקורא לה ארתור. ארתור הוא תחליף לחברים של מומו (חבר דמיוני). עם ארתור הוא עושה מופעי רחוב כדי להרוויח כסף וכדי להפיג את הבדידות, הוא מטפל בו באהבה ואף מתקן אותו לפי הצורך. מומו משתעשע ברולטת הכבשים הוא חוצה את הכביש במהירות ומפחיד את הנהגים. מומו בסיטואציה זו מרגיש חשוב כיוון שהנהגים עוצרים את הרכב. יום אחד מגיע אל גב' רוזה אדם חיוור וחולה- יוסף קציר כנראה אביו של מומו. רוזה משקרת לו וטוענת שהיא גידלה את מומו כיהודי, האיש מת משבץ ומומו מתייחד עם אבא שלו לכמה דקות, הוא מעשן לזכרו סיגריה שמצא בכיסים, הוא אף בוכה מעל כי הרגיש שאיבד מי שקרוב לו באמת ומומו מחפש כל הזמן קשר, קרבה אנושית ומשפחה. אך החיים חזקים ממנו הוא קם ומסתלק. רוזה שיקרה כאן כי לא יכלה לסבול את המחשבה שמומו יעזוב אותה. מומו רגיש גם לבדידותם של אחרים. לדוגמא הוא מציע לחמיל להתחתן עם רוזה כדי לא להיות לבד אך אדון חמיל מסרב גם בשל גילו וגם כי היא יהודיה. לסיום נראה כי בעיית הבדידות של מומו נפתרה בסוף לאחר מותה של רוזה ומגוריו אצל נאדין.

הקרקס, הקולנוע והמטריה
כל אלה הם עזרים המאפשרים לשרוד ויש להם תפקיד חשוב בעלילה של "כל החיים לפניו". המטרייה הופכת לארתור ומשמשת לחבר. בקרקס לא סובלים ולא מזדקנים, הליצן אינו דומה לאף אדם ותמיד משעשע. הליצנים בקרקס קוראים לילד כי הם רחוקים מהמציאות, מהסבל ואינם יכולים להיפגע ולסבול. הוא מציין כי לליצנים אין בעיות של חיים ומוות, כי המציאו אותם מחוץ לחוקי הטבע. הקולנוע מושך את מומו כיוון שהכל בו אפשרי, ניתן אפילו לחזור אחורה בזמן, המתים חוזרים לחיים, הכדורים יוצאים מן הגוף וחוזרים לרובים וכו'.
הקולנוע נותן לאנשים הזדמנות נוספת שהחיים אינם יכולים להעניק. בקולנוע ניתן להתחיל הכל מחדש, לשקם את ההריסות ולפעול אחרת מכאן הקרקס, הקולנוע, המטריה והליצן נותנים למומו תקווה ורצון לחיות.

התבטאות דו משמעית ובה הגלוי שונה ואף מנוגד מהכוונה הסמויה. האפקט האירוני הוא לעג העשוי לעורר חיוך אבל גם לרמוז על תיקון המעוות. דוגמאות:
1. על מכירת הכלב- "החיים אצל רוזה לא היו בטוחים... כסף לא היה לה... אלה אינם חיים לכלב".
2. על אלוהים והחשבון הנפש עימו בקשר לשואה- "היא לא פחדה מאלוהים אבל אמרה שכבר מאוחר מדי כי מה שנעשה נעשה".

החוק האנושי וחוק הטבע
היצירה "כל החיים לפניו" מציגה בני אדם החיים מחוץ לחוק. החוק נתפס ע"י הדמויות באופן מעוות.
רוזה רואה בחוק האוסר המתת חסד ושולל את זכותו של האדם על גופו כחוק פגום.
מומו לא מבין מדוע החוק אוסר המתת חסד. מומו ורוזה מורדים כנגד החוק ורוזה אומרת שלא תיתן את גופה לרופאים. יש כאן אירוניה- הזנות אינה חוקית אבל בזנות האדם אחראי על גופו. לעומת זאת הרפואה היא חוקית אך במסגרת הזו נשללת מהאדם הזכות לנהוג בגופו ובחייו כראות עיניו.לרוזה אין אמון בחוק, כיוון שהחוק בגד בה, מסר אותה לנאצים. מבחינתה חוק ומוסר לא הולכים יחד לכן היא משתמשת במסמכים מזויפים כי מסמכים פורמלים הם חסרי ערך לגביה.
מול החוק האנושי רוזה מעמידה ב-"כל החיים לפניו"  את חוקי החיות וחוקי הטבע. היא מציינת שהלביאות תגנה בכל מחיר על ילדיהן. הלביאה הופכת בעיני מומו כסמל לחוקי הטבע זוהי האימא האידיאלית הוא מבין מדוע החוק אוסר על זונות לגדל ילדים. איסור זה מדכא את היצר האימהי ולכן ישנם ילדים הנולדים כתקלה מקצועית וחיים בשולי החברה הרחק מהחוק. ילדי הזונות משלמים את המחיר של החוק ולא באשמתם. החוק אינו מכיר בבעיה, ולכן אינו מתמודד עמה.

No comments:

Post a Comment