Tuesday, September 24, 2013

רשימת סוציולוגים חשובים ורעיונות מרכזיים שלהם בקצרה

סוציולוגים מרכזיים:

אוגוסט קונט, 1839- ממציא המושג "סוציולוגיה". בעקבות 3 המהפכות שזעזעו את העולם (צרפתית, תעשייתית ומדעית) הופך האדם בחברה למרכז המחקר.

אמיל דורקהיים, סוף המאה ה-19- הקדיש את חייו לחקר החברה כפרופסור הראשון בנושא, על ידי מדידה סטטיסטית. גישתו מדגישה את עליונותה של החברה על הפרט, מבחינתו החברה היא הומוגנית, ההבדלים בתוכה הם לפי מין וגיל. חקר את נושא ההתאבדות כדי לבדוק את תופעת הליכוד החברתי, טען שהתאבדות, כמו סטייה, היא עניין חברתי ולא פרטי.
טען שהחברה, כמו הטבע, היא בעלת חוקיות: הגישה הפונקציונליסטית, כל אחד תלוי בהתמחותו של השני וכך נוצרת סולידריות חברתית. כאשר הברה מתפוררת הפוטנציאל לסטייה גובר.

טלקוט פרסונס, שנות ה-40 עד ה-60- מפתח גישה תיאורטית כדי לענות על השאלה- איך נוצר הסדר החברתי. מתייחס אל החברה כאל מערכת, חבריה מחויבים למערכת ברצון, אך מוגבלים בתוכה, לחוקיה.
בנה את מודל פרסונס שעל פיו- כל חברה המעוניינת להתקיים חייבת לספק לחבריה 4 צרכים מרכזיים: תרבותיים- על ידי הנחלה מדור לדור, חברתיים- על ידי חלוקת עבודה, אישיים (השג מטרות)- על ידי פוליטיקה ואורגניזם (הישרדות) - על ידי כלכלה.

קרל מרקס- תיאוריית הקפיטליזם. מאמין שחלוקת האנשים בתוך חברה למעמדות שונים תמיד תיצור קונפליקט, מאבק בין בעלי המפעל לפועל הפשוט. הבורגנים מגנים על שלטונם מפני הפרולטריון על ידי הוצאה מהחוק של כל הפעולות שעלולות להתנגד לו.

ובר, מאה 18 עד המאה ה-19- מתעסק בתחום הכלכלי חברתי, טוען שחלוקת מקצועות וההתנהגות הסגפנית של הפוריטנים (חיי צנעה והצדקת עושר בהגינות) השפיעו בצורה ברורה על סגנון החיים הקפיטליסטי- יצרו אותו. ובר תומך בטכניקות בירוקרטיות הקיימות בארגונים המודרניים, ובונה את הטיפוס הבירוקראטי האידיאלי (בעל 7 התכונות).

פייר בורדייה, מאה ה-20- טוען שהמאבק בין פרטים וקבוצות בחברה נסוג סביב דבר אחד- הון (על כל סוגיו). טוען שאת ההון התרבותי (הכולל בתוכו גם אלימות) רוכשים בשני מקורות עיקריים- המשפחה ובית הספר.

ג'ורג' הרברט מיד, מאה ה-19- סבר שהייחודי לבני האדם הוא השפה- הם חולקים סמלים בעלי משמעות. טוען שהפרטים יוצרים את החברה באמצעות אינטראקציה, בלעדיה החברה כלל לא קיימת. לפיו, אישיותנו מורכבת מה-I, ME ו-SELF המדברים על מערכת היחסים שלנו בין התנהגותנו הטבעית לבין ההתנהגות שלנו בהתאם לאחרים.

ארווין גופמן, מאה ה-20- מייסד הגישה הדרמטורגית (משלב בין התיאוריה הסימבולית הפונקציונליסטית)- האדם מביע את עצמו והופך למי שהוא בגלל האינטראקציה עם האחרים, ה"עצמי" של האדם קשור בחברה, כי אם לא יהיה לו היכן להציג את ה"עצמי" לא יהיה לו "עצמי".

ג'ורג' הומנס, המאה ה-20- ייסד את זרם הסוציולוגיה ההתנהגותית המדבר על כך שלכל פעולה חברתית נלווים תגמולים ומחירים (גישת החליפין). טוען שבין בני האדם נוצרת מערכת יחסים של עזרה והוקרה, שנלווים אליה חישובי רווח וכדאיות. כמו בקבוצה לא פורמאלית, בארגון היחסים בנויים אותו הדבר, אך יותר שיטתיים

פרויד, סוף המאה ה-19 עד המאה ה-20- פיתח את תורת הפסיכואנליזה- אישיותנו היא ביולוגית וניתן להסבירה במונחים ביולוגיים- כיצד האדם מתנהג ומכירה את החברה (חיברות)

ז'אן פיאז'ה, המאה ה-19- בנה מודל להתפתחות המנטאלית והתרבותית של האדם, היכול להסביר את התהוות אישיותו (חיברות).

רוברט מרטון- טוען שאנומיה נובעת כאשר קיימת סתירה בין המטרות החברתיות לבין האמצעים שעומדים בפני הפרט להגשמת מטרות אלה- סתירה בין המבנה התרבותי לחברתי. הדבר יוצר מתח שעימו הרוב הגדול מתמודד, אלה שלא, הופכים לסוטים. מדבר גם על הריטואליזם הבירוקראטי (טקס הפעולות בארגון) שמשכיח את מטרותיו האמיתיות.

קאי אריקסון- טוען שהחברה מגבשת את עצמה על ידי יצירת גבולות, שעליהם מעיד מי שנמצא מחוץ לגבולות- הסוטה.

מישל פוקו, המאה ה-20- טוען שבני אדם משוגעים הומצאו על ידי הפסיכיאטרים, בתור אינטרס שלהם.

אדווין סאדרלנד- טוען שהלימוד של כל דפוס חברתי (גם התנהגות סוטה) קשור ישירות לקבוצת ההתייחסות של האדם. הדבר הופך לנטייה טבעית.







סיכום מאמרים בסוציולוגיה

ארון רמון- ציוני דרך בהגות הסוציולוגית
המאמר "ציוני דרך בהגות הסוציולוגית" שלא ארון רמון נכתב בזמן המלחמה הקרה. שימש כבמה לשיבתו הביקורתית של הכותב.
רמון טוען שהסוציולוגים כפי שהם התפתחו מהמאה ה-20, שונים מאבות הסוציולוגיה.
האבות המייסדים של הסוציולוגיה שאלו את השאלות הנכונות- מהות הסדר החברתי, איך יוצרים מסלול יום יומי וממה המסלול מורכב. הם נתנו לשאלות תשובות על פי פרמטרים שונים.
במאה ה-20 הסוציולוגיה התפתחה לכיוונים אחרים ואת מהותה- הסוציולוגיה הובלה למקומות שלא נותנים תשובות עפ"י הסדר החברתי.
במערב, הסוציולוגיה הפכה למדדים כמותיים- "סוציו גרפיה"- מדד סטטיסטי של התנהגויות הפרט, בלי לשאול על המבנה, המהות.
ולעומת המערב, טוען רמון, יש סוציולוגיה אחרת בארצות המזרח, שם הגישה המרקסיסטית הפכה למעין דוקטרינה שמצדיקה את הסדר החברתי ולא מנתחת אותו ומבקרת אותו.
הסוציולוגיה הלכה לאיבוד והוא רוצה להביא את החשיבה של הסוציולוגיה של המאה ה - 20 לידי חשיבה אנליטית.

הגישה הפונקציונליסטית
ג'ורג' ריצר- תיאוריות סוציולוגיות מודרניות

גישת הקונפליקט
מקס ובר- האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם
פרוטסטנטים- כת סגפנית, מוצאה במערב אירופה.
הכותב טוען שקיים קשר בין היסודות הדתיים של הפרוטסטנטים (אסקזה) לבין חיי הכלכלה של ימינו- קפיטליזם. החיים לפי אמונתם:
העבודה- משמשת סגולה כנגד כל פיתויי היצר. לכל אדם תפקיד משלו שניתן לו מאלוהים, ועליו להישאר בו. חובה לעבוד גם על מי שהתעשר.
אכילה מתונה- (מזון צמחי ומי אמבט צוננים) מועילים לספקות האמונה וייסורי המצפון.
פוריטנים- תנועה דתית, ביקשה לטהר את הכנסייה מהתעסקות בממון. החיים לפי אמונתם:
העבודה- ניתן להחליפה רק אם הדבר נעשה לטובת עודה טובה יותר למען אלוהים, כיוון שאלוהים אחראי לקורות את האדם- אם מזדמן לאדם מקרה של רווח, אלוהים הביא אותו עליו ורצוי שיפעל בהתאם, ביושר כמובן.
העושר- מצווה. הבטלן הוא חוטא.
ספורט- אמצעי להנעת הגוף, אך אסור להשתמש בו בשביל הנאה או תחרות.
האסקזה הפרוטסטנטית לא ביקשה מבעלי הנכסים להפסיק להתעשר, אלא להשתמש בקניינם למטרות נחוצות ומועילות.
צבירת ההון הפכה להשקעה ולא לצריכה, וכך נולדה "רוח הקפיטליזם".
השקפה זו המריצה את הנטייה לאורח חיים בורגני- רציונאלי מבחינה כלכלית, והיא שימשה כבסיס ל"אדם הכלכלי" המודרני.
ככל שגדל העושר, כך פחתה האמונה הדתית.
הדת עודדה התעשרות, אך ככל שהתעשרו האנשים גברה התועלתנות.
השכבות הנמוכות, שראו בעבודתן תפקיד- המשיכו לעבוד (מילוי חובה לאלוהים).
כך נוצרו המעמדות בחברה, הטענה היא שהדת היא המשפיעה העיקרית על הקפיטליזם.



גישת האינטראקציה הסימבולית
גופמן משתמש במונח "הגדרת מצב"- תפיסה.
הוא טוען שאנחנו מנסים לכפות על אחרים הגדרת מצב משלנו- מנסים לגרום לאחרים לתפוס אותנו כמו שאנחנו רוצים.
גופמן משתמש במאמר במונחים תיאטרליים. לטענתו החיים הציבוריים שלנו הם במה שעליה אנחנו מופיעים, אנחנו שחקנים. בכל אינטראקציה שבה אנחנו שחקנים, אנחנו גם קהל.
כשחקנים- אנחנו מחליפים תפקידים, תלבושות, משחק, בהתאם לרושם שאנחנו רוצים ליצור. (personality – מהמילה הלטינית פרסונה, מסיכה).
במשחק שלנו גופמן מבחין בין שני היבטים: החלק הנשלט והחלק הבלתי נשלט.
החלק נשלט- ההתנהגות, אמירותינו, הלבוש.
החלק הבלתי נשלט (קשה לנו מאוד לשלוט בו)- פליטות פה, הסמקה, זיעה.
מאחורי הקלעים- גופמן מתכוון לסלון הבית, השירותים במסעדה, מקום שבו אנחנו יכולים "להוריד את המסכה", להיות "טבעיים".
כקהל- אנחנו בוחנים את האחר בזכוכית מגדלת, כדי לשרת את האינטרסים שלנו. אנחנו מבחינים בנשלט ובבלתי נשלט. אנחנו משתמשים במסרים הלא-נשלטים כדי לאמת את החלק הנשלט.
השחקן והקהל מנהלים יחסי גומלין- הסכמה למניעת קונפליקט.
כאשר אנו מבינים שיש אי-התאמה בין הנשלט לבלתי נשלט של השחקן אנו לרוב לא נציין זאת, נשתמש ב"טאקט". אם נציין זאת, הסיטואציה עבור השחקן יכולה להיות מאד מביכה, הוא נתפס בשקר. הדבר יכול להביא לסוף האינטראקציה בין השחקן לקהל.
לכן השחקן מקפיד על 2 דברים:
שיפור המשחק באופן מתמיד.
הימנעות מהצגה עצמית בצורה ששונה באופן קיצוני ממה שהוא באמת, אחרת עולה הסיכוי ש"ניפול בפח".
לפי גופמן אי אפשר לדבר על הגדרת מצב משותפת- לא קיים מצב שבו הקהל יתפוס את השחקן בדיוק כמו שהשחקן היה רוצה.
לעומת זאת מתקיים "קונצנזוס הפועל"- אנחנו תופסים אחד את השני פחות או יותר כמו שהיינו רוצים.

חיברות
פיטר ברגר- הזמנה לפגישה עם הסוציולוגיה
אדם בחברה-
המאמר עוסק בנושא מיקומו של האדם בחברה. המחבר טוען שאדם מזהה את הווייתו כדבר המובן מאליו עם האופן שבו הוא משובץ במפה החברתית, וכאשר הוא מוגדר כשייך למערכת מסוימת- לא יוכל לעשות הרבה כדי לשנות זאת.
פיקוח חברתי- מתייחס לאמצעים השונים שחברה נוקטת כדי להשאיר את חבריה בתלם. הכוונה לאמצעים נרחבים כגון כוח גופני (מתקיים גם במשטרים דמוקרטיים- אך קודמות לו אזהרות והתראות), לחץ כלכלי, צורך להיות מקובל (להימנע מלגלוג, רכילות) ופחד מנידוי וגינוי.
מעגלי פיקוח קטנים יותר הם מקצוע (משעבד לגורמי פיקוח שונים, מכתיב את מערכת שעות הפנאי- מתי יהיו, מי החברים), משפחה וידידים (שם לאדם יותר חשוב לקבל אישור, להיחשב כבעל יוקרה), והתחום האינטימי (פועלך בנושא יצביע על הגדרתך).
הפיקוח החברתי יוצר לכל אדם מיקום בחברה בהתאם לכוחות הרבים הלוחצים על אדם וכופים אותו.
ריבוד חברתי- לכל חברה יש שיטה של דירוג, על פי כוח, זכות יתר או יוקרה. לפי שיטות הדירוג ניתן להבדיל בין חברות שונות. במשטר מעמדי- מעמד האדם נקבע לפי יכולותיו הכלכליות, מעמד זה מוליד לו צורת חיים צפויה מראש. זוהי הגדרת מצב- חיים לפי מה שהחברה מצפה ממני.
לסיכום, לפי דורקהיים, המסגרת החברתית קובעת מראש כמעט את כל מעשינו, אמונותינו והתנהגותנו. החברה היא מציאות שהתקיימה לפנינו ותמשיך להתקיים גם אחרינו.
חברה באדם-
בהמשך לפרק הקודם, המתאר את החברה כבית כלא, פה מנסה הכותב להסביר מדוע אנשים אינם סובלים מכוחה של החברה, אלא רוצים בו.
תורת התפקיד- טוענת שניתן הגדיר תפקיד כתגובה למה שמצופה מאיתנו ב"הגדרת המצב". כלומר- גם התפקיד נושא עימו התנהגות ורגשות שאדם אמור לנהוג על פיהם (חייל מגלה תחושת אחריות ומחויבות כשהוא לובש את מדיו).
החברה מעוניינת בתפקידים שונים שיתחזקו אותה, והתפקיד הוא הענקת הזהות החברתית.
הסוציולוגיה של הדעת- טוענת שלכל רעיון שנוצר קיים בסיס המתקשר לעולמו החברתי של החושב (בכפר פרימיטיבי האמונה שמי מהגברים שלא ייסע למקום רחוק להביא את המצרך החיוני למזונם של תושבי הכפר יאבד את גבריותו. סביר להניח שזוהי אידיאולוגיה שהומצאה על ידי זקני הכפר למען החברה- כדי שלא ייווצר רעב). ממציאי הרעיונות הם לרוב כנים וללא כוונות זדון, ולפעמים החברה משתמשת ברעיונותיהם באופן לא מחושב ולא מתוכנן.
לסיכום, 2 גישות אלה ממחישות את הימצאות החברה בפנימיות האדם- המאסר בחברה נגרם גם מתוך רצונו של האדם. זהו תהליך של הפנמה- סוציאליזציה.

עירית להב, דפנה למיש- רומנטי, רגיש ובעל חוש הומור?
המאמר "רומנטי רגיש ובעל חוש הומור" מתאר מחקר הבוחן את טיפוסי הגבריות המשתקפים בפרסומת הישראלית, ומברר מה הקשר בין קהל היעד של הפרסומת לבין טיפוסי הגבריות שנעשה בהם שימוש.
השערה ראשונה- אמצעי התקשורת משתמשים במאפייני הגבריות הקלאסית גם בפרסומות של סוף המאה ה-20.
ההשערה השנייה- קיימים הבדלים בייצוג טיפוסי הגבריות בתקשורת המכוונת לקהלי יעד שונים.
החוקרים בדקו 151 פרסומות שונות מן העיתונות ומערוץ 2 בטלוויזיה.
הגבר ההגמוני במצבו ה"טבעי" בתרבות המערבית מתאפיין או מצופה שיהיה כבעל שליטה פיזית ושליטה כללית באחר, רציונלי, בעל הישגים מקצועיים, המפרנס והמגונן המשפחתי הראשי, בעל תעוזה ושהייה מחוץ לבית, ובעל תאווה מינית.
תהליכי הסוציאליזציה לדגם מסורתי זה של גבריות מדגישה תכונות של שליטה עצמית, כוח ואומץ, ודוחה תכונות רגשיות הנתפסות כנשיות (פחד, עדינות וכד'..).
גם גבר הומוסקסואל שיופיע בפרסומת הוא טיפוס גברי ומיני, המציין גבריות דו משמעית- השלמה להגמוניה (קיימים מגוון שילובים לגבריות).
הגבר היהודי, שבעבר תואר כחלש ונשי בשל הופעתו, הוחלף ב"צבר" החילוני, השרירי והקשוח העונה על כל התכונות שצוינו קודם לכן.
הפרסומות לא מייצרות ערכים חדשים, אך מצליחות "לדבר" אל הצופים כיוון שהן כוללות בתוכן את האמונות ותפיסות העולם המרכזיות בחברה בה הן מופיעות. כמובן שבהתאם לקהל היעד מותאמת דמותו של הגבר: לנשים- הגבר החדש והמיני, לגברים- הגבר הדומיננטי הקלאסי וכו'.. ועדיין, הגבר הקלאסי הוא המודל הדומיננטי בפרסומות, וגם אם רוצים לאפיין לו תכונות נשיות, הרווחות בתקופה הנוכחית, בראש ובראשונה ישלטו התכונות הגבריות.

אורנה ששון לוי, גל לוי- קרבי זה הכי- תלוי עבור מי
מאמר זה מדבר על החברות המיליטריסטית במדינת ישראל- שמה את חשיבותו של הצבא כמטרה ויעד. הצבא הוא מרכז החברה ובתוכו החייל הקרבי.
במאמר נבחנת הדרך שבה גישה זו מעצבת הבדלים חברתיים בין ובתוך קבוצות חברתיות ואתניות שונות.
"חיברות רפובליקנית" משמעותה שתרומת האזרח לחברה היא בנכונותו להגן עליה ולהקריב את חייו למענה. החייל הקרבי בישראל מוצג בפני בני הנוער כתפקיד הצבאי האידיאלי, כך הוא מוצג גם באמצעי התקשורת.
למרות הצגת מהותה של מדינת ישראל דרך החייל הקרבי, יש הטוענים שבשנים האחרונות נחלש אתוס הלוחם במקצת, בעיקר עם התגברות האתוס האינדיבידואליסטי בחברה הישראלית, והציווי לקרביות איננו מתקבל באופן אחיד בקרב המעמדות השונים.
יש המתגייסים לשירות הקרבי מתוך קיום קונפורמיות וצייתנות, ללא חשיבה מקדימה- "ראייה עיוורת" שהופכת ל"ריצה עיוורת" בעקבות הרצון להשתייך למעמד היוקרה, לפעול לפי המסורת המשפחתית.
יש כאלה שנושרים מהשירות הקרבי או שאינם בוחרים בו כלל, רובם בני המעמד הנמוך והבינוני. למרות שהם מודעים לחשיבות השירות הקרבי חלקם מעדיפים להסביר מדוע נשרו מהשירות (בגאווה שפעם היו כאלה) כדי לפרנס את המשפחה, לחלקם קשה לקבל את המשמעת הצבאית. האידיאליסטים יותר (מעמד בינוני) מעדיפים לבחור במסלול שיביא להם למימוש עצמי, קידום מקצועי, או מעדיפים לא להתגייס כלל בשל עמדתם.
לסיכום, למרות שמכונה הצבא "צבא העם" הוא נסמך על המבנה החברתי, המתקיים גם בתהליכי הגיוס של הנערים והנערות- ממוינים לתפקיד הצבאי לפי מאפיין מעמדי ומגדר. לפיכך, הקבוצות הלא דומיננטיות בחברה (מעמד נמוך- בינוני) מקבלות את המסר הרפובליקני מיליטריסטי, אך לא יכולות לממשו.
הזדהותן של קבוצות אלה עם המסר הרפובליקני הוא ביטוי להשלמתן עם מיקומן הנחות בחברה, בכך הן נותנות לגיטימציה לסדר החברתי הקיים.

סטייה
פרק 1- ספינת השוטים: מצורעים ומשוגעים בעולם, בתקופת ימי הביניים ועד המאה ה-18, על צורת בידודם מהחברה והיעלמותם.
הנוצרים האמינו שמצורע התמזל מזלו כי אלוהים כבר הענישו על עונותיו, לכן סילוק המצורע מהחברה היא סיוע לו לפעול לפי מה שיועד לו. אט אט החלו המצורעים להיעלם, כי החברה התרחקה מהאזורים שהוגדרו להם.
למשוגעים באירופה באותה תקופה התייחסו באופן שונה. אם היו מבני העיר הם טופלו, אך אם היו זרים הם היו מוגלים בתוך "ספינת שוטים", גם לשם הרחקת המשוגע לצמיתות, וגם בגלל האמונה שהשהייה בים האינסופי תרפה את האדם או לפחות תאפשר לו להתחיל מחדש בארץ זרה.
פרק 2- הלא שפויים: כיצד החברה מתמודדת עם המשוגעים על ידי שימוש בכליאה, ההתמודדות היא עם חוסר הדעת.
הכליאה נועדה כדי למנוע שערוריות, אך התבצעה רק אם המשוגע התנהג כך בפומבי- ההצגה באור הצביעה על המעשה החשוך. היא נעשתה בצורה אכזרית- קשירה בשלשלאות והכנסה לבתי חזירים- אלה הצביעו על היחס למשוגעים כאל בעלי חיים, ועל הפחד של בני האדם מהם.
משפחות כלאו את יקיריהן כדי לא לאבד מכבודן, דבר המעיד על חוסר מצפון.
בנוסף, הביאה הכליאה לאבדן הצנעה- בחלק ממדינות אירופה היו מציבים את המשוגעים לראווה בשערי העיר, או בתור שחקנים בהצגות. המשוגעים הוצגו כמפלצות.
בסופו של דבר, דרך התמודדות זו הביאה לריפוי מסוים. היחס שקיבלו המשוגעים הרגיל אותם לתנאי המחייה הקשים ביותר, הם פיתחו חסינות מול הקור והמחלות ואף מהשיגעון עצמו.

ג'רלד קרומר- סיפורים אטיולוגיים: לקראת הבנת הפוליטיקה של ייחוס גורמי סטייה
אטיולוגיה- חקר הסיבות, הגורמים והמקורות של תופעה מסוימת.
המאמר מדבר על כך שבני האדם חווים צורך לצקת סדר ומשמעת במתרחש סביבם, כיוון שסדר חברתי זה מחזק את עצמו נשכחת העובדה שמדובר במערכת משמעויות שהינה מעשה ידי אדם.

המחבר מתאר מחקר שערך בישראל במשך 20 השנים האחרונות על מנת לאתר גורמים לפשיעה ולסטייה. הוא טוען שלפוליטיקה ולתיוג- שיוך הסטייה לקבוצות מסוימות, יש השפעה רבה על קביעת גבולותיה הפנימיים והחיצוניים של החברה.
בני האדם משתמשים במנגנונים רבים כדי לשמר את עולם הסמלים שלהם, ולהדוף את הפחד מעולם נטול סדר ונורמות. המנגנונים הם טיפול בסוטים- תוך הגדרת מציאות המקובלת על הרוב, וביטול- פסילת מי שאינו משתלב בעולם הסמלים, במקום לנסות לשלבו.
בקטגוריות הבאות מתוארות דרכים שבהן מערכות סמלים מתחרות מובילות לפשיעה ולסטייה:
סיבה- ייחוס ההתנהגות הפושעת או הסוטה למנהיגים שאינם נוקטים אמצעים למניעתה או שבניגוד לכך- מסיתים לה. יש המייחסים להתנהגות הפושעת או הסוטה היעדר ערכים, או אימוץ ערכים פסולים (כך מצדיקים החרדים את פשיעת החילוניים), יש גם האומרים כי זוהי תוצאה בלתי נמנעת של אורח חיים שגוי.
תוצאה- הטענה היא שמעשי הסטייה והפשיעה יכלו להתרחש בשל חוסר טיפול במצב קיים או התעלמות מאותות שכבר נראו להם בעבר.
מניעה- הכוונה היא לכך שניתן למנוע את מעשי הפשיעה והסטייה על ידי דחיית אורח החיים המתחרה, והתנהלות לפי אורח החיים ה"נכון". זאת על ידי הגדלת מספר תכניות המניעה, או לגרום למנהיגי עולם הפשיעה/ סטייה לתקן את דרכם בעצמם.
מנגד, בפי אלה שעליהם מוטל האחריות להתנהגות הסוטה- המנהיגים, קיימים סיפורים אטיולוגיים הטוענים אחרת:
חריגות- מנהיגיהם של אלה שהואשמו במעשי סטייה ופשיעה טענו כי מעשים אלה שייכים לתכונותיהם האישיות של הסוטים, ולא לעולם הערכים שלהם, כך שאינם שייכים לתנועתם. לרוב מנסים מנהיגים אלה להוכיח את צדקתם בהצבעה על פעילות חריגה של הסוטים לעומת אחרים המחזיקים באותו עולם סמלים.
תקינות- יש הגורסים כי הסוטים באים מכל סוגי העולמות ולא רק מעולמם שלהם.
הסטה- מטרתם של חלק מהסיפורים האטיולוגיים הנוגדים את הסוטים, היא להסיט את האחריות לפשע לעולם סמלים אחר (התנועה הקיבוצית תלתה תחילה את אשמת השימוש בסמים בקרב בני נוער, במתנדבים שבאו מחו"ל).

כמובן שאלה המואשמים בסטייה מצביעים על מקרי סטייה ופשיעה בעולמם של המאשימים בעצמם. בעצם כל מחנה מאשים את עולם הסמלים של המחנה השני.
לפעמים מודים הסוטים באשמה, ומוסיפים שזהו המחיר שיש לשלם עבור תרומתו של עולם הסמלים שלהם לחברה, שחשובה יותר מהמחיר.

המחלוקת סביב הגורמים לפשיעה ולסטייה מתייחסת לפעמים לתכונות אישיות ולפעמים לגורמים חברתיים, כמובן ששני המחנות משרתים אינטרסים פוליטיים ואידיאולוגיים רחבים יותר. אלה שתומכים בהשארת המצב כפי שהוא- רואים בסוטים מקרים פרטיים, ובעצם פוטרים עצמם מן הצורך בהנהגת רפורמות חברתיות. אלה שתומכים בשינוי חברתי- רואים בסטייה תוצאה של גורמים מערכתיים, ובעצם מבינים כי שינוי חברתי הוא הדרך היחידה לטיפול במצב.
דיונים מעמיקים יותר בנושא הסטייה בחברה מחריפים את השסעים בחברה הישראלית, את הקונפליקט ביניהם,  האינטראקציה הבלתי פוסקת בין סיפורים אטיולוגיים לבין ההקשר החברתי שבו הם מועלים- היא מרכיב בסיסי בחיים הציבוריים בישראל.

תמר הורוביץ- בית הספר כזירת אלימות
מאמר זה עוסק בפרספקטיבות השונות של חקר האלימות, יש שחקרו בהקשר של קורבנות, יש שחקרו את הביטחון בבית הספר, היו שהסיקו כי בית הספר הוא מוסד מדכא וכד'..
אלימות במאמר- אלימות, תוקפנות, ונדליזם.
אלימות שיטתית הוסברה על פי 6 תיאוריות:
תיאורית התסכול- הוגדרה על ידי חוקרים מדיסציפלינות שונות. תסכול נובע מחסימה של פעולה כלשהי, החסימה יוצרת דחף המוביל לפעמים גם להתנהגות אלימה.
תיאורית הלמידה- אלימות היא תהליך של למידה מהסביבה כמו התנהגויות אחרות המקבלות ענישה ותגמול.
תיאורית התסריט- האלימות תתבטא כתגובה לתסריט אחר שקודד בזיכרון והתגובה אליו הייתה דומה. מתחיל בשנות ההתפתחות המוקדמות של האדם.
תיאורית האינטראקציה החברתית- התנהגות אלימה נעשית במטרה להשפיע, להשיג דבר מה. היא נובעת מגורמים רבים- חוסר בטחון עצמי, נורמות של הגנה עצמית וכד'..
תיאורית הסיטואציה האלימה- אלימות אינה קשורה ביחיד או בחברה אלא בסיטואציה העצמאית.
תיאורית על- תיאוריה רחבה, מחבריה טוענים שבחקר האלימות יש לשים לב ל-3 מוקדים: מאפייני הפרט והסיטואציה הספציפית, ההליך (רגשות, עוררות) והתוצרים (קבלת החלטות באימפולסיביות וכו'..).

זירת בית הספר מובחנת כזירת אלימות עצם מרכזיותה בחייו של הילד (מעמד, חברה, הישגים).
לאחר מלחמת העולם השנייה חלו שינויי אוכלוסיה בכל העולם המערבי ובתי הספר הפכו הטרוגניים- הדבר הביא לצורך במחקרים על אלימות בבתי הספר, ונוצרו פרספקטיבות רבות.
היו שטענו כי האלימות נובעת בעקבות התנהלות בית הספר, מהמבנה שלו (למשל מבנה גדול מביא לתחושת ניכור).
היו שטענו שהאלימות נובעת ממציקנות של יחיד או רבים כלפי אלה שאינם יודעים להגן על עצמם. הקורבנות תוארו כבעלי דימוי עצמי, "פרופיל נמוך" בבית הספר, קרובים למשפחתם וחלשים פיזית או צעירים, המציקים תוארו כבעלי דימוי עצמי כוחני, בטחון עצמי, כבעלי גילויי אהבה מועטים בבית וחזקים פיזית או מבוגרים.
היו שטענו שהאלימות נמנעת או מעודדת על ידי המערכות הסובבות את הפרט (משפחה, קהילה, קבוצת השווים וגם המורים בבית הספר).
יש שטענו שצריך להתייחס לאלימות כאל סיכון נוסף כמו אלכוהול וסמים, ושיש לטפל בה ברמה הארצית.
יש שטענו שהאסטרטגיות המשטרתיות הננקטות בבית הספר (מצלמות, ענישה חמורה) הופכות אותו למדכא, מעין בית סוהר, כלפי מתפתחת אנטיתזה.
ויש שטענו שיש לבודד את התלמידים הבעייתיים, להתייחס אליהם בשיטת "אפס סובלנות" ובכך להפוך את בית הספר למקום בטוח.
כל אחת מהפרספקטיבות הציעה פתרונות למניעת האלימות, הן והתיאוריות שימשו כבסיס לחקר האלימות בישראל. ככל שגברה האלימות- הסכימו יותר מנהלי בית ספר להודות כי אכן קיימת אלימות בבית ספרם ולקיים תכניות מנע. רק מעטות נמצאו אפקטיביות.
נראה שהידע בנושא האלימות הוא רב, אך טרם תורגם בצורה שיטתית לשפת המעשה.

קבוצות וארגונים
אריק שלוסר- אומת המזון המהיר: על הצד האפל של הארוחה האמריקנית
במאמר מתוארת תעשיית המזון המהיר בארה"ב והניסיונות לייעל אותה.
בשום תעשייה אחרת בארצות הברית אין כוח עבודה שרוהו ככולו מורכב מנערים ומערות בגיל העשרה, כשני שלישים של עובדי תעשיית המזון המהיר האמריקנית הם מתחת לגיל עשרים.
המאמר מתאר איך בעבודת המטבח של מזון זה אין שום מיומנות שלביצועה דרושים עובדים צעירים דווקא, אך התעשייה בוחרת להעסיקם ככוח עבודה זול (שכר לפי שעה, ללא תנאים סוציאליים) ושניתן להחליף במהירות, בעיקר משום שניתן לשלוט בהם ביתר קלות.
השיטה הנהוגה בתעשייה זו היא של "הסרט הנע". לכל עובד כללי עבודה מדויקים, בכך המשטר הקפדני יכול להביא לגידול התפוקה ולשליטה מלאה בעובדים- קצב, איכות וטכניקה.
על מנת ליצור רווחים, מתוגמלים המנהלים שמצליחים לקצץ בהוצאות. הם עושים זאת על ידי ניצול זמנם החופשי של העובדים כדי לנקות או לשבת ולחכות עד שיהיה לחץ וכל זאת ללא תשלום.
שאיפתה של תעשיית המזון האמריקני היא להגיע למצב של "אפס הכשרה" לעובדים, זאת על ידי תכנון מחודש של ציוד המטבח שיוזיל את עלויות ההכשרה- להגיע למצב שבו עובד רק צריך לדעת לקרוא או להבין תמונה כדי ללחוץ על כפתור הפעלת המכונה ולהוציא את המזון המוכן.

יהודה שנהב- אידיאולוגיות ניהול בעולם הרציונאליות
המרדף אחרי הרציונאליות הביא לכך שבתי העסק המציאו קודים חדשים לשמות המכונות, כדי שההבנה במה מדובר תהיה רבה יותר. נוצרת היררכיה שחלק מודעים לה וחלק מתנכרים ממנה.

קורין מאייר- שלום לך עצלות: למה לא משתלם לעבוד קשה
המחברת מתארת מסקנות שהסיקה בכל הנוגע לתרבות ארגונית, היא טוענת שהעובדים הם רק כלי משחק של השחקן עצמו- הארגון ושכל משימה שיקבלו מהווה "מתנה" בשבילם:
שפה נבובה- הכוונה לריק מתוכן, אף אחד לא מעורב בתהליך אלא רק מדווח עליו. אין בשפה שום מימד אישי והדבר משרה תחושת שלווה- אין אחראים והדברים קורים ללא קשר לקיום הפרטים.
מטרת רווח- עובדה היא שכולם עובדים על מנת להרוויח כסף, אך מתייחסים לאמת הזו בשתיקה. מהעובדים נדרש לגלות התלהבות ונאמנות כלפי העבודה והארגון.
הארגון הוא ישות רציונאלית- ולכן ניתן לקדם מטרות או לפתור קונפליקטים דרך התנהגות רציונאלית, אך בעצם הארגונים נוהגים בצורה אלימה כלפי העובדים (העלאה והורדת שכר למשל).
תרבות ארגונית- מונח זה מהווה אוקסימורון (דבר והיפוכו), כיוון שאין דבר שהארגון עצמו מתעב יותר מאשר תרבות. כל עוד היא בשגרה הכל בסדר, אך כאשר משהו משתבש- התרבות היא הנפגעת (ימי חופש, מסורות).

מנהל הוא שם תואר- ולא תפקיד. המנהל מהווה דר מה אך לא באמת עובד. בארגונים הגדולים כולם מנהלים ואף אחד לא באמת עושה את העבודה.

Sunday, September 15, 2013

יסודות המשפט העסקי - סיכומים

יסודות המשפט העסקי

חוזה- הבטחה או סדרת הבטחות אשר במקרה של הפרתן יעניק החוק סעד. מדובר על הבטחה משפטית ולא הבטחה סתמית( האם הצדדים התכוונו לתת תוקף משפתי לאותה הבטחה).
על מנת שהחוזה יתממש צריך להיות מפגש רצונות בין הצדדים.
אחד ההיתרים שניתנו לפרט הוא החופש להיקשר בכל חוזה אשר יחפוץ בו, הנובע מתוקף חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו.
חוק היסוד : כבוד האדם וחירותו, מכסה בצילו את דיני החוזים ומכן הם מקבלים את חשיבותם, זאת בתנאי שהחוזה בתוקף!.

סעיף 23 לחוק החוזים אומר שהחוזה יכול שיעשה בע"פ, בכתב או בצורה אחרת. זולת, אם הייתה צורה מסוימת תנאי לתוקפו ע"פ חוק או הסכם בין הצדדים.
חוזה נחתם בדרך של הצעה במצד אחד וקיבול מצד שני.
הצעה- פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה אם היא מעידה על גמירות דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה.
פנייה- חייבת להיות בביטוי חיצוני כלשהו: אמירה, מכתב וכו'. פנייה יכולה להיות גם בלי דיבור אלא כאקט. בנוסף על הניצע לדעת שנעשתה אליו פנייה.
גמירות הדעת- מוגדר כהלך הנפשי (היסוד הנפשי בתהליך הפלילי), בדיני החוזים. האם רצה או לא רצה להיקשר בהסכם מתוך נקודת מבט אובייקטיבית.
מסוימות- מוגדר כהלך העובדתי, כל הפרטים החיוניים לעסקה.

ברגש שההצעה שלמה (פנייה, גמירות דעת ומסוימות) ומישהו נותן קיבול (אומר כן) יש חוזה.
אחד הדרכים להימנע ממתן הצעה היא טיוטה לניהול משא ומתן. הביטוי המקובל, "אין באמור לראות כהצעה".

קיבול- ע"פ סעיף 5 בחוק החוזים: הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירות דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה.
אם הניצע מבקש לשנות פרט כלשהו בהצעה אז הוא הופך להיות המציע, ואם המציע המקורי (שהופך להיות ניצע כעת) מסכים אז יש חוזה.
אין קיבול בשתיקה- "שתיקה כהסכמה" ע"מ שיתרחש צריך שיהיה בעבר קיבול.
ע"מ שההצעה לא תהיה שלמה פוגעים באחד היסודות, לרוב בגמירות הדעת ואז ההצעה נקראת הזמנה.
יש הבחנה בין חברה מסחרית ולבין אדם פרטי שמציע הצעה למכירה (מכונית), החברה תהיה מחויבת להצעה לעומת הפרטי שבגינו הייתה פסיקה שאומרת שגמירות הדעת לא מלאה.
עיקרון תום לב- חוסר ערמומיות, שקיפות, הדדיות וכו'.
עיקרון תום לב נובע מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
דיני החוזים דורשים תום לב גם בטרם נחתם החוזה וגם בעת חתימת החוזה. דרישות החוק הם לנהוג בדרך מקובלת וגם בתום לב.

קזואיסטי- שונה ממקרה למקרה.
סעיף 13 לחוק החוזים מדבר על משא ומתן- בעת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. בעת משא ומתן עם מספר גורמים יש להודיע על כך בשלבים המתקדמים. במשא ומתן שאין כוונה לממשו יש חוסר תום לב. נסיגה ממשא ומתן בלי סיבה הגיונית מהווה חוסר תום לב.

עיקרון הגילוי-
חובת הגילוי נופלת על המציע. חובת הגילוי היא על דברים מהותיים מתוך כוונה למנוע עובדות מהצד השני. חובת הגילוי של הצד החזק בעסקה גדולה יותר מזו של הצד החלש.
כאשר עדיין לא נחתם ההסכם אנחנו נמצאים במשא ומתן, צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויי בעת הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או כריתת החוזה. פיצוי על ההוצאות שהיו לצד השני, פיצוי על ההוצאות שנגרמו לצד השני ע"מ לקיים את החוזה (תיקונים וכו').

חובת קיום תום לב בעת קיום החוזה-  סעיף 39 לחוק החוזים אומר בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ותום לב.

פגמים בכריתת חוזה
חוזה לא חוקי-
הסכם לא חוקי- כולל עבירה בתוכו(הסכם רצח). ביטול
חוזה למראית עיין- נחתם רק לצורך החתימה ולא ע"מ לקיימו (חוזה פיקטיבי). התנאי של מראית עיין צריך ששני הצדדים מבינים שהחוזה או חלק ממנו למראית עין בלבד. רק התנאי מבוטל.
טעות-1. אדם שמתקשר בחוזה עקב טעות שניתן הניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה שכזה (הצד השני יחד). ניתן לביטול.
2. צד התקשר בחוזה עקב טעות שניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה שכזה.(הצד השני לא ידע). ניתן לביטול אך ורק בפנייה לבית משפט.
טעות במצב העובדות- 15 טון במקום 5 טון. ניתן לביטול אך ורק בפנייה לבית משפט.
טעות של כדאיות כלכלית איננה טעות בחוק החוזים. לפני ביטול החוזה יש לאפשר לצד השני את האפשרות לתקן את החוזה. חשוב לשלוח הודעת ביטול!. הטעות צריכה להיות טעות מהותית. ניתן לביטול

הטעיה- צד בהסכם עשה פעולה שהיא כוזבת (בחוסר תום לב) ניתן לביטול.
אם התקשרתם בהסכם עקב טעות. בעקבות הטעיה. ניתן לביטול.
הטעייה במחדל- הטעיה מתוך אי עשיה / שככה. ניתן לביטול
כפייה- התקשרתם בחוזה של צד אחד עקב איום או הפעלת אמצעי  כוח של הצד האחר. חשוב שביטול החוזה יהיה סמוך מאוד ליום בו הוסר האיום. ניתן לביטול.
כפייה כלכלית- לחץ כלכלי לקיום חוזה (עסק פושט רגל חותם חוזה בתנאים נוראיים). ניתן לביטול אך מאוד קשה להוכיח ולכן מאוד קשה לביטול.
עושק- צריך להראות מספר דברים:
  1. העשוק במצב של מצוקה הנובעת ממצב שכלי, גופני או חוסר ניסיון.
  2. העושק ניצל בחוזה את המצוקה.
  3. תנאי החוזה צריכים להיות קיצוניים ובלתי סבירים.
ניתן לביטול

חוק החוזים-תרופות
על מנת שנפנה לחוק החוזים תרופות צריך להוכיח שהיה חוזה.
כאשר יש פער בין תוכן החוזה לפועל מדובר בהפרה (מחדל או מעשק)
המטרה של התרופות היא להגן על כל האינטרסים בקיום חוזה:
  1. ציפייה- מה שהיה קורה אם החוזה היה מתקיים.
  2. הסתמכות- נזק שהיה נמנע אם החוזה לא היה נכרת.
  3. עשיית עושר ולא במשפט- עקב הפרת החוזה צד אחד התעשר על חשבון הצד הנפגע.
התרופות הן אכיפה, ביטול ולא פיצויים. ישנן הגבלות על השימוש בצעדים. צד שמבקש תרופות לא יתעשר עקב ריבוי סעיפים, זאת ע"מ שלא לעודד פיצויים מנופחים.
1)     אכיפה: הנטייה של בית המשפט היא לאכוף הסכמים. אם ניתן לקיים חלקים מין ההסכמים אז בית המפשט  ישאף לקיימם. הנטל להוכיח את הסיבה לאכיפה נופל על הצד שמבקש לא לקיים את החוזה. חריגים לאכיפה: - חוזה לא בר ביצוע. – האכיפה היא כפייה לבצע שירות/ עבודה של צד אחר.- נדרש פיקוח לא סביר מבית המפשט לצורך אכיפתו.
2)     ביטול: ניתן בכלליות לבטל חוזה כאשר מתקיימת הפרה יסודית.
הפרה יסודית- תנאי יסודי מוסכם- רשום ומוגדר כמוסכם שהפרתו תגרור הפרת החוזה. – תנאי יסודי מסתבר- סביר להניח שהאדם לא היה מתקשר בחוזה אם הוא היה רואה מראש את ההפרה של התנאי.
כאשר ההפרה היא של תנאי לא יסודי יש לאפשר לצד השני את האפשרות לתקן את ההפרה.
לעומת זאת בעת הפרה יסודית יש זכות לצד השני לבטל את ההסכם באופן מידי.
הודעת הביטול: חל ע"פ הנהוג בהסכם, בזמן סביר (לרוב עד 30 יום ) אם לא אזי יש לבצע את ההודעה תוך כדי הוכחה, על כך קיימת חובת ההשבה: בעת ביטול החוזה יש להשיב את המצב לקדמותו, החובה היא דו צדדית.
3)     פיצויים-
פיצויים חיוביים- באים לפצות על נזק הציפייה. באים לפצות על הנזק שנגרם מאי קיום החוזה.
פיצויים שליליים- באים לפצות על החזרת המצב לקדמותו, כל ההוצאות שנגרמו לצד על מנת לקיים את החוזה. בישראל אין מגמה על נתינת פיצויים עונשיים (אין לבית המשפט סמכות לכך).
חובת הקטנת הנזק- קיימת חובה להקטין את הנזק במידת האפשר (פיצוץ בדירה ואי תיקון הנזילה).
לא ניתן לבקש פיצויים עבור נזק שלא עובר את מבחן הוודאות.
פיצויים מוסכמים- סכום שרשום בחוזה כפיצוי מוסכם על ידי הצדדים לפיצוי על הפרה של ההסכם בלי קשר לנזק.




חוזה אחיד-
נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם.
אם התקיים בחוזה אחיד תנאי מקפח אז יש סמכות לבטל את החוזה (הסמכות בידי בית המשפט).
תנאי מקפח-
-        תנאי שהיה פוטר את הספק ממתן החזרים למינויו.
-        ניתנת לספק זכות בלתי סבירה לבטל או לדחות את החוזה.
-        מאפשר לספק להעביר את האחריות לצד שלישי.
-        תנאי שמאפשר לספק לקבוע את המחיר או החיוב המוטל על הלקוח.
-        תנאי שמחייב את הלקוח להזדקק באופן בלתי סביר לספק באפן שמגביל את הלקוח בצורה לא סבירה.
-        תנאי שמגביל זכות או תרופה שניתנת ללקוח על פי דין.

חוק החוזים מאפשר לאותם ספקים לאשר את אותם חוזים ע"י פנייה לבית המשפט לחוזים מאוחדים.

הפנייה נעשית ע"י אותו הגוף שמעוניין לאשר את החוזה. המשיבים(צד ההגנה) הם היועץ המשפטי לממשלה, גופים צרכניים.

אם בית הדין מחליט לאשר את החוזה אזי הוא תקף לחמש שנים, או אם הוחלט אחרת ואישור בית הדין מצוין בחוזה.
הפנייה בשביל לבטל חוזה אחיד מתאפשרת ליועץ המשפטי לממשלה, ארגון לקוחות, רשות ציבורית והממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ"ת.

דיני עבודה-
התקופה הראשונה בה היו דיני עבודה היא התקופה העות'מאנית. בתקופה זו לא היו דיני עבודה ספציפיים, מעבר לשכר מכיוון שכך היה נהוג באימפריה העות'מאנית (עבד הוא כמו בהמה).
לאחר מכן בזמן המנדט הבריטי הצווים שניתנו היו קשורים לבטיחות. דלות החקיקה גרמה להתארגנות העובדים שנקראה "ההסתדרות" (1920). לאט לאט הפכה ההסתדרות לאחד הגופים החשובים ביותר לפני קום המדינה. בפועל ההסכמים שנחקקו בין ההסתדרות לבין המעסיקים יצרו מעין חקיקה שבתקופה זו נקראה "אוטונומיה מגזרית". ב-1948 עם קום המדינה, מנהיגי המדינה יצאו מין ההסתדרות. כתוצאה מכך כל המנהגים (ההסכמים) שהיו טרום המדינה הפכו לחוקים (לאחר חקיקה מסודרת)- תקופה זו נמשכה עד 1969 ונקראת "הנורמטיבית ממלכית".  ב-1969 הוקם בית הדין לעבודה, שהוקם בעקבות עומס על בתי המשפט והרצון לעודד נגישות אליו. בנוסף היה רצון שיהיה בית דין ששופטיו יתמקצעו בתביעות הרבות שמגיעות מתחום זה. דווקא ההסתדרות התנגדה לכך שכן מרבית ההסכמים טרום הקמת בית דין לעבודה נפטרו בתוך ההסתדרות. על מנת לשכנע את ההסתדרות בכך הוחלט שהשופט בבית הדין ילווה ב-2 נציגי ציבור (1 מייצג את העובדים ו-1 מייצג את המעסיקים). הכרעות בדיונים הדנים בבית הדין מוכרעים בדעת רוב ע"י השלושה.  מ-1969, קום בית דין לעבודה, הורחבה הפסיקה בנושא העבודה והתרחב לדינים קיבוציים. שלב זה מ 1969 עד היום נקרא "נורמטיבי קיבוצי".

המקורות המתבססים עליהם דיני עבודה:
חקיקת יסוד הקשורה לדיני עבודה- חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בנוסף, קיימת חקיקה ראשית (חוקי יסוד, חוקים) וחקיקת משנה(צווים, תקנות וכו'). ישנה סמכות לבצע צו הרחבה בידי שר התעשייה והמסחר: בסמכותו להרחיב הסכם קיבוצי למגזר מסוים ו/או לכל המדינה. בנוסף לחוקים קיימות האמנות הבינלאומיות (והחוקים הבינלאומיים), חוזים אישיים הם גם מקור לשופט לקבל דעה., וכן תקנונים של ארגונים וכדומה. בנוסף, פסיקה ישראלית ונהלים (נורמות) יכולים לשמש מקורות בדיני עבודה.
החוקים הינם חוקים קוגנטיים- משמעות הדבר שאי אפשר לוותר עליהם.

פירמידת הנורמות

4. החוזה האישי
3. הסכמים קיבוציים
2. חוקים, תקנות וצווי הרחבה.
1. חוקי יסוד.

החוזה האישי- החוזה האישי של העובד מול המעסיק.
הסכמים קיבוציים- הסכם שהתארגנות מעסיקים חתומה מול עובד אחד או להיפך.
חוקים, צווי הרחבה ותקנות- חקיקה ראשית (חוקים), תקנות (חקיקה משנית) וצווי הרחבה (הרחבה של הסכמים קיבוציים על ידי שר התמ"ת).
חוקי יסוד- חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק היסוד: חופש העיסוק.

סטאטוסים במשק העבודה-
  1. עובד
  2. עצמאי
  3. FREE LANCER (המשתתף החופשי)
אין חוק המגדיר מהו עובד (למעט בפקודת הנזיקין, שם מוגדר מהו עובד). עד שנות ה-70 הגדרה של עובד לפי הפסיקה הייתה לפי מבחן המרות והפיקוח (מבחן השליטה והכפיפות).
בפסק דין ברגר (אשר היה עובד בעיריית נתניה ובחוזהו היה מוגדר שהוא לא עובד עירייה), הייתה אפליה בינו לבין גובי הפנים של העירייה. בן הדין הארצי לעבודה קבע שהוא עובד ואף בערעור בבית הדין הגבוה לדין נקבע שהוא עובד. נקבע שמבחן המרות והפיקוח יוחלף במבחן ההשתלבות.
ע"פ המבחן יש לבדוק האם לאותו עובד יש עיסוק משלו או לא. זהו הפאן השלישי של מבחן ההשתלבות. בפאן החיובי ישנם מבחני משנה:
-        מבחן המרות והפיקוח (שהיה בעבר המבחן הראשי והיחיד).
-        ביצוע העבודה( מי מבצע את העבודה באופן אישי? האם נשלח מישהו במקום העובד?)
-        מבחן אופי תשלומי המס (מי משלם מיסים? המעביד או המעסיק?)
-        אמצעי הייצור (מאיפה העובד מקבל את כלי העבודה)
-        החוזה האישי (מה מוגדר בחוזה האישי?)
-        סיכון כלכלי( האם העובד נמצא בסיכון כלכלי? האם הוא צריך לדאוג שמא לא יועסק?)

בפסק דין ברגר אכן נמצא שמבחן המרות והפיקוח צריך להיות מוחלף במבחן ההשתלבות. תנאי ראשוני למבחן ההשתלבות הוא שיהיה עסק לעבוד בו (יחידה יצרנית). מפסק דין ברגר הלכו לפי מבחן ההשתלבות. בשנת 1996 הגיע לבג"צ שמואל מור- פסק דין מור. מור היה בעל משרד חקירות ועבד אצלו אדם בשם אנגל כחוקר. אנגל היה מנפיק חשבוניות מס(עוסק מורשה) ועבד עם מור במשך 7 שנים. עם סיום היחסים ביניהם מור נתבע ע"י אנגל עבור פיצויי פיטורין. בית הדין לעבודה קבע שהיחסים ביניהם לא עברו את מבחן ההשתלבות ומצד שני נקבע שאנגל גם לא עצמאי. בית הדין לעבודה קבע שאנגל הינו משתתף חופשי (FL). בג"צ קבע שמשתתף חופשי יכול להיות בכל תחום שבוא. אם אדם לא עצמאי ואיננו עובר את מבחן ההשתלבות אזי נעברו את המבחן המעורב. המבחן המעורב בא לקבוע האם העובד הינו עובד או משתתף חופשי מתוך הסתכלות על כלל העובדות. האיזון בין כל מרכיבי המבחן יכריע בעניין היחסים בין העובד והמעסיק. בפסק דין מור נקבע שאנגל הינו עובד (ולא עובד חופשי).

מישהו המעביד-
כל גורם עסקי המשתמש בחברת כוח האדם יכול להיות המעביד. בהשתמשות במבחן ההשתלבות בשאלה מיהו המעביד ישנה בעיה. הבעיה העיקרית היא בשאלה האם המשתמש (החברה) או חברת כוח האדם היא המעסיק. בשנות ה -80 השתמשו במבחן ההתקשרות הכפולה:
-        בדקו האם יש התקשרות בין חברת כוח האדם לעובד.
-        בדקו האם יש התקשרות בין חברת כוח האדם למשתמש.
-        בדקו האם יש חוזה אמיתי.
בפסק דין כפר רות (קיבוץ) דובר על עובדים ערבים שהועסקו ע"י קבלן (כוח אדם) ועבדו בקיבוץ ותבעו משכורות מהקיבוץ לאחר שהקבלן פשט את הרגל. בית המשפט קבע שלאחר תקופה ארוכה של עבודה במקום מסוים יש לחזור למבחן המהותי- מבחן ההשתלבות. כתוצאה מכך הגדולה של חברות כוח האדם נפגעה ונוצרו חברות השמה (מאתרות את העובד למעסיק)וחברות ייחודיות שהוקמו (כמו חברות שמירה, חברות ניקיון). מלבד הפסיקה הוחלט ב 1996 לחוקק חוק העסקת עובדים ע"י חברות כוח אדם על מנת לעשות סדר בענף. החוק אומר שעל מנת להיות בעלים של חברת כוח אדם חובה שיהיה הסכם עבודה בכתב ובנוסף נקבע שעובד במשך 9 חודשים במקום מסוים הופך להיות עובד של המשתמש. 9 החודשים הראשונים נכנסים לוותק של על המשתמש. בסמכות שר התעשייה והמסחר להאריך את התקופה בעוד 6 חודשים (15 חודשים בסה"כ). הסעיף שנכנס לתוקף בשנת 2008. כמו כן הוכנס סעיף השוואת תנאים- תנאיו של עובד כוח אדם יהיו שווים לתנאיו של עובד קבוע. נכתב והסעיף יחול רק במידה שאין הסכם קיבוצי לחברת כוח האדם עם ההסתדרות.

שביתה-
יש צורך בהסדרת הזכות לשבות אשר פוגעת בזכות לקניין של הצד השני וגם של צד ג'. בפסיקה של בית המשפט העליון נקבע ששביתה איננה התפטרות. חירות השביתה מוגבלת ע"י חירות הפרט. למעשה נקבע שזכות השביתה איננה בלתי מוגבלת. שביתה שייכת לתחום החירות ולא לתחום הזכות. מטרת השביתה היא לאזן בין זכויות המעבידים וזכויות העובדים. הדין (פסיקות) קבעו שיש זכות לשבות תוך כדי מחשבה על צד ג'. הכוונה היא לצפות את מידת הפגיעה שתיגרם ולנהוג במידת הסבירות. בית הדין הארצי לעבודה קבע שיש זכות להפגנה ושביתה והן כלולות בחופש האסיפה המעוגנת בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. בנוסף, נקבע שיש זכות לשביתה כל עוד אין פגיעה חמודה מאוד במעביד. על מנת שהשביתה תהיה אפקטיבית היא צריכה "לכאוב" למעביד, כמובן שאי אפשר לנקוט באלימות או כל פעולה אחרת פלילית.
סיבות להיעדרות מהעבודה ללא רשות:
-        סכסוך עקב הסכם קיבוצי.
-        סכסוך בין העובד למעביד ברמה האישית.
-        פעולה מאורגנת או אישית שאין מקורה בסכסוך עבודה.
בית המשפט קבע שהשביתה היא אמצעי לחץ למטרה של שיפור תנאי העסקה של העובדים או עובדים אחרים (שביתת הזדהות).
בית המשפט קבע שסכסוך מסיבות פוליטיות אינו שביתה. למעשה זהו האיסור הרביעי בנוגע לשביתה- אין לשבות מסיבות פוליטיות.
בפסק דין בז"ק נקבע ששביתה תוכרז ע"י ארגון העובדים ולא ע"י העובד היחיד. בית הדין מצא סוג נפוץ של שביתה: -סכסוך בעקבות החלטה של הריבון שפוגעת בו כעובד. נקבע שהשביתה המעיין פוליטית תוגבל בזמן ותיארך שבועיים.

חוק יישוב סכסוכי עבודה-
החוק מגדיר מהן עילות הסכסוך:
  1. כריתתו, ביטולו או חידושו של הסכם קיבוצי.
  2. קביעת תנאי עבודה (היכן שאין הסכמים קיבוציים).
  3. קבלת אדם לעבודה, או אי קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו.
  4. קביעת זכויות וחובות בין יחסי עובד מעביד.
הפסיקה הרחיבה את החוק- שביתות הזדהות ושביתות מעין פוליטיות. השלב הראשון בשביתה הוא הודעה לצד השני(המעביד) וגם לממונה הראשי (הממונה על יחסי עבודה) לפחות 15 יום לפני פרוץ השביתה או לפי מה שכתוב בהסכם הקיבוצי. שביתה או השבתה בשירות הציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי, למעט שביתה שאינה קשורה בתנאים סוציאליים ואושרה ע"י המרכז הארצי תהייה שביתה בלתי מוגנת.  בנוסף שביתה במגזר הציבורי שאין לעובדים הסכם קיבוצי בתוקף אבל השביתה לא אושרה במהלך המקובל ע"י הגוף המוסמך לכך- תהיה בלתי מוגנת (לא לגיטימית). הפסקת עבודה מאורגנת (הגעה לעבודה בלי לעבוד) שנעשית לא בהליך הנכון היא שביתה בלתי מוגנת. המשמעות של שביתה לא מוגנת היא הסרת ההגנה מהעובד, כלומר עלולות להיות נגדו תביעות (נזיקין וכו').

הטרדה מינית-
מחקרים הראו שעד שנות ה-90 אחת לשלוש נשים הוטרדה מינית. עד אז לא היה חוק העוסק בנושא וסנקציות עבורו.
1998- החוק למניעת הטרדה מינית בא להסדיר מהי הטרדה מינית ואיך לטפל בה. החוק בא לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבוד האדם, חירותו ופרטיותו וע"מ לקדם שוויון בין המינים.
החוק מגדיר הטרדה מינית ב -5 מעשים:
-        סחיטה באיומים כאר המעשה שנדרש לעשות הוא בעל אופי מיני.
-        מעשה מגונה (כפי שהוא מוגדר בחוק העונשין) נחשב הטרדה מינית.
-        הצעות חוזרות המופנות לאדם המתמקדות במיניותו כאשר אותו אדם הרבה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.
-        התייחסות חוזרת המופנית לאדם המתמקדות במיניותו כאשר אותו אדם הרבה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.
-        התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או להתנהגותו המינית לרבות נטייתו המינית.

החוק קובע 5 קבוצות שלגביהן אין צורך בחזרה (לפי סעיפים 4-13):
-        קטינים וחסרי ישע (המטריד צריך להיות בעל יחסי מרות כלפיו).
-        מטופלים במסגרת טיפול נפשי או רפואי (המטריד בעל יחסי מרות).
-        עובדים ואנשי כוחות הביטחון במסגרת השרות.
-        תלמידים שאינם קטינים (תוך ניצול יחסי מרות).
-        תלמידים או סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה (תוך ניצול יחסי מרות).

התנכלות-
פגיעה מכל סוג שהו שמקורה בהטרדה מינית או בתביעה או בתלונה שהוגשה על רקע של הטרדה מינית.

הטרדה מינית והתנכלות הינן עבירות פליליות שהעונש עליהן הוא שנתיים ו 3 שנים בהתאמה, העונש על המטריד מינית ומתנכל יחד הוא 4 שנים.
2 העבירות הן עוולות. הפוסק יכול לפסוק עד 58 אלף ₪ פיצויים ללא הוכחת נזיקין (רק מעצם ההטרדה או ההתנכלות).

החוק קובע תקופה של 3 שנים של התיישנות על הטרדה מינית (אזרחית). החוק מגדיר למעסיק מה עליו לעשות על מנת למנוע הטרדות מיניות במקום העבודה והן: (במקרה ויופרו יש עילה לתביעה כנגד המעסיק בנוסף למתלונן):
  1. על המעסיק לקבוע דרך להגשת התלונה ובירורה במקום העבודה וכן פרסומה לעובדים.
  2. על המעסיק לטפל ביעילות במקרה של הטרדה מינית ולעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע חזרה,וכל לתקן את העוולה שנגרמה למתלונן.
  3. במקומות עבודה בהם מועסקים למעלה מ -25 עובדים יש לפרסם תקנון בו מפורסם החוק ודרכי הטיפול בתלונה.
ניתן, בנוסף לתביעה אזרחית ופלילית לתביעה צו מניעה על פיטורים וכן צווים נוספים.


צרכנות-
חוק המתנה- מתנה היא הקניית נכס ללא תרומה. יכולה להיות מקרקעין מטלטלים או כל זכות אחרת. מעשה המתנה מסתיים כאשר נותן המתנה מעביר את המתנה לצד השני תוך הסכמה שהדבר נעשה ללא תמורה. כל עוד המקבל לא מסרב לקבל את המתנה אזי חזקה עליו שהמתנה שלו. מתנה על תנאי- התחייבות לתת מתנה על תנאי. החוק קובע שמתנה על תנאי מחייבת מסמך בכתב.
ניתן לחזור מהתחייבות לתת מתנה בתנאים הבאים:
  1. כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בעקבות ההתחייבות יכול נותן המתנה לחזור בו, אלא אם כן נרשם אחרת.
  2. אם הצד המקבל התנהג בצורה מחפירה כלפי הצד הנותן או אם יש הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנותן אז יש אפשרות לחזור בו.

שטרות-
שטרות חוב
שטר חוב הינו הבטחה ללא תנאי, ערובה בכתב מאדם לחברו. חתומה בידי עושה השטר בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או למוכ"ז עם דרישה או בזמן עתיד קבוע סכום מסוים בכסף.
-        חייב להיות בכתב.
-        התחייבות כלפי אדם אחד- חתומה.
-        פירעון עתידי (אין צורך בתאריך מסוים או סכום מסוים).
שטרות חוב מטופלים ע"פ דיני שטרות. לכן יש עדיפות לשטר חוב בהשוואה לחוזה, כאשר מציגים שטר חוב על הצד השני להוכיח מדוע אין עליו לשלם את השטר, בניגוד לחוק החוזים- בו הנטל נופל על התובע. בנוסף את שטרות החוב תובעים בהוצאה לפועל.
הסכום אשר מופיע בשטר הינו הסכום אותו תובעים בהוצאה לפועל, אין אפשרות לתבוע סכום חלקי.
עושה השטר- הצד שחתום על השטר.
אוחז השטר- הצד שמחזיק את השטר. שטר ניתן להסבה ע"י חתימה של הנפרע.
הנפרע- הצד שעבורו מיועד השטר.
שטרות חוב סחירים (לא מוגבלים) שהועברו לאוחז אחר יוכלו להיתבע ע"י האוחז בהוצאה לפועל מבלי שלעושה השטר יכולת להתגונן על כול דבר הקשור לנפרע (כמובן שיש צורך באוחז כשורה). ניתן להצמיד שטר חוב למדד או למט"ח (תלוי באיזה צד אה).  על מנת שהאוחז יוכל לתבוע את השטר עליו לשלוח "הודעת חילוף", מהרגע שהיוודע שהשטר לא כובד ע"י העושה יש לשלוח תוך זמן סביר הודעה על כך לצד הנפרע שהסב את השטר על מנת שיהיה אפשרות לתבוע אותו. אם לא ניתן לתבוע את עושה שטר ונשלחה הודעת חילוף בזמן, ניתן לתבוע את הנפרע.
התיישנות של השטר כלפי עושה השטר היא 7 שנים כלפי המוסר.
הנפרע- ההתיישנות היא שנתיים מיום הודעת החילוף.

צ'קים-
ההבדל בין צ'קים לבין שטרות חוב הוא בהתנהלות מול הבנק..
צ'ק- פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מעת אדם אל בנק, חתומה בידי נותנה בה נדרש הבנק לשלם לאדם פלוני או למוכ"ז סכום מסוים בכסף עם דרישה.
מושך הצ'ק- האדם הפורע.
הבנק הנמשך- הבנק בו נפרע הצ'ק לפירעון.
הנפרע- האדם ששמו רשום על הצ'ק או לחילופין האוחז בו.
המחויבות של הבנק היא כלפי מושך הצ'ק. אם מושך הצ'ק לא עובד בתנאי החוזה שלו עם הבנק אזי הפקודה לא יכבד את הפקודה(צ'ק חוזר).
לגבי הסבה של צ'ק, קיימים אותם חוקים שקיימים בהסבה של שטרות חוב (חתימה מאחורי צ'ק).
שני קווים אלכסוניים = שרטוט רגיל, כלומר צ'ק זה חייב להיות מופקד בבנק. משמע שהבנק יעביר את הכסף אך ורק לחשבון בנק אחר (צורך מעבר וכו')
שני קווים אלכסוניים עם שם הבנק ביניהם- שרטוט מיוחד, רק אם הבנק מתוך הסרטוט פנה אל הבנק אז הוא יכול להפקיד את הסכום אצלו. לרוב הבנק יהיה אותו בנק על מנת לקבל עמלה ו/או מעקב.

ההתיישנות היא כמו על שטרות חוב (7 שנים או שנתיים למסב).
הבנק לא יכבד את הצ'ק אם עברו מעל 6 חודשים מיום כתיבתו של הצ'ק.

צ'קים ללא כיסוי- צ'ק שחוזר כי אין כיסוי מספיק- אכ"מ.
אם נוצלה כל מסגרת האשראי של החשבון אז הבנק לא חייב לכבד את הצ'ק. אם מספר רב של צ'קים חוזרים אז החשבון הופך להיות מוגבל והלקוח הינו מוגבל.
חשבון הופך להיות מוגבל אם במשך 12 חודשים סורבו עקב אי כיסוי מספיק לפחות 10 צ'קים כאשר עברו לפחות 15 ימים בגין הסירוב הראשוני לבין הסירוב האחרון. לאחר 5 צ'קים הבנק שולח התראה.
בעת חשבון מוגבל:
-        הבנק לא פורע יותר צ'קים.
-        אסור לבנק לספר צ'קים לקוח.
-        לקוח מוגבל לא יכול לפתוח חשבון בנק בבנק אחר.
-        תקופת ההגבלה של חשבון/ לקוח מוגבל הינה שנה אחת.

לקוח מוגבל חמור- אם בעבר היית חשבון/לקוח מוגבל ובהיותך לקוח מוגבל עוד חשבון הפך להיות מוגבל אזי הפכת ללקוח מוגבל חמור.
אם היית לקוח מוגבל ובמהלך ה -3 שנים שלאחר סיום תקופת ההגבלה  הפכת ללקוח מוגבל חמור אז
בעת חשבון מוגבל חמור:
-        כל חשבונות הבנקים של הלקוח בכל הבנקים הופכים להיות מוגבלים.
-        כל החשבונות המשותפים או מיופי כוח הופכים למוגבלים.
-        משך תקופת ההגבלה של מוגבל חמור הינה שנתיים (על כל החשבונות).

לקוח מוגבל מיוחד (ע"פ הסכם בית משפט) דינו כדין לקוחו מוגבל חמור או ע"פ פסיקת בית המשפט.
בעת הפיכת לקוח למוגבל, על הבנק להודיע על כך למפקח על הבנקים. ערעור על הפיכה ללקוח מוגבל נעשה בבית משפט השלום.

חוק צ'ק ללא כיסוי- אדם שפורע חוב שהבנק לא יכול לכסות ביודעין עושה עבירה פלילית, העונש הינו עד שנת מאסר.