Saturday, June 22, 2013

סיכום בתנ"ך: מלכים ב' יח : מסע סנחריב – 701 לפנה"ס


סיכום בתנ"ך: מלכים ב' יח : מסע סנחריב – 701 לפנה"ס 
מתוך: סיכומים בתנ"ך -  מלכים ונביאים  
בשנת 701 יצא סנחריב, מלך אשור, למסע לארצות המערב. הוא כבש במהירות את כל ערי החוף מצידון ועד אשדוד. בינתיים מיהרו עמון, מואב ואדום להיכנע לפניו. ליד תל - אלתקה (יבנה, כיום) הוא נלחם כנגד כוחות מצריים, שנשלחו לנסות ולעצרו, והביסם ללא תנאי. סנחריב פנה אל תוך שפלת יהודה, כבש ערים בצורות רבות. לבסוף הגיע ללכיש, שהייתה העיר המרכזית באזור הדרום, והפך אותה למפקדתו.

לאחר חורבן ממלכת ישראל נשארה יהודה לבדה. בזמן עלייתו של חזקיה למלוכה, ממלכת יהודה היתה נתונה למרותה של אשור. חזקיה נמנע מלהצטרף למרידות של עמים שונים נגד אשור, והוא גם לא השתתף במרד של הושע בן אלה, מלך ישראל, באשור, מרד שגרם להגליית ממלכת ישראל. בכל אותן שנים שילם חזקיה מס עובד לאשור. כלומר, ניתן לאמר שממלכת יהודה שמרה על עצמאותה, הודות למדיניות הכניעה לאשור.
הסופר המקראי מהלל ומשבח את חזקיהו, שעשה הישר בעיני ה' ובטח בו יותר מכל מלך שהיה לפניו.
חזקיה חיזק את עבודת ה' ע"י טיהור ירושלים מעבודה זרה: הוא הסיר את הבמות, שבר את המצבות, כרת את האשרה – כפי שציוותה התורה להשמיד, וריכז את הפולחן לה' בירושלים.
בפס' 4 של מלכים ב', י"ח מתואר "נחש הנחושת" שהושמד ע"י חזקיה. מקור נחש הנחושת הוא בספר במדבר כ"א 9-4 – שם מסופר כי בני ישראל חטאו ולכן ה' הענישם בכך ששלח בהם נחשים שיכישו אותם. לאחר שבני ישראל ביקשו סליחה, ה' ציווה על משה לבנות פסל של נחש, שכל מי שיביט בו יירפא מהכשת הנחש. כפי הנראה נחש הנחושת נשמר לצורך עדות וזכרון.
בתקופת חזקיה ייחסו לנחש תכונות מאגיות והתחילו לעבוד אותו באופן אלילי, ולכן הושמד נחש הנחושת. הנחש מכונה ע"י חזקיהו  "נחושתן" – מביע זלזול בו.
מטרות פעולותיו של חזקיה לטיהור הפולחן:
  1. מטרה דתית – ביטול אלילות, ביטול הבמותיאפשר פיקוח טוב יותר על טהרת הפולחן ממנהגים אליליים.
  2. מטרה פוליטית – הסרת הבמות מעלה את ערכה של ירושלים וביהמ"ק כמרכז רוחני מדיני.
  3. מטרה לאומית – טיהור הפולחן מיסודות אליליים גורם להגברת הרגש הלאומי והגברת האחדות הפנימית. הדבר יוצר אחדות כיוון שכל העם עולה למקום אחד ביחד ועוסק בפולחן אחיד.

עד פס' 8 מתוארת צדקת חזקיהו ומעשיו לטיהור הפולחן ואילו בפס' 12-9 המחבר מעלה אירוע מן העבר, שעוסק בישראל ולא ביהודה – גלות ישראל לאשור, וכמו כן על אירוע זה סופר כבר בפרק י"ז. אם כן מדוע קוטע המחבר את רצף האירועים ומביא אירוע זה?
המספר חוזר על עניין זה כדי להסמיכו להצלת ירושלים מידי אשור, עליה יספר בהמשך. הוא רוצה להדגיש שאשור הגלתה את ישראל בגלל חטאיהם אבל מלך אשור  לא יצליח לכבוש את ירושלים בגלל צידקת חזקיהו (כפי שתוארה עד כה).

מלכים ב', י"ח, פס' 37-13 – מסע סנחריב ביהודה 701 לפנה"ס
סנחריב מגיע ליהודה כדי  להעניש את תושביה על שניסו למרוד בו. הוא פותח במסע עונשין וכובש את ערי יהודה. חזקיה מוסר לסנחריב כי הוא וארצו נכנעים לו ומוכן לשלם את המס שיטיל עליו.
בפס' 16-14 עוסקים בעיקר בנזקים שנגרמו לאוצרות המקדש עקב תשלומי המס לאשורים.חזקיה מרוקן את כל הכסף והזהב שבאוצרותיו ובאוצרות ביהמ"ק, וכשזה לא הספיק הוא מקלף את הזהב מעל דלתות ביהמ"ק ומתיך אותו.
חזקיה נכנע לאשור כדי לשמור על תושבי יהודה, ובינתיים הוא התכוון להתבסס  מבחינה כלכלית, מדינית ובטחונית כדי שמאוחר יותר יוכל למרוד באשור.

** על הפעולות  של חזקיה כהכנה למלחמה אפשרית עם אשור ניתן ללמוד מדברי הימים ב', ל"ב 8-1, 30:
-        הוא ביצר את ירושלים
-        הוא חיזק את צבאו ועודד אותם שלא יפחדו מאשור
-        הוא סתם את מי המעיינות שמחוץ לעיר, כדי שסנחריב לא ימצא מים לצבאו בבואו לצור על ירושלים.
-        בנה מחסנים למאגרי מזון
-        הוא חצב תעלה ארוכה בסלע (נקבת השילוח) להזרמת המים ממעין הגיחון שממזרח לעיר אל הבריכה שנבנתה בירושלים.
נקבת השילוח נחצבה מטעמים צבאיים-הגנתיים. לקראת המרד באשור חזקיה ידע שנקודת התורפה של ירושלים היא מקורות המים שלה. תושבי ירושלים שאבו את מימיהם ממעיין הגיחוון, שזרם מחוץ לחומות העיר. בעת מצור שתו מימי הגיחון חיילי הצבא שצרו על העיר ולכן התעלה שנחפרה, היפנתה את מי הגיחון אל תוך העיר.
עפ"י דברי הימים ניתן לראות כי חזקיה לא נכנע בפני סנחריב אלא דווקא מתגלה כמעשי, בכל תושיה שמאמין בעזרתו של ה'.
בסוף פס' 30 המחבר מציין "ויצלח חזקיה בכל מעשהו" – תואם להשקפת הגמול האישי שבה דוגל מחבר דברי הימים – חזקיה עשה טוב בעיני ה' ולכן הצליח.

למרות שחזקיה שלח משלחת כניעה לאשור ושילם מס כבד, סנחריב אינו נסוג מכוונתו להפיל את חזקיהו ולכבוש את ירושלים  והוא שולח משלחת אשר מונה שלושה אנשים : תרתן (שר הצבא והמשנה למלך), רב סריס (הממונה על סריסי המלך) ורבשקה (שר המשקים).
רבשקה נואם שני נאומים, כאשר מטרתו הכללית , בנאומיו היא הכנעת חזקיה ותושבי יהודה ללא מלחמה. לכך מכוונות טענותיו, תוכנן ואופן מסירתן.
רבשקה מבטל כל משענת (עזרה) אפשרית, הוא עושה זאת בטקטיקה של העלאת טענות שחזקיה עשוי היה להעלותן, ומפריך אותן אחת לאחת. הוא לוקח לעצמו את תפקיד השואל והמשיב.
רבשקה פונה אל חזקיה בשמו הפרטי ללא כל תואר, זאת לעומת "המלך הגדול מלך אשור". מטרתו היתה להשפיל את חזקיה, להבליט את אפסותו בעיני העם ולרומם את מלך אשור.

מלכים ב', י"ח , פס' 25-17 נאומו הראשון של רבשקה
הנאום מופנה כביכול לחזקיהו אך למעשה הוא מכוון לעם. ישנו שימוש בלוחמה פסיכולוגית, שמטרתה להכניע את יהודה ללא מלחמה.
רבשקה מביא ארבעה טיעונים מדוע ממלכת יהודה צריכה להיכנע לו:
  1. משענת הכוח האנושי – "עתה הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים..." (פס' 21) חזקיה חשב ליצור קשר עם מצרים ויחד יצאו להילחם באשור, אך רבשקה טוען כי אין על מי לסמוך והוא מדמה את מצרים לקנה רעוע , שכאשר נשענים עליו הוא נשבר והנשען אף נדקר בכף ידו, כלומר לחזקיה אין במה לסמוך על מצרים כי היא לא חזקה ואפילו תגרום לו לפגיעה.
  2. משענת הכוח האלוהי – (פס' 22) לדעת רבשקה, חזקיה חטא לה' כיוון שהסיר את הבמות וריכז את הפולחן. לפי אמונת עובדי האלילים מעשה זה הוא חטא ולכן ה' לא יהיה עם חזקיה, כי הוא כועס על שהרס את הבמות.
  3. משענת הכוח הצבאי- כלכלי – (פס' 23) רבשקה אומר בלעג שגם אם הוא יספק לו 2000 סוסים, חזקיה אינו יכול לגייס 2000 רוכבים ולכן הוא אינו יכול להתחרות באשור.
  4. רבשקה טוען שאשור היא מטה זעם של ה' כדי להכותם על חטאיהם (פס' 25). כיוון שכל מה שנעשה בעולם הוא רצון אלוהי ישראל, הרי שגם בואו של סנחריב לירושלים ונצחונותיו ביהודה הם מעשים שנעשו עפ"י רצון האל.
בפס' 25-19 – חוזר השורש ב.ט.ח 7 פעמים ומהווה שורש מנחה, כשהמסר הוא שלחזקיה אין במי לבטוח במרידתו נגד אשור ולכן מוטב שייכנע.
פס' 27-26 – שרי חזקיה מבקשים מרבשקה לדבר ארמית, כדי שהעם לא יבין ולא יבהל, אך רבשקה לא שומע לבקשתם, במטרה להפיל פחד עליהם ובכך להביא להכנעתם. רבשקה מאיים עליהם בדברים קשים כדי להמריד את העם נגד חזקיה, שלא יבטחו בדרכו ושייכנעו לאשור. הוא מתאר את מצבו של העם הסובל במצור, עד כי האנשים נאלצים לאכול את צואתם ולשתות את השתן שלהם "...לאכול את חריהם (קרי: צואתם) ולשתות את שיניהם (קרי: מימי רגליהם).

מלכים ב', י"ח , פס' 35-28 נאומו השני של רבשקה
נאום זה מופנה לעם והוא אינו דיפלומטי כמו הנאום הקודם.
רבשקה מעלה טענות תועלתיות, משתמש בביטויים חריפים יותר ומנסה למשוך את לב ההמונים:
  1. הסתה נגד חזקיהו – רבשקה מנסה להסית את העם נגד חזקיהו, כדי שהעם יפתח את שערי העיר הנצורה, גם אם חזקיהו מתנגד לכך. לכן הוא מציג את חזקיהו כשקרן, כמבטיח הבטחות שווא.
  2. תיאור העושר העתידי המתואר במונחים עסיסיים ובהרחבה (פס' 32-31) רבשקה מזמין אותם להנות מכל טוב, שאין להם כעת. הוא טוען שכדאי להם להיכנע כי אז מלך אשור יקח אותם לאשור, שהיא ארץ עשירה במזון.
המטרה היא לעורר את פחד העם למול הרעב הצפוי עקב המצור.
  1. שימוש בהיסטוריה – רבשקה מקלל את שם ה' ומזלזל בו. הוא שואל היכן כל העמים האחרים? האם האלים שלהם הצילו אותם? רבשקה משווה את ה' לאלים האחרים, מתוך מטרה להגיע למסקנה שאין עזרה אלוהית.

רבשקה אומר שאלוהיו של סנחריב חזק מכל אלוהי העמים האחרים וכמובן גם יותר מה'.
(בטענה זו הוא בעצם סותר את מה שאמר בפס' 25, שם שיבח את ה' וטען כי הוא בעצמו נשלח ע"י ה')
בפס' 35-27 חוזר השורש נ.צ.ל 9 פעמים ומהווה שורש מנחה, כשהמסר הוא שאין מי שיציל את העם, לא חזקיה ולא ה' אלא אשור בלבד, אם ייכנעו לה.

No comments:

Post a Comment