הציור האיטלקי במאה ה-14

הציור האיטלקי במאה ה-14 – התנתקות מהמניירה גריקה והאורות הראשונים

וזארי מבחין בשלושה שלבים עיקריים בתולדותהאמנות:

1. התהילה של העת העתיקה
2. השקיעה של ימי הביניים
3. התחייה של הרנסנס (àתחייה בעקבות מוות, שפל, חושך של ימי הביניים).

את אמנות הרנסנס ניתן לחלק לשלוש תקופות:

א.      "אורות ראשונים" – קדם רנסנס 1300-1400.

ב.      תקופת הגיבוש – הרנסנס המוקדם 1300-1400

ג.        הרנסנס בשיאו 1480-1520

נוסיף את שתי התקופות/תתי תקופות/זרמים:

-          מנייריזם (1520-1600)

-          בארוק (1600-1750).

ג'וטו די בונדונה (1267-1337)

תמונה של גן עדן (מציג את עצמו בתמונה, מעיד על אנתרופוצנטריות). ג'וטו נחשב ליוצר גאון. לא רק שהוא חותם על היצירה, אלא מכניס את עצמו.

Padova – Capella Degli  Scrovegni

הקפלה היא מעין כנסיה פרטית של משפחת סקרובני, משפחה של עשירים (אנריקו הבן רצה שאביו הידוע לשימצה יכנס לגן עדן). כנסיה קטנה ומעוטרת בציורים על ידי האמן הכי חשוב באיטליה באותה תקופה – ג'וטו. הצגה של יום הדין נראית מהיציאה. בכנסיה תיאורים של אנה ויהויכין – ההורים של מריה, ובנוסף יום הדין האחרון והצגה של מידות הנפש הטובות והרעות.

המפגש שעל פי האגדה נפגשים בו יהויכין ואנה תוצאתו – מריה. אנה ויהויכין מחוסרי ילדים ומלאך מפגיש ביניהם בשער הזהב בירושלים.

גבר ואישה מתחבקים ומתנשקים, לשניהם הילה – אנושי ואינטימי.

סצנת הלידה של ישו (שור וחמור שמייצגים יהדות ופאגאניות כמכירות באלוהותו של ישו). בוחן את האנושות ממקום של דרמה אנושית. ניתן לראות אישה שמחבקת את תינוקה  - מימד אנושי.

נשיקת יהודה – ג'וטו הוא רוחני, ומציג הצגה שלקוחה מהחיים. בניגוד לימי הביניים בהם הדברים מוצגים באופן קונספטואלי, טכני. אצל ג'וטו ישו ויהודה מביטים אחד לשני בעיניים, דבר היוצר הזדהות אצל הצופה.

Capela Arena – כנסיה שמקים אנריקו לאביו כדי לכפות על חטאיו.

ג'וטו, שנאמר עליו כי "השיב עטרה ליושנה", ו"אחד מאורות תהילתה של פירנצה" הוא חוליה בשרשרת, אשר בחינת הבודד בה, מאפשרת להבין את היחוד, החדשנות והתרומה שלו למהלכים עתידיים.

ג'וטו מתנסה ביכולת להעמיד תיאור משכנע של המציאות, אשליה של חלל. יש לבחון את האמן בהתאם לזמנו, ובהתאם לרצונותיו האמנותיים. ג'וטו מנסה להעביר את המציאות כפי שהעין רואה אותה, וכפי שהאמנים מהעת העתיקה ראו אותה – משחק כפול, אשר מביא לשכלול הדברים.

חשוב לציין כי ביחס לימי הביניים, ג'וטו אכן מעמיד תיאור נכון של המציאות.

הפגישה בשער הזהב (פאנל בכנסיה)

יואכין ואנה, לימים הוריה של מריה, נפגשים לאחר שחיו בנפרד. ג'וטו מצליח להעמיד תחושה של מפגש מרגש בין בני זוג (ואף החברות שברקע נהנות מהמחזה). יש כאן רצון להעמיד תמונת עולם משכנעת (אם כי האמנות היא עדיין אמנות נוצרית). אותה אמנות, אך באמצעים שונים. האמן מקרב את הצופה לסצנה, בכך שמציג לו יותר מציאות.

(פאנל) סצנת הלידה – מתקבלת תמונה שמחליפה את הטקסט (מהברית החדשה). המיטה שמיוצגת בתמונה מיוצגת כמעין מפתח. ג'וטו למעשה מחזק את האמונה הנוצרית. מציג את ההתרחשות הזו כחלק מהכאן והעכשיו, נותן לצופה תחושה שהוא יכול להיות בה. גם המלאכים והנשים שותפים לסצנה. יש דיאלוג בין המלאך לרועים. התמונה שג'וטו מציג היא כה משכנעת עד שיש מבט בין האם לבנה.

 (פאנל) נשיקת יהודה – יהודה בוגד בישו ובעצם מביא למותו. יש אדם שעומד ומצביע על הנשיקה, מפריד או מחבר בין ההתרחשות לבין הצופה. שני הפרצופים יוצרים מעין פרצוף אחד.

(פאנל) הקינה עלמות ישו

שוב שמנות ששואבת השראה מן הטקסט. בניגוד לימי הביניים, בהם העדר המימזיס (=חיקוי המציאות) מבקש לחזק את הדוגמה, לראשונה ניתן לזהות הבעות פנים, שפת גוף, השפלה של הראש שמעבירה תחושת עצב.

ההר בתמונה מתפקד כמעין חץ לפניו של ישו, כל התמונות פונות אל ישו ותוחמות אותו, חמש נשים ערוכות סביבו. לראשונה דמויות שמפנות גב לצופה – ישו הוא דמות מרכזית למרות שהוא בצד.

השוואה בין שני הפאנלים

בשניהם מריה מחזיקה את ישו באותה צורה. ג'וטו זוכר את תפקיד האמנות, ובעצם הדמיון בין ההתרחשויות הוא מספר כי ישו נולד כדי למות, ולפני כן לסבול – על מנת לגאול את האנושות מהחטא העליון. המלאכים בוכים ומציגים עולם פנימי, נפשי. ג'וטו נעזר במובהק באמנות של העת העתיקה כדי לתאר באופן נכון את המציאות.

אמברוג'ו לורנצי (1338-9) נקרא להציג בבית העיריה של העיר סיינה אלגוריה של הממשל הטוב, הממשל הרע ושל תוצאותיהם.  הפרטים הקטנים מראים איך בשלהי המאה ה-14 אמנים נמצאים בשלב מתקדם ביכולת לתאר תיאור נכון בתיאור מרחב אדריכלי (בעיר) ונופי (בכפר). לורנצטי נותן את התחושה שהדמויות שהוא מציג מתקיימות במרחב מסויים. ישנה פרספקטיבה.

תוצאות הממשל הטוב – רוקדים ברחובות, יש תהליך של בניה. יש רצון להשתמש בתלת מימד, אך היכולות עדיין לא קיימות. ניסיון לבנות תחושת עומק על ידי הצללה והסתרה.

החיים בכפר – תמונת פנורמה של נוף פתוח – הצגה חילונית. הבז שימש את הציידים. הניסיון והיכולת להציג מרחב בצורה משכנעת.

ראה גם: הציור האיטלקי במאה ה-14