Monday, March 5, 2012

הממשל הרצוי אצל הרמב"ם, הר"ן ואברבנאל


מודל הרמב"ם- מודל האחידות וההשלמה בין שתי הרשויות:
2 הנחות יסוד-  תפיסת האדם כיצור מדיני.  התיאולוגיה מספקת לנו את ידיעת הטוב ומקנה מידות טובות (נמצאת בתוך הפילוסופיה).
הספירה הפוליטית והספירה הרוחנית (תיאולוגיה) הן שתי ספירות שמשלימות אחת את השנייה ושתיהן ניתנו מהאל. הספירות האלו מופרדות ע"י הרמב"ם אך הוא גם מטשטש את ההפרדה. מצד אחד הדגם המאחד- האידיאלי- הנהגה פוליטית מאפשרת תיקון הגוף , ממנו נובע בהמשך תיקון הנפש ולכן - תכלית המוסדות הפוליטיים לאפשר תיקון הנפש. מנגד, הדגם המפריד- הריאלי- המלך כדמות פוליטית שמתקיימת במקביל לדמות רוחנית (מבטא מתח בין חיי עיון (אלוהות) לחיי מעשה).  הסנהדרין מייצג את הזרוע הדתית, המלך מייצג את הזרוע הפוליטית אבל למלך יש ייעוד רוחני ודתי (לעבוד את השם ביחד). שתי הרשויות הן אחידות ומשלימות זו את זו. מתפיסה זו נגזר מודל המשטר הרצוי של משטר מעורב של מלך מול סנהדרין.

מודל הר"ן- מודל של  דו קיום וכפילות משפטית:
הפוליטיקה והתיאולוגיה הן תחומים נפרדים. ההלכה לא חולשת על כל תחומי החיים. בניית החברה היא חילונית, פוליטית. הר"ן נותן כלים לשמירת יציבות פוליטית בעולם הארצי- ניתנת עדיפות למלך, הזרוע הפוליטית, לשמירת היציבות גם במחיר חריגה מדין תורה. מתוך כך נגזר משטר ראוי מלוכני, המפריד בין דת ומדינה (תואם לנצרות).
הר"ן מזהה שתי מערכות משפט. מערכת משפט של היישוב המדיני ומערכת משפט שעוסקת באדם מול האל. מעלה טענה שיש תיקון אמיתי שהוא האלוהי ויש תיקון המדיני שהוא אנושי. שתי המערכות הללו יושבות אחת ליד השנייה, העולם הדתי עומד לצד העולם החילוני. על המשפט האמיתי אחראים הסנהדרין (השופטים, נציגיו של האל) ויש מצבים שבהם התורה לא עוסקת "הוראות שעה". במקרים כאלה האחריות על הרשות הפוליטית שבראשה המלך. האל נתן למלך את האפשרות לעשות את מה שהוא עושה, אבל במרחב הארצי לסנהדרין יש גבולות ואז נכנסת אחריותו הבלעדית של המלך. הר"ן נותן לגיטימציה מפורשת למלך כחלק מאורך החיים בפוליס היהודי. יש תחומים בהם הסנהדרין הוא שאחראי, לעומת זאת למלך ניתנה סמכות לחרוג מדין תורה כדי לשמור על היציבות הפוליטית של הפוליס. זה לא שהחול הוא מוקצה כמו התפישה הנוצרית, אלא יש מקום למלך. אם מצרפים את משפטי הצדק ומשפטי התיקון המדיני, אם נקיים את שניהם נגיע לייעוד הגדול האלוהי. חייבים ללכת לעולם חילוני כדי לספק את הכלים שבאמצעותם נגיע ליציבות פוליטית. מטרת המשפט התורני הוא מצב של שפע אלוהי, אך בניית חברה היא חילונית- משפט המלך. ההלכה לא חולשת על כל תחומי החיים, היא לא עוסקת בעולם של ערכים, חברה ויישוב בני אדם, היא מתעסקת רק בדרך לעבוד את האל כדי שיהיה שפע אלוהי.
הביקורת על הרן: תואם את העולם הנוצרי- הפרדת דת ומדינה.
הרן אומר כי יש חובה למנות מלך, אך המסגרת ושיקול הדעת שלו לא חייבת לתאום את התורה.


מודל אברבנאל- מינימליזם של הפוליטיקה ומקום לתיאוקרטיה:
הפוליטיקה והתיאולוגיה  הן 2  מערכות ערכים מתנגשות האחת בשנייה. תפיסת הפוליטיקה (דומה לתפיסות של תומאס אקווינס): יצר הרע הוא שהוליד את החברה המדינית. במצב הטבעי, שקדם לחטא וישוב בביאת המשיח לא יהיה צורך בחברה מדינית. בני האדם נולדו שווים, בני חורין, והחברה המדינית מעוותת מצב זה- היא גורמת לאדם לעבוד את החומר וחוצצת בינו לבין האל.  כהומינסט אמורה להתגלות אצלו העדפה ברורה לרפובליקניזם, אך הביוגרפיה האישית שלו הובילה אותו לתפיסה על גבול האנרכיזם. המוסד המונרכי מביא למידות רעות. משום שבמצב הטבעי אין חציצה בין האדם לאל הוא מאמין בתיאוקרטיה במובנה כ-'שלטון האל'.
יצא כנגד הציוויליזציה האנושית- התרבות משעבדת, מקלקלת, והעולם שבו אנו חיים הוא לא העולם האידיאלי. האשימו אותו שהוא קרוב לתפישות נוצריות. האל ברא את האדם במטרה להגיע לשלמות נפשית בלי חברה מדינית. המטרה- ללא חברה מדינית. השעבוד לצרכים חומריים גורם לך להפוך לאדם שמשועבד לחומר וזה מהווה חציצה בין עבודתך לעבודת האל (העובד את החומר לא עובד את האל). מבחינתו, לאחר החטא, האל נאלץ להתפשר עם המצב שבו האדם קיים ולכן הוא סיפק לו כלים שיצירת חברה וכללים ברורים כדי שהאדם יוכל לחיות. אברבנאל טוען כי יש מלאכות שלא טובות לטבע ולאדם- הממשל והשררות. כלומר הטבע עשה את בני האדם בני חורין ושווים- דבר שלא קורה עם מלאכה זו (תפישת עולם הומניסטית מאוד). ביאת המשיח והגאולה יחזירו את הדברים למצב הטבע- הטבע יעבוד במלוא עוזו ולא יהיו כוחות אחרים שיינטרלו את עולם הטבע . הוא מאשים את קין,  ב"מלאכותיות", המציא חרב שיהיה לו קל לעבד את האדמה, חומריות. מאידך גם הבל היה עסוק בשחיתות, שררה ומדינאות, הוא רדה בבע"ח.
הוא מאמין בתיאוקרטיה ושונא את המוסדות הפוליטיים אך מקבל אותם כתכתיב אותו התורה קבעה כיצד לעשות את הדברים. מדבר על הנהגה רוחנית שמורכבת מ-3 מעגלים: נביא (במרכז), כוהנים, לווים. מצד שני יש הנהגה אזרחית, משפטית: סנהדרין ובתי דין מקומיים- זה לצד זה.

No comments:

Post a Comment