מבוא להיסטוריה פוליטי: צרפת, אנגליה וארה"ב ערב מלחמת העולם הראשונה
צרפת.
סוף יולי
1914, כותרות העיתונים בצרפת. לאחר המאורעות בבלקן, שהובילו כמעט באופן ישיר
למלחמה, ובמיוחד על רקע רצח יורש העצר האוסטרי, צריך היה לצפות שכותרות העיתונים
בצרפת יעסקו במלחמה המתקרבת ובאה. תחת זאת עסקו העיתונים בראש הממשלה הפרו-גרמני
(1911-12), שהשתדל השתדלות גדולה למען התפייסות עם גרמניה בתקופת המשבר, והיה
לצנינים בעיני החוגים הלאומניים. הלה החזיק פילגש מחוץ לנישואים. ב- 1914 העורך של
La Figaro החליט
לפרסם את חלופת המכתבים של אותו רוה"מ עם הפילגש, שבינתיים
הייתה לאישתו החוקית. הגברת, לאחר פרסום המכתבים, הולכת למשרדו של העורך ורוצחתו.
היא מזוכה ע"י ביהמ"ש. הייתה זו התעסקות של העיתונות, במדינה דמוקרטית,
בטפל, בשעה שברקע מבעבעת מלחמה. התעסקות שכזו [הירדמות שכזו] השפיעה וודאי במידה
מסויימת על התודעה הציבורית ומתוך כך גם על הקורות המלחמתיים והפוליטיים בשנים
הבאות.
אנגליה. ב- 1688 הצליחה המהפכה
באנגליה להתהוות עם שפיכות דמים מועטה יחסית. "הבריטים מצליחים להבין מהר
יחסית את הקשר [ההדוק, ההפוך בכיוונו] בין אלימות פוליטית לדמוקרטיה" (...) עד
שבסוף המאה התשע עשרה מתקיימת בבריטניה משטר דמוקרטי יציב ומשוכלל שכזה עד שהוא
מסוגל להכיל, תחת מערכת רובית [המבקשת להתייחס ל- 2 כוחות בלבד: ליברלים ושמרנים
במקרה זה], כוח נוסף שלישי, הסוציאליסטים, לימים הלייבור פרטי.[1]
עם-זאת, הבריטים מתקשים מול
המלחמה בדרום-אפריקה ומול המרדנות האירית לפני, לאורך ולאחר מלחה"ע הראשונה.
מעמדו של בת הלורדים אף הוא בשאלה, מוסד ימי-ביניימי למעשה שיש לו זכות וטו כלפי
הפרלמנט, זכות שנלקחה ממנו – ע"י הפרלמנט – בשנת 1910, והותירה בידיו את
הסמכות לייעץ וכיוצא בו.
שאלה אחרת היא מעמדה של
המלוכה. יש לזכור שבמדינות רבות באירופה, על-אף ולצד צמיחתה של הלאומיות, המשיכה
המלוכה לסמל את התאחדותה של האומה סביב מוסד וסמל (צ'ארלס, בנה של אליזבת, הנו
דוכס וולש). "אמנם המלוכה היא פרלמנטרית" וכל שכיוצא בו ועם-זאת היא
עדיין מהווה סמל וגורם מייצב (וכן בתור מאחדת הלאומים לכדי אימפריה אחת).
באנגליה בלט כבר אז חופש
הדיבור וחופש העיתונות. בולט גם חוסר-הקיצוניות [בגדול]. ועל כל אלה יש לסמן
במיוחד את כיבוד החוק בממלכה (אולי מתוך הבנייה ההדרגתית ומתונה של הדמוקרטיה במקום), ע"י
אזרחים רבים מאוד (המשטרה הבריטית נוהגת ללכת ללא נשק חם ולעתים גם ללא אלות).
ארה"ב
ומדוע אין לראות בה ממש נק' שאיפה. ארה"ב נתפסת בעיני רבים לצד או עוד מעל לבריטניה,
כמודל מרכזי של דמוקרטיה.
אלא שהמודל האמריקאי קשה מאוד לשחזר, והוא תוצאה של התפתחות היסטורית מסויימת
ביותר שעברה על חברה זו. היה מי שטען ( ) שחלק מן היסוד של מציאות זו קשור בכך
שכמות יפה של המהגרים שהגיעו לארה"ב היו מהגרים בריטים שברחו על רקע של
נרדפות דתית (...) הם יצרו מושבות רבות ושונות מאוד זמ"ז. עד מהרה התכונה
המשותפת שנתפתחה בקרבם הייתה חופש דת וכיבוד בן הדת האחרת. עקרון זה שימש מסד
לרפובליקה האמריקאית בהיווסדה.
ב-
1900 הדמוקרטיה האמריקאית היא דמוקרטיה משגשגת ומפותחת שסיימה להשתלט על חבלים
נרחבים. ב- 1867 היא קונה את אלסקה מידי רוסיה (רק ב- 1959 הפכה אלסקה למדינה ה-
49. עד אז היא טריטוריה תחת שלטון צבאי). הטריטוריה האחרת שנלקחת- הוואי. הוואי
הינה תחנה לשמירת האוקיינוס האטלנטי. לפני שסופחה הייתה הוואי רפובליקה ועוד
קודם-לכן ממלכה, שפורקה ע"י סוחרים אמריקאים [והם שהפכוה לרפובליקה]. הוואי
סופחה [כרפובליקה] רק ב- 1959 לאחר אלסקה.
"ארה"ב
הדמוקרטית סיפחה רפובליקות [היינו שטחים כבר מאורגנים פוליטית]". אלא שגם
טקסס הייתה רפובליקה שסופחה לארה"ב (שגבתה 2/3 משטחה של מקסיקו עוד קודם
שסופחה). וכך גם הרפובליקה של קליפורניה, שסופחה ב- 1846. עד 1791 הייתה עוד קיימת
רפובליקה בוורמונט. כיצד אם-כן הצליחה ארה"ב להשתלט באופן נרחב כ"כ מבלי
להרים צעקה בכל מקום אליו הגיעה? "יש במערכת האמריקאית משהו, שמבחינת הקניית
חובות וזכויות ובניית שוויון זכויות, מאוד עובד, לא רק לגבי קבוצות אנשים אלא גם
לגבי שטחי ארץ מאורגנים פוליטית ממש". ודבר זה, ובין
השאר המנגנון הפדרלי, המפתח להצלחה אמריקאית, הממנן המאזן, שמפזר את העומס
והאחריות [לבטחון, לגביית מיסים וכו'] על המדינות, הוא, לדעת שניידר, דבר כה מיוחד
וספציפי, שקשה ממש לשחזרו.
ואמנם,
דמוקרטיה זו חוותה
זעזועים רבים. באמצע המאה ה- 19 נקרעה ארה"ב תחת מלחמת אזרחים. המלחמה נסובה על
שאלת העבדוּת, ואולם זו הייתה הסיבה המטונימית בלבד, סמלית למעשה רק לגבי שאלת
הכפיפות של המדינות לשלטון הפדרלי (כשהדרום ביקש חופש גדול יותר).
ארה"ב
היא אומה הקולטת כמויות אדירות של מהגרים, שמצליחים בבוא היום להוכיח נאמנות
מופתית למדינתם החדשה (היינו ביציאה למלחמות). ארה"ב מדינה שאינה מדינת-לאום
הצליחה ליצור נאמנות שלא הייתה נמוכה מזו שהתקיימה במדינות לאום.
החוקה
האמריקאית, העקרונות אך גם הגמישות האצורה בה, היא דוגמא נוספת להצלחה האמריקאית
כמוזכר לעיל. כך ניתנו זכויות לשחורים, זכות בחירה לנשים, זכות לשאת נשק, כך ניתנה
זכות לביטוי חופשי כפי שלא ניתן בשום מקום אחר בעולם.
[1] כבר בשנת 1925, כ- 30 שנה בלבד, מאז שהסוציאליסטים
החלו להיות מוכלים ומקובלים ע"י המערכת, מתמנה ראש ממשלה בריטי.
ראה גם: היסטוריה פוליטית בת זמננו
סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
No comments:
Post a Comment