Thursday, February 23, 2012

מיזנסצנה - סיכום

מיזנסצנה היא מונח בתחום לימודי הקולנוע שמתייחס אל הדרך שבו מופיעים החומרים הויזואלים במסגרת הסצנות השונות של הסרט. מונח הבסיס של המיזנסצנה הוא הפריים. הפריים הוא למעשה המסגרת שבתוכה נבנית המיזנסצנה ומדיומים שונים (קולנוע, טלוויזיה וכו') משתמשים בגדלי ויחסי פריים שונים זה מזה. התפקידים של הפריים בהקשר של עיצוב מיזנסצנה הוא לבחור ולברור אילו חומרים ויזואליים יכללו בתמונה ואילו לא. הברירה של החומרים החזותיים במיזנסצנה אינה מקרית או טכנית, והיא יכולה להשפיע במידה רבה על האווירה ועל תגובת הצופה למיזנסצנה. פריים יכול להצביע על אובייקט מסוים ולהקנות לו חשיבות אפילו סימבולית, הוא יכול ליצור תחושה של סדר וארגון או של כאוס וכן למלא שלל תפקידים אקספרסיביים אחרים.
הדרך שבה הפריים בונה את המיזנסצנה מתקשרת גם לאופן שבו מועמדות בו הדמויות השונות, כלומר באילו חלקים של המסך, שכן גם בחירות אלו אינן אקראיות והן לוקחות חלק חשוב בעיצוב של מיזנסצנה.
מיזנסצנה כוללת גם את הקומפוזיציה ועיצוב התמונה, דהיינו את הדרך שבה אלמנטים שונים בתוך הפריים מתקשרים אחד לשני. מיזנסצנה בנויה כהלכה כוללת בתוך הקומפוזיציה שלה דומיננטה או קונטרסט דומיננטי שהוא אובייקט אחד שמושך את העין באופן מיידי ושסביבו נבנית הקומפוזיציה של המיזנסצנה. הדרך שבה נבנה ומעוצב המרחב של הסצנה אף הוא גורם חשוב בעל יכולות אקספרסיביות בלתי מבוטלות. עמדתה של המצלמה גם היא חלק חשוב של עיצוב מיזנסצנה והיכולת להתאים אלמנטים צורניים לתכנים דרמטיים של הסרט. במיזנסצנה גם נבנות תבניות שונות בין הדמויות, כמו תבניות סמיכות (קירבה) המבטאות את המרחק של דמויות שונות זו מזו כדרך לבטא את טיב היחסים בניהם באותו רגע ובכלל. כלומר, דרך המיזנסצנה ניתן להגדיר את טיב היחסים בין דמויות שונות על ידי שימוש באמצעים חזותיים.
ניתוח מיזנסצנה כולל זיהוי של הדומיננטה של המיזנסצנה, כלומר האובייקט שאליו נמשכת בעין. בשלב השני של ניתוח המיזנסצנה בוחנים את דרך פעולתה של התאורה, אופיה והניגודיות שהיא יוצרת. ניתוח מיזנסצנה כולל גם אלמנטים כמו מרחק המצלמה וסוג השוט (לונג שוט, קלוז-אפ וכו'), את זוויות הצילום, הצבעים במיזנסצנה, חומרי הצילום (עדשה, פילטר, סרט...) שבהם נעשה שימוש, קונטרסטים משניים (כלומר אובייקטים אחרים שאליהם נודדת העין מהקונטרסט הדומיננטי), צפיפות הפריים וכמות המידע והאובייקטים שהוא מכיל, בניית הקומפוזיציה במיזנסצנה, אופן המסגור של הפריים, מישורי העומק השונים במיזנסצנה, הצבת הדמויות בקומפוזיציה, זו ביחס לזו וכל אחת מהן ביחס למצלמה.

Saturday, February 4, 2012

מחשבה מדינית - סיכום: נאציזם ופשיזם


נאציזם ופאשיזם
·         הנאצים – קידש את הגזע. תורת הגזע.
·         הפאשיזם – קידש את המדינה. הפאשיזם לא היה בהכרח גזעני ואפילו הכיל יהודים. הוא הושפע מהנאציזם ומהלחצים של היטלר בשלב מאוחר יותר.
·         היו קיימות תנועות פאשיסטיות באנגליה, בצרפת וכד'.
·         פאשיזם: מושפע מתיאוריות לאומניות (טרייטשקה וכו') סורל וכד'.
·         לא מנסה להיות אוניברסאליסטי ולהגיד אמירות כלליות.
·         אנטישמיות: יכול להיות אנטישמי, אבל לא היה תמיד אנטישמי.
·         קידוש המדינה - לאום בנוסח עממי: המדינה שייכת לכל העם. לא כמו הלאום הליברלי שנתפס ע"י הפאשיסט כאריסטוקרטי ואליטיסטי. "המדינה והפרט אחד הם". הלאום הוא יחידה גדולה שחברים בה פרטים המאבדים את ייחודם ואת המובחנות של כל פרט מפרט. המדינה=הלאום=היחיד. מדינת הלאום היא לא רק מעל היחיד במובן הפוליטי, אלא מעל היחיד במובן אקזיסטנציאליסטי-מטאפיזי. האינדיבידואל נטמע לחלוטין במדינה.
·         שני השפעות על הפאשיסטים:
-         פיוטוריסטים: זרם אומנותי בתחילת המאה ה-20. ציירו בתי חרושת, עשן וכד'. דרך הטכנולוגיה נניע את האדם לקדמה. => הפאשיסטים השתמשו ברעיונות האלו כשהשתמשו בטכנולוגיה כרעיון שמקדם את החברה.
-          סינדיקליזם: אידיאולוגיה אנרכית-סוציאליסטית. דוגלים בכך שהמדינה צריכה להעלם ויש ברית של איגודים מקצועיים. => הפאשיסטים השתמשו ברעיון לפיו הייצוג באוכלוסייה יהיה מאוגד על פי סינדיקטים על פי מקצועות.
-          : המדינות
-          ברקע יש לחץ - הפחד מהקומוניזם: הגירה אדיר ממזרח אירופה למערב אירופה, הגירה מאירפוה לארה"ב, וכד'. הפתרון להכל: ההפיכה הקומוניסטית של 1919. האירופאים מאוד מפחדים מכך שהקומוניזם יתחיל לפרוץ בכל העולם. יש פחד מהקומוניזם שהוא דרמטי. => לכן הפאשיזם זוכה להערכה רבה מאוד.
11     נקודות מרכזיות על פאשיזם (ברוח שטרנהל):
·         מעשה ורעיון: הפאשיזם מכיל את שניהם.
-         לא רק רעיונות – לא צריך רק "לדבר" כמו האינטלקטואלים, אנטי תזה לרעיון הליברלי.
-         התנגדות לליברליזם: הפאשיסטים התנגדו בתוקף לרעיון לפיו לאדם יש זכויות הנובעת מעצם היותו של האדם אדם. הפאשיסט רואה את הזכות נובעת רק מהמדינה.
-         התנגדות לדמוקרטיה: דמוקרטיה מקדשת את רצון הפרט ולא את המדינה.
·         הרעיון צריך להיות רעיון לפוליטיקה: משהו גדול ועמוק ומסעיר. מגיע מסורל (הרעיון של משהו שיניע ושקשק את כל המערכת)
·         תפיסת האדם אצל הפאשיסטים – האדם כפוף למדינה: היחיד למען החברה. היחיד מוכפף לסדר החברתי. לאדם יש חירות בתנאי שהוא כפוף למדינה. דימוי של מכונה ענקית וכל אדם הוא גלגל קטן -> לכל גלגל מגיע שמן וגריז וצריך לטפל בו בתנאי שהוא מניע את המכונה.
·         המנהיג – דרכו באמצעותו פועלת המדינה: מנהיג אחד (ולא קואליציה של רב שהיא מקרית) המזוהה עם המדינה => הוא מוחלט ולא מקרי. זה שהוא שם זה סימן שהוא היה צריך להיות שם. השפעה של הדרוויניזם החברתי => המוצלח ביות והמתאים ביותר הוא נהיה המנהיג. אין כאן מקריות. המנהיג מגלם בדמותו את המדינה כולה. המנהיג מקדיש את חייו למען המדינה, הוא משרת את המדינה. המנהיגות לא עוברת בירושה – זה אדם שנאבק והצליח וניצח.
·         המדינה מעל הכל: אם המאה ה-18 שחררה את היחיד מהמדינה, הפאשיסט משחרר את המדינה מהיחיד. המדינה היא הישות המוסרית העליונה. כל מה שהיא מחליטה הוא המצו המוסרי העליון. למדינה אין מחויבות ליחיד.
·         המפלגה: (אנקדוטה לשונית: מפלגה בא מלשון פלגנות, הפדרליסט: נשמור על הדמוקרטיה ע"י יצירת פלגנות, לגיטימציה לריבוי קבוצות פוליטיות). השאלה המציקה לאנושות: מה לעשות עם הפלגנות? הפדרליסט אמרו: אי אפשר לפתור את הפלגנות.
-         2 אסכולות ניסו לפתור את הפלגנות:
א.      הקומוניזם ע"י ביטול הקניין הפרטי שהוא מקור הפלגנות.
ב.      הפאשיזם ע"י הפיכת האינטרס האישי לאינטרס המדינה.
-         הפאשיזם מבטל את כל המחיצות בין החברה האזרחית למדינה ובין הפרט למדינה. המחיצה היחידה שנשארה (במידה מסוימת) היא בין הכלכלה למדינה (הפאשיזם קיבל על עצמו תפיסות קפיטליסטיות בשביל הצמיחה).
·         הפאשיזם הוא טוטאלי - הכל פוליטי: כל דבר הוא פוליטי. גם טקסטים שקוראים, גם אמנות, הכל.
·         הפאשיזם הוא אנטי-דתי: הפאשיזם מציע עצמו כתפיסה חילונית מודרנית שבאה להחליף את הדת. האדם הוא חלק מכוחו של חוק עליון פאשיסטי. הפאשיזם הוא הגות רעיונית המחליפה לגמרי את הקתוליות.
·         עקרון המאבק וההתנגדות לפציפיזם:
·         האינטלקטואל הוא פטפטן, בטלן, ספקן, נטול משוא פנים (נחשב לגנאי אצל הפאשיסטים), יפה נפש (גם גינוי),  הרציונאליות שלו מסקנת את הדימיון.

מחשבה מדינית: ג'ורג' סורל


ג'ורג' סורל
·         עבודתו הוקדשה ל-2 מאבקים גדולים: בקפיטליזם ובפרלמנטריזם והדמוקרטיה כשיטה המנוות את האדם.
·         ברקע בסוף המאה ה-19: תחושה כללית שהכל מתנוון, חסר חיות.
·         התיאוריה של סורל רוויה במושגים שעובדים על אסוציאציות במח ולא על דיוק.
·         השינוי יבוא דרך עיצוב פסיכולוגי של האדם החדש: (ולא דרך מוסדות, כמו מרקס) הושפע מגוסטב לבון (סוצילוג שחקר את חברת ההמון). אפשר לקחת את האדם ולהנדס אותו מחדש באמצעות "מסות האנשים/חברת ההמון". צריך לנצל את הסיטואציה של ההתנהגות האחרת של ההמון.
·         עצמה פוליטית: איך גורמים לא' לעשות את ב'.
·         פרופגנדה: היכולת שלנו באמצעות מילים, פתוס ודרמה להניע אנשים לפעולה.

האתיקה של סורל
·         העולם התודעתי שלנו מתחלק ל-4 תחומים: אתיקה, מדע, פוליטיקה ודת.
·         המדע והפוליטיקה צריכים לשאת את העולם קדימה: "האתיקה במידה והיא חיה (אתיקה של גבורה) תניע את המדע והפוליטיקה, במידה והיא מנוונת (קפיטליזם, מנוות, בורגנית) היא תצמיח את הדת."
·         לסורל יש עתיד טוב יותר שאפשר להגיע אליו כחלופה לאידיאולוגיית הקידמה של הליברליזם.
·         איך מחזירים לאדם את החיות, את הויטאליות (לא את החיתיות).
·         שבירת האופטימיות של האידיאולוגיה של הקדמה (הדוקטרינה של הפרוגרס):
-          האתוס הליברלי: האנושות בתהליך קדמה מתמיד. (גם מרקס חשב ככה – שהעתיד יהיה טוב מההווה דרך מהפכות).
-          האופטימיות שיהיה יותר טוב => מנוות אותנו. הקדמה=האשליה הגדולה=ההרמוניה השקרית=המשיחיות הכוזבת.
-          תסתכלו איזה יופי היה כשכולם נלחמו: אדם לוחם הוא יותר אדם, הוא לא אדם מנוון.
-          הקדמה היא טריק רטורי של האינטלקטואלים כדי "למכור": הפילוסופים החדשים שפחות טובים מהיוונים, מנסים למכור את עצמם ומציגים את העולם כאילו הוא מתקדם.
·         העולם מתקדם דרך הגבורה וההירוייקה: חוסר הרציונאליות: כשמסתכלים על הדברים ההירואים בעולם אני לא רואה רציונאליות (לדוג' מפקד שנשכב על רימון כדי להגן על חייליו).
·         הדמוקרטיה והפשרה מנוונים: הרעיון הדמוקרטי - החיים הפוליטיים הם חיים של פשרה: הפשרה גורמת לאיבוד האותנטיות. "עץ הדעת הרג את עץ החיים". פשרה מנוונת. (לא אכפת לו מזה שהדמוקרטיה לא יעילה, הוא מבקר אותה בגלל השינוי התודעתי והאתי שהיא חוללה בנו).
·         הספונטניות: האני האותנטי הוא לא תבוני – הוא אינסטקטיבי. "כל מוסד, במהותו כמוסד, הוא הורס את כבוד האדם".
·         התקפה על הרעיון ההדוניסטי (ההנחה שאנשים אוהבים להינות): רק אנשים מנוונים רודפים אחרי הנאה.
·         הביקורת של סורל על הסוציאליזם:
-          כמו הסוציאליסטים: צריך להסתכל על החברה כקולקטיב (אגב – יש פה סתירה עם רעיון האדם האותנטי)
א.      האלימות מבינה את העולם ולא הכלכלה: מה שמניע את העולם זה האלימות (הסביבה הפנימית – תודעה פנימית שיש לי שמנסה להתפרץ החוצה) וממש לא הכלכלה.
ב.      מה שחשוב זה האדם שממציא את הטכנולוגיה, ולא הטכנולוגיה בפני עצמה: הסוציאליזם הסביר את המבנה הפוליטי על ידי הטכנולוגיה. מה שחשוב על פי סורל זה האדם. הפסל שנוקש באבן קשה (אנקדוטה: סיפור רבי-עקיבא בפרקי אבות "אם המים משנים את האבן, אז דברי תורה שהם יותר חזקים ישנו אותי ואני אלמוד".) האבן הקשה לא מעניינת, אלא האדם.
ג.       אי-הודאות: תוקף את הדטרמיניזם של מרקס: אי הודאות היא המוטיבציה הגדולה ליצירה.
סורל טוען שלא רק הפרולטריון התנוון (בגלל שהגיע הסוציאל-דמוקרטיה), גם הבורגנות (לא היה לה במי להלחם).
·         השנאה:
-          האם יש סוף לאלימות? מלחמה היא המטרה. אין תשובה ברורה לזה.
-          בהיסטוריה של המחשבה המדינית השנאה היא אחד הכוחות החזקים ביותר: לשנאה יש כח עצום בפוליטיקה.
-          מוסר ללא שנאה=מוסר של החנוונים.
-         סורל מסיק היסטוריה מהמהפכות. (מרקס הסיק מהפכות מההיסטוריה)=> מאבק במקום פשרה, אלימות במקום רוגע.
-         דוגמת הרומאים (מלחמה=גדולה): הפרשנות להיסטוריית הרומאים עד סורל הייתה שהם ניסו להשתלט על העולם, בגלל שהם היו אומה גדולה. סורל אמר הם היו גדולים בגלל השאיפות למחלמה והמלחמה עצמה.
-         ספונטניות, ויטאליות, חיות.
הגשמה פוליטית לעקרונותיו: השביתה הכללית
·         שביתה כללית: כל השכירים במשק שובתים לתקופה מוגבלת (מאות ימותו, יהיה רעב, מחלות וכד').
·         אם הייתה קוראת שביתה כללית השלטון היה נופל באופן מידי.
·         הבחנה בין 3 סוגי שביתה:
-         השביתה הסקטוריאלית (סקטור אחד או יותר שובתים).
-         שביתה פוליטית של סקטור מסויים: לדוג' הבורגנות.
-         שביתה כללית.
·         סורל ידע שהשביתה הכללית היא מיתוס (ולא באמת תקרה). אבל זה מיתוס עם משמעות.
·         מיתוס=סיפור שאינו בהכרח אמת אבל הוא מקבל משקל כמו לאירוע שקרה. 

מחשבה מדינית: מרי וולסטונקראפט


פמיניזם - מרי וולסטונקראפט
·         כתבה בסוף המאה ה-18.
·         חוק מהמאה ה-18: מגן על גברים שמפותים ע"י יופיה של אישה.
·         מה החינוך הראוי לאישה?
·         היגרה לצרפת והתאהבה ברעיונות המהפכה. אחרי המהפכה ראתה את האלימות הרבה וחזרה לאנגליה במפח נפש.
·         החליטה שהיא כותבת על זכויות האדם באופן כללי: ולא רק זכויות הגבר. "פמיניזם זה הרעיון הרדיקאלי שנשים הם בני אדם".
·         ילדה מחוץ לנישואין (עם סופר אמריקאי) - נידו אותה מהחברה.
·         פגשה את ווילאם גולדווין היה פילוסוף אנרכיסט, והתחתנה איתו.
·         מייד אחרי הלידה היא מתה (הבת שלה כתבה את פרנקנשטיין).
ספריה: הגנה על זכויות אדם (1790), הגנה על זכויות הנשים (1792)
·         מה המייחד את האדם – התבונה שלו.
·         מה עושה את האדם לעליון וטוב יותר מאחרים – המידה הטובה – השוויון.
·         לגברים יש דעות קדומות שמערפלים את התבונה => מאשימה את הגברים. יש פחדנות אינטלקטואלית שגורמת לגברים להמשיך להחזיק בדעות הקדומות לגבי נשים.
מה צריך לעשות?
·         חינוך נשים. (אפילו רוסו הוגה שמעניק את רעיון השוויון למהפכה הצרפתית, מדבר בחינוך על ההבדל שמן הראוי שיהיה בין גברים לנשים).
·         לנשים וגברים - יכולת רציונאלית דומה. (ולא כמו שחושבים).
·         הכל נעוץ בחינוך => המקור להבדלים במה שרואים הוא חינוך.
·         השווה: הבניה.
·         פתרון של ההוגה: חקיקה שוויונית.
·         חינוך (ידע זה כח).
·         אהבה שווה (גברים כשותפים לדרך). ביטול העדינות החולנית. => העדינות של הנשים היא החולי. האהבה היא דו-סיטרית. לא ברמה של החשיבה הפימינסטית של המאה ה-20 במרכזה המשגל, אבל כן ברמת האהבה הרוחנית.
·         הפתרון: עולם ללא נישואין. (היא בעצמה לא עמדה בזה).
·         פתרון וורג'יניה וולף: חברתי (חדר משלך) => טקסט שמבקר את הרעיון לפיו כל הפער נובע בחינוך. על פי וולף הפער נעוץ במבנה הבית הבורגני.
אלה גולדמן: הטרגדיה של שחרור האשה.
·         ברקע: הקפיטליזם פורח. ויכוחים אידיאולוגיים משמעותיים על ההתנהלות של החברה האמריקאית.
·         כבר יש חינוך לנשים.
מסר רחב על החיים האנושים בכלל

מחשבה מדינית: האידיאולוגיה האנרכיסטית


האידיאולוגיה האנרכיסטית
הכרת הביוגרפיה של האידיאולוג באקונין – כמעצבת אידיאולוגיה
·         באקונין מייצג זרם אחד מהאידיאולוגיה האנרכיסטית (היו הרבה מקורות אחרים).
·         באקונין גדל כנער רגיל למשפחה ממוצעת.
·         כרבים בני דורו, באקונין נשלח לצבא וחווה חוויה טראומטית.
·         כל חייו רצה לעשות קריירה אקדמית.
·         אחרי 3 שנים בצבא עזב את הצבא בטריקת דלת.
·         באקונין בגיל 26 מחליט לנסוע לברלין ללמוד (גרמניה נחשבה אז למרכז האקדמי).
·         היה תלמיד מצטיין שסבל משעמום.
·         למד פילוסופיה ואמר: שחייבים פרקסיס.
·         1841: רומנטיקן חסר תקנה שרואה עתיד גדול עצמו. אוהב את זה שהוא לא מסתדר עם אחרים.
·         1842: "הריאקציה בגרמניה":
-          מפרסם מאמר שהציל אותו ממוות כשהצאר ראה שהוא אוהב גרמניה.
-          אירופה צריכה להתנער מהגרמנים האלו שהם שמרניים ושבלונים מדי.
·         "השאיפה להרס היא בו בזמן השאיפה ליצירתיות": המאמר, המייצג את המוטו של באקונין (לתנועה הסוציאליסטית). כשאנחנו הורסים, אנחנו יוצרים. מאמר לא מוצלח במיוחד שגידף את גרמניה.
·         ברקע: אביב העמים, גל לאומיות עולה באירופה.
·         באקונין מתחיל להימשך ללאומיות: צריך שחרור לאומי בדרך דמוקרטית, שהעמים הסלבים ישאו => הם הכי מקופחים, ליד העות'מאנים, הם אלו שישאו את המהפכה.
·         באקונין מתחיל לנדוד באירופה ולהטיף את המהפכה.
·         לאורך כל הדרך שלו: הוא קופצני, נודד, נמשך לקיצוניות => בדומה לאידיאולוגיה שלו.
·         בצרפת פוגש את פרודון ומרקס:
-          פרודון כתב את "מהו קניין": הקניין הוא גזילה.
-          מרקס: באקונין אהב את המטריאליזם, אבל שנא את זה שהתיאוריה שלו מסבירה את כל העולם.
·         1845: מתחיל לעבוד כעיתונאי בצרפת ותוקף את הצאר הרוסי.
·         כדי לפגוע במעמד באקונין, הצאר הרוסי מתחיל להפיץ שמועה בקרב האינטלקטואלים של השמאל באירופה בדגש על פריז: שהוא עובד בשירות הצאר. (אפילו מרקס ישתמש בשמועה הזאת כששניהם יריבו על ראשות התנועה הסוציאליסטית). הדבר יביא להקצנה בעמדותיו.
·         באקונין מוגלה מפריז וחוזר לפריז בסוף שנות ה-40.
·         באקונין רואה שפריז נהיית אדומה. הוא אומר: מצד אחד יש ספונטניות אדירה ומצד שני אין מנהיג. רואה את עצמו כמנהיג של התנועה.
·         אנקדוטה: הפרדוקס של תנועות המחאה – מצד אחד צריכים להגיע מהעם ולהיות ספונטניים, מצד שני צריכים סדר וארגון שזקוק להנהגה.
·         מתחיל להפגש עם גולים ואנרכיסטים-סוציאליסטים ומנסה לגבש אותם סביב התקוממות אדירה: וינה, פרג, ועוד, מנהיג מרידות מקומיות קטנות שלא מצליחות לעלות.
·         אחרי המרד בפרג באקונין כותב: לאומיות זה חלק מהבולשיט שהבורגנות מספרת=> האלטרנטיבה היא משהו בין-לאומי.
·         חסר 5 דק'.
·         באקונין לא מטיף להרוג בני אדם ולפגוע בהם, אלא להרוס פיזית מוסדות ולהרוס את המוסדות (שלא יהיה צבא, ממשלה, וכד').
·         באקונין מגיע להבנה שמהפכה צריכה 3 גורמים:
א.      המעמד התחתון: פועלים.
ב.      נוער וסטודנטים.
ג.        כפריים.
·         מרקס מבחין בין פרולטריון (עם התודעה המעמדית) לבין תת-פרוליטריון (קבוצות ללא תודעה, עניים, אלימים וכד'). הפרולטריון יביא את המהפכה והתת-פרוליטריון לא יעזור.
·         באקונין – הראשון מבין ההוגים הפוליטיים הרואה את הפוטנציאל בקבוצות התחתונות ביותר ליצירת שינוי פוליטי. באקונין אמר שאת הקבוצות האלימות צריך לרתום למטרה – והם מי שיוביל את המהפכה. (אחרי זה ישפיע על הפאשיזם והנאציזם).
·         מתחיל חיבור בין אידיאולוגיה אנרכיסטית ואנטישמיות: מאינטרנציונאליות=>למוטיבים גזעניים ושנאה לזר. האנטישמיות הייתה דרך לרתום את האספסוף למטרה (כדי לרתום את האספסוף לא יעזור להסביר רעיונות כמו תיעוש וניצול וכד').
·         באקונין נתפס ע"י הצאר ונשפט למוות. מספרים לצאר שהוא כתב על שנאת הגרמנים. הצאר מחליט לשחרר אותו בתמורה לזה שהוא יכתוב כמה טוב הצאר.
·         "אין דבר יותר צר ממח של גרמני" – באקונין כותב נגד הגרמנים ופחות בעד הצאר אבל הצאר מרוצה.
·         באקונין נשאר בסיביר, ואז מקבל אישור מהשליט בסיביר לנסוע ללונדון.
·         בלונדון כותב את האידיאולוגיה האנרכיסטית.
·         באקונין מבין שהלאומיות לא תצא מהסלבים. הוא כותב שהוא משוכנע שמי שיביא את המהפכה הם המעמדות ולא הלאומים. =>
-          רב החוקרים ההיסטוריונים רואים בכך סתירה וחוסר עקביות בתפיסתו. מוטיב של אינדיווידואליזם מול אוניברסאליים – פרטי מול קולקטיבי.
-          מוטיב של מרד מתמשך: החלק הקוניססטינטי מראה שהדרך פה היא החשובה=> העיקר שיהיו מרידות.
·         מקים את הברית הבינ"ל הסוציאליסטית: ארגון חשוב עד שנות ה-20 של המאה ה-20.
-          "ארגון לא ארגון": רצה להקים ארגון שלא יוכל להיות ארגון.
·         התחיל להסתכסך עם מרקס ונוספים.
·         ב1953 אנגלס מפיץ כרוז אנונימי שבו יש שמועות על באקונין שהוא עובד בראשות הצר, לא נאמן לפועלים וכד'.
·         אנקדוטה: היה ניסיון אחד בעולם להגיע לאנרכיזם שהיה לפני מלחמת האזרחים הספרדית באיזור ברצלונה.
·         1953: אומר שהוא מתייאש. יש לו עוד ישועה אחת אחרונה: הרס כללי לכל הלאומים. ניהליזם מוחלט.
 אנרכיזם אינדיווידואליסטי מול קולקטיבי
האנרכיזם ה...המסורת הסוציאליסטית.
הרעיון האנכיסטי
·         הרע הקיים: (תפיסה במדע המדינה בחקר טרור: ככל שהרע מופשט יותר, קל יותר לגרור אנשים לעשות מה שאתה רוצה). דת ותיאוריה כמדכאים - שיטת השקרים: העולם בנוי על שקר מוחלט. הנצרות היא שקר שמציג את המציאות כטהורה.
-         לדוג' על הדת: הוא מתאר את העובדה שהדת הנוצרית מחליפה יחסי אהבה של אלוהים ביחסי אהבה של בני אדם).
-         פטריוטיות, מלחמה וחוק: שלושה דברים שצריך להתנער מהם. 3 דרגות של הפרדה בין אנשים וצריך לחבר בינהם. המדינה היא "אגואיזם קולקטיבי".
·         דת ותיאוריה: שני הגורמים העיקריים לשקר. אנשים חושבים שזה נכון, אבל זה האליטה שגורמת למעמד התחתון להאמין לה. צריך למצוא חיים ללא דת וללא תיאוריה.
-         הביקורת על האנרכיזם: האנרכיזם עצמו הוא תיאוריה בשמן שהוא סותר הקשבה לתיאוריה.
·         אירגון:
-          הדואליות: יצר מהפכנות אדיר, לצד ארגון מסוים כדי להצליח במהפכה.
-          תשובת באקונין: 12 שנה ביליתי בכלא. כשהייתי לבד נתפסתי כי לא היה לי ארגון. לו היה לי ארגון היינו מצליחים.
-          סתירה באנרכיזם של באקונין: יש גישות אנרכיסטיות אחרות שלא סותרות עצמן (לדוג' גישות שמתנגדות לארגון כופה, אבל כן תומכות בארגון וולנטרי).
·         עולם העתיד: בשביל חלק מהאנרכיסטים המרד הוא ניסיון להשיג משהו, לדוג' חברה פחות מעמדית ויותר שוויונית. הרעיון של באקונין הוא שהמרד הוא לא אינסטרומנטלי, הוא המטרה. ככל שיש יותר הרס (של מוסדות פוליטיים), כך טוב יותר. באקונין באמת חשב שבהרס יש כוחות מסיטיים שיכולים להביא רק לטוב. (יש מצבים שבהם הרס זה יותר טוב, אבל כנראה שהרעיון של באקונין בו כל מסגרת נהרסת כדי ליצור מסגרת חדשה הוא מוגזם).
·         המרד כדרך חיים: אדם חייב למרוד כל הזמן. מרד אין סופי. ברגע שהאדם בתוך מסגרת הוא מתנוון. מרד נצחי. (הפאשיזם אמר מרד עד לעליית הפאשיזם).
·         אלימות
·         נהיליזם: אמונה בכך שאין מוסר.