יום - מסכת על טבע האדם - סיכום

פתיחה "מסכת על טבע האדם":

·         הטלת ספק והתנגדות מוחלטת למטפיסיקה.

·         כדי להבין את האמת יש לעסוק בטבע האדם עצמו. ולא לעסוק בסוגיות מטאפיזיות.

·         כל שמעבר לניסיון הוא הבל. מתודת המחקר צריכה להיות ניסויית ותצפיתית בלבד.

פרק א': מהו השכל ומה יש בו?

·         הבחנה המרכזית של יום מחלקת ל-2 את תפיסותיה של רוח האדם: impressions' (רשמים) ל- ideas (מושגים).

-          רשמים: רושם עז, תחושותינו, היפעלויותינו, רגשותינו, "כמו שהם נגלים לנפש לראשונה" ונתפסים בשכל או בתודעה. (ההרגשה)

-          מושגים: רושם קלוש, רושם של הדבר בשכל. (המחשבה)

·         הבחנה זו אינו הבחנה בין מקור להעתק.

·         הבחנה שנייה של יום בין מושגים (אידאות) פשוטות ומורכבות, בין רשמים פשוטים ורשמים מורכבים.

-          פשוטים: אינם מאפשרות מקום להרכבה. (לדוג' טעם, ריח, וכו')

-          מורכבים: בעלי חלקים, לאו דווקא פיסים, שניתן להבחין בניהם. (לדוג' לתפוח יש ריח, טעם, צבע וכו').

·         האם לכל רושם מושג מקביל? יש הבדל הנעוץ בהבחנה בין הפשוטים והמורכבים.

-          עקרון ההקבלה בין מושגים לרשמים אינו חל על המורכבים: לחלק מהמושגים המורכבים לא היו רשמים כלל וכלל (יום לא ראה את ירושלים אבל הוא יכול לדמיין אותה). וגם: יום ראה את פריז אבל הוא לא זוכר את המושג המורכב שלה כולו.

-         לכל מושג פשוט, רושם פשוט מקביל לו ולהפך.

·         המורכבים נוצרים מן הפשוטים, ויחד עם זאת, מבין הרשמים והמושגים, מה הסיבות ומה התולדות? (זו שאלת המחקר של כל החיבור...)

·         הרושם הוא הסיבה של המושג. המושג הוא תולדה של הרושם. כל מושג פשוט שאוב מרושם פשוט המקביל לו. יש תלות הכרחית של המושגים ברשמים. הרשמים הפשוטים קודמים תמיד למושגים הפשוטים.

·         פרק א' של יום, הוא מקבילה לתזה של לוק: להיפתר מהמושגים הטבועים מלידה והצדקת קדימות הרושם על פני המושג.

·         מושגים תנייניים: מושגים שהם דמויות של המושגים מן הסוג הראשון. הרושם יוצר מושג ראשוני היוצר מושג תנייני. (לדוג' כעס).

מושגים כללים אצל יום

·         השכל: התנסות בדומי (היחס בין הרושם למושג), השכל הוא המקשר בין הרשמים הפשוטים למורכבים. השכל הוא המקשר בין הרכיבים של המורכב (בחלל ובזמן).

·         הזיכרון: כושר, ברמת המושגים בלבד, שעוסק במושגים של רשמים שהיו בעבר, ללא יכולות לשנות בהן רכיבים.

·         הדימיון: כושר שאינו מחוייב למה שקרה, הוא מפרק ומרכיב את הרשמים המורכבים לרכיביהם הפשוטים ולהפך (אפשר לשנות את צבעי השולחן).

פרק ד': על קישורם או האגדותם של מושגים

·         מהו הגיון ההמשכיות בין המושגים (הן בחלל והן בזמן)? כח עדין מחבר בין המושגים.

·         3 איכויות המביאות להתאגדות בין מושגים:

-          דומי: עקרון החיבור בין המחשבות. אסוציאציה בין מחשבות.

סמיכות (מבחינת זמן או מקום): קרבה בחלל ובזמן בין הדברים שאני חווה אותם כמאוגדים. קשר בין המושגים הפשוטים (התפוח על השולחן, הילד יושב מתחת לכסא וכד')

-          הסיבתיות: סיבה-תולדה. (אש היא סיבת החם) יחס בין מושגים שיופרח בהמשך בתזה של יום כולה.

·         הזהות: דומי בין מושגים בזמנים שונים.