שפינוזה- אתיקה ב

שפינוזה: אתיקה ב'                                                      

אודות האינסופיות של שפינוזה: האינסוף המדובר הוא אינו כמותי (מספרי לדוגמה). מושג אינסוף כמותי הוא בעייתי, למשל דרך הראייה כי יש לנו אינסוף מספריים זוגיים 'היוצאים' מתוך אינסוף מספרים טבעיים, אך הם שווים בגודלם – אינסוף, וזוהי סתירה. גם שפינוזה חושב כי אינסוף כמותי הוא בעייתי, לכן הוא חושב על אינסוף במובן של בלתי מוגבל בסוגו. לכאורה בקריאה נראה כי כאשר מדובר על אינסוף אופנים, אופני מחשבה או אינסוף תארים כאינסוף כמותי. שפינוזה לא מניח אינסוף כמותי, לכן יש להבין זאת אחרת. יש להבין את האינסוף כהבדל איכותי שלא ניתן להכליל אותו תחת תואר או תכונה אחת. יש כ-100 תלמידים בכיתה, 100 אופנים של מחשבה. כל אחד נבדל באופן איכותי מהשני. לא נכון לתפוס זאת כ-100 עצמים חושבים (מחשבה שכזאת מחייבת מכנה משותף). יש, לפי שפינוזה, בכיתה ריבוי איכותי של עצמים חושבים (אין מחשבה על מכנה משותף, אלא על נבדלות מוחלטת). לא מדובר על אידיאה של תלמיד חושב (אפלטון) אלא יותר מובן של חוקיות הקיימת בין העצמים החושבים. האינסוף הוא יותר במובן של חוסר הגבלה. שפינוזה עומד מול אפלטון, שמביא לנו אידיאה שדרכה העצמים מתבטאים ויורדים לפרטים. מדובר על הבדל מהותי בין העולם של דקארט לעולם של שפינוזה.

אותה עמדה היוצאת נגד האינסוף הכמותי אינה העמדה כיום.

ההתפשטות והמחשבה – תואר ההתפשטות כל האל, לפי שפינוזה. הרעיון הוא לא כי האל הוא גוש חומר מתפשט. לאל אין שום צד חומרי, לפי שפינוזה, אם היה לא היה ניתן לחלק אותו. המדע היום גם לא חושב על העולם כגוש חומר אינרטי, אלא במובן של חוקיות אימננטית (שדות, מגנטיות), שמובילה אותו היום. העולם מובן דרך החוקיות הפנימית של הדברים שקורים בו. כך שפינוזה רואה את הדברים, החוקיות התבונית של הדברים הבאה מתוכם (מעצם הגדרתם). ההתפשטות היא גם לא משהו מחשבתי. כל מערכת החוקיות של כוחות, תהליכים, שדות ותגובות מובילות אותנו לתפיסה השפינוזית של עצם אחד, הכוללת את כל המערכת הזאת. החוקיות של שפינוזה נובעת מהדברים עצמם, ולא כי מישהו או משהו הנחיל אותם על העולם. האופנים הופכים להיות ביטויים שונים של החוקיות – היא ההתפשטות.

הרעיון של שפינוזה שיש מערכת מחשבתית, ויש חלוקה מסוימת בתוך ההתפשטות. גוף ונפש הם אופנים (לא תארים). התפיסה של דקארט היא שיש עצם אחד גופני ויש עצם אחד נפשי, ושיש ביניהם אינטראקציה. לפי שפינוזה יש פה אופנים שיש ביניהם הקבלה והתאמה, אך אין אינטראקציה סיבתית, אלא שני תהליכים מקבילים (פרלליזם). שפינוזה רואה כל גוף כבעל היבט מחשבתי (יש אידיאה, מושג של האופן הזה). ככל שהגוף מורכב יותר, המושג או האידיאה שלו מורכבת יותר (מסובך יותר להבין את האדם מאשר את האמבה). אין מדובר בדבר שהוא חושב, אלא יש מחשבה שהיא של גוף. המודרניות של שפינוזה מתאימה ומדברת אל אלה שלא מאמינים בנצחיות הנפש כיום, או שלא מאמינים בהבחנה חותכת בין בני אדם לחיות (אלא רק מזהים הבדל ומדרגיות). אין אצל שפינוזה מחשבה שאינה תלויה בגוף. אין סובייקט נפרד מגופו.

פילוסופיה של העת החדשה - סיכומים