Thursday, January 5, 2012

הרשות המחוקקת - פרלמנטים - סיכום


הרשות המחוקקת
הגדרה לפרלמנט: גוף ייצוגי רב חברים העוסק בנושאים ציבוריים.
·         פרלמנט מ- parler (לדבר).
·         שמות הפרלמנט: אסיפה (דגש על המפגש), פרלמנט (דגש על השיח), בית מחוקקים (דגש על חקיקת החוקים).
·         הפרלמנטים אינם מושלים ועל פי רב הם אינם היוזמים של רב החוקים (הרב ניזם ברשות המבצעת). בכל זאת חוזקם הפוליטי גדול מאוד.
·         הקמת הפרלמנט: לעיתים הוקמו מלכתחילה כגוף מחוקק ולעיתים היו גופים שעשו רפורמציה לפרלמנט.
·         איסלנד הפרלמנט הראשון מ900 לספירה.
·         בי קמרליזם – אוני קמרליזים (חד בתי או דו בתי). שליש מהפרלמנטים בעולם הם דו-בתיים.
·         הבית התחתון לרב נבחר על בסיס ייצוג האוכלוסיה בהתאם לגודל האוכלוסיה.
·         הבית העליון: ייצוג אוכלוסיה על בסיס נציגות לא תלויית גודל, או תלויית גודל באופן מזערי (בגרמניה חלק מקבלים 6 וחלק 3) => יש ייצוג יתר לטריטוריות קטנות.
·         הצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבית: במשטר פרלמנטרי יש לפרלמנט כח לפזר את הממשלה. בהצעת אי אמון רגילה הפרלמנט דורש בחירות רגילות. הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבית מציעה החלפה של ממשלה ללא בחירות. (קיימת בגרמניה, במידה מסויימת אצלנו)
יתרונות של ביקמרליזם:
·         נותן ביטוי חשוב לפיצול האיזורי (מעצים את הפריפריה).
·         יותר זמן ומשאבים לחקיקה: תפקידי הבקרה והחקיקה מתעצמים.
·         איזונים ובלמים.
·          
חסרונות של ביקמרליזם:
·         מפזר את מוקד השלטון (במיוחד כשבתים לא תואמים זה את זה)
·         חוסר יעילות חקיקתית.
·         בית אחד זה יותר דמוקרטי.
·         שני בתי זה יותר ליברלי.
·         ביקמרליזם + בחירות בשיטות שונות = בית עליון חזק / פוטנציאל למחלוקת.
·         הבחנה בין ביקמרליזם סימטרי (כח שווה לשני הבתים) או א-סימטרי (עדיפות ברורה לבית התחתון) => כמובן, שלרב ביקמרליזם הוא סין סימטרי לא-סימטרי. סימטרי (בלגיה, שוויצריה, ארה"ב, איטליה). א-סימטרי (אנגליה,
סוגי פרלמנט:
·         פרלמנט פעיל: פרלמנט עם משאבים, שעסוק בלבקר את הרשות המבצעת, אקטיבי ובעל עוצמה. ההגיון של הפרלמנט האמריקאי הוא הגיון של פרלמנט עם כח רחב, לכל חבר פרלמנט עשרות עוזרים שיכולים לסייע באיסוף חומר אל מול הרשות המבצעת ועוד.
·         הסוג המגיב: מגיב לרשות המבצעת, מבקר במידה מוגבלת, הממשלה חושבת לפני שהיא מעבירה דברים לפרלמנט (עוצמה סמויה)  (דוג' הפרלמנט הבריטי)
·         פרלמנט שולי: שותף סוטר בקביעת מדיניות. נפוץ במדינה האוטוריטארית.
·         פרלמנט מינימלי: הפרלמנט הוא רק חותמת גומי, ערך אפסי לדיון בפרלמנט מכל בחינה. דבר מיותר לחלוטין (בד"כ במדינות אוטוריטאריות)

חלקי הפרלמנט:
·         מליאה: הדיינות, ללא העמקה.
·         הועדות: עושים הרבה עבודה ולא רק הדיינות. ועדות חלשות (talking assembly) מול ועדות חזקות (working assembly) => צריך תקצוב, צריך רצון, צריך תמיכה עצמאית שתוכל לבדוק דברים בעצמם עבור הועדות,  (ועדות חזקות – גרמניה, ארה"ב). ישראל מנסה לחזר את הועדות. 
·         ייצוג – אי אפשר לשקף את החברה (ייצוג אידיאלי של כל אדם בכנסת) באופן מדוייק. יש מכסות לייצוג מסויים (לדוג' נשים, קבוצות אתניות וכד'). הייצוג היום נעשה דרך מפלגות. מנדט אישי (הצבעה בכנסת לא לפי משמעת מפלגתית): המשמעת המפלגתית מסבירה טוב את ההצבעה בכנסת אבל אין חובה (רק בהודו אין מנדט אישי).
2 תפיסות של ייצוג:
א.      הנציג כציר delegate - הנציג חייב לבחור על פי דעותיו (להיות מחוייב למצע על פיו בחרתי בו).
ב.       הנציג כנאמן trusty – הנציג שנבחר הולך לשרת את האינטרס הלאומי. אחרי שהוא מסיים את כהונתו, הנציג חוזר אל האזרח ואז הבחירה ביד הבוחר: להמשיך לבחור בו או לא.
בהתנתקות היו האשמות לשרון שנהג רק כנאמן (דווקא מהימין ולא מהשמאל שבד"כ טוען את זה) [ לדעתי האישית, השמאל דווקא הוא זה שעסוק בלהאשים בנאמנות כי יש נטייה טבעית של המנהיג להגרר למלחמה ולא לשלום ]
הבחנה נוספת בסוג הייצוג:
א.      ייצוג רעיונות - נציג המייצג דעות, ערכים, אינטרסים
ב.       נציג כנוכחות – הנציג צריך להיות דומה לבוחר: יהודי או לא יהודי, אשה או גבר, מזרחי או אשכנזי.
·         התדיינות – דיון המייצג את הציבור מלווה בביקורת ויכול להוביל לשיפור. ערך הדיון הוא חשוב מאוד.
·         חקיקה – ההשפעה של בתי המחוקקים בחקיקה היא לעיתים, לא ההשפעה המרכזית: תמיד צריך שחוק יעבור בבתי המחוקקים אך לעיתים, בד"כ במשטרים פרלמנטרים, השפעת הפרלמנט היא משנית בהיקף חקיקת החוקים (במדינת ישראל, בכנסות הראשונות היו יחסית ממש מעט הצעות חוק פרטיות, היום יש אלפים, פעם עברו ממש מעט והיום יש הרבה יותר. תפקוד החקיקה בכנסת הלך והתחזק)
·         הסמכה להוצאת הוצאות: חוק התקציב. אישור הקצאת ההוצאות של הממשלה. הממשלה לא יכולה לתפקד ללא הקצאת המשאבים. ההיסטוריה מלמדת שזה היה התפקיד הראשון של הפרלמנט (אצילים שעזרו למלך לגייס כספים, היו משתתפים בהחלטות התקצוב). ריב על תקציב יהיה יותר משמעותי כשהועדות והביקורת על האוצר חזקה יותר. פוליטיקה של חבית שומן החזיר/פוליטיקה של שמלטס – הניסיון של פוליטיקאים להשיג תקציבים שוליים למטרות של בוחריהם.
·         הקמה והפלה של ממשלות
·         פיקוח – הרשות המחוקקת אמורה לבדוק האם הרשות המבצעת מתפקדת כמו שצריך – כלומר, בהתאם לחוקים שעברו ברשות המחוקקת. הפרלמנט הוא כלב השמירה של הדמוקרטיה. האמצעים שבידו הם העלאת נושאים בועדות, הקמת ועדות חקירה. הרשות המבצעת אינה מעוניינת בכוח זה של הרשות המחוקקת כמו גם בירוקרטים עוצמתיים.
·         תפקוד שביעי נוסף – גיוס – בתי המחוקקים מהווים מקום שאליו מגיעים אנשים שמגיעים להיות חברים בממשל, ומשם ממשיכים לקריירות בכירות יותר ברשות המבצעת. הזכות להיבחר היא הזכות של כולם. אם הפרלמנטים היו משקפים את הרכב האוכלוסייה על כל גווניה – היינו רואים שוויון מוחלט. למרות זאת, הפרלמנטים מוטים לעבר אוכלוסיות מסוימות מאשר אחרות (בני 40-60, לבנים, אמידים). ניתן להסתכל על המוסדות הפוליטיים ועל שיטות הבחירה – למשל נשים יגיעו למקומות גבוהים יותר בוועדה מסדרת מאשר פריימריז.
·         במדינות רבות יש עליה בתפיסת הפוליטיקה כמקצוע. יש ניסיון להתמחות ולהתמקצע בעניין. בעבר, האתוס היה שבן אדם משרת את מדינתו פעם אחת בפוליטיקה ועוזב. התפיסה הזו מתבססת בישראל ובעולם כולו. הפוליטיקה כמקצוע עם חוקים וכללים משלו.
·         תפיסה זו עומדת מול תפיסת שלטון העם, כי לא מדובר בנציגים שנבחרים סתם כך. עם זאת, ההתמקצעות הזו מביאה לפוליטיקה מקצועית ומוסמכת יותר.
·         שושלתיות בדמוקרטיות נובעת מסוציאליזציה של החיים. רבים מאיתנו עוסקים במה שהורינו עוסקים, או במקצועות קרובים. כלומר, לגדול בבית פוליטי מקדם את הסיכוי של אדם להיות מעורה בפוליטיקה. השושלתיות הזו מעידה על יציבות מחד, אך מאידך היא מחזקת אליטות ומשאירה אותם בשליטה.
הליכי חקיקה
·         בחקיקה פרטית ובחקיקה ממשלתית יש הבדל במהות הפרוצדורה. לחקיקה ממשלתית יש דרך קלה יותר. הליך החקיקה נותן יתרון למצב הקיים, לסטטוס קוו. על מנת לחוקק חוק יש לגייס רוב או תמיכה של שחקני מפתח כראשי ועדות או יו"ר הכנסת. על מנת להנציח את המציאות החוקית, לא צריך לעשות דבר.
·         לחקיקה יש אלמנט שמרני. היא מספקת נקודות וטו. אפשר לחסום שינויים בכל נקודה שהיא במהלך התהליך.
ירידת הפרלמנטים או הסתגלות למצב?
·         האם הפרלמנטים עושים דברים שונים היום מאשר בעבר? ירידת הפרלמנטים עלתה כנושא מכיוון שחוזק המפלגות גרם לתהליך החקיקה לעבור לשליטת הרשות המבצעת. הרוב בפרלמנט נראה כמעט אוטומטי והמפלגות לא מבקרות את הרשות המבצעת בשל נאמנותן. הרשות המחוקקת עם חוסר משאביה לא יכולה לבקר את הרשות המבצעת על האדמיניסטרציה האדירה שלה. לרשויות המבצעות יש גם יתרון על פני הרשות המחוקקת ביחסים בינ"ל – בארגונים חובקי עולם. כל אלה גורמים לירידת הפרלמנטים.
·         עם זאת, מבחינת הייצוגיות הפרלמנטים היום ייצוגיים בהרבה מאלה של המאה ה-19. כלומר התחזקות. בנוסף יש מגמה של התחזקות בתפקוד הפיקוח. יש גיוס משאבים לרשויות המחוקקות כך שיוכלו לפקח ביתר יעילות.
·         בנוסף אי אפשר להתייחס לאותה תקופת שיא כתקופה מייצגת. כלומר, הפרלמנטים לא נמצאים בשיאם, אך הם מנסים לשפר ולשנות את עצמם. הם מסתגלים.
·         שני הדברים יכולים לבטא את הקורה לפרלמנט. לא נוכל לדעת אם לא תהיה עליה.
פרלמנטים במדינות אוטוריטאריות
·         ממונים או חותמת גומי. הם משמשים כלגיטימציה עממית לשלטון, ויש צורך בהבאת נציגים נאמנים כצינור מידע לגבי מצוקות. כמו כן, מדובר במאגר גיוס לאליטה. פעמים רבות מדובר בייצוג יותר ייצוגי מאשר במדינות דמוקרטיות. כאשר יש תחרות אמיתית הייצוג נעשה פחות ייצוגי ותואם לאוכלוסייה.
·         במדינות טוטאליטריות מדובר במכשירים מוגבלים. הם כלי לדיון בהצלחות עבר והחלטות עתיד. בפרלמנטים אלה יושבים אנשי המפלגה.
מדינות דמוקרטיות לא ליברליות
·         הפרלמנט הוא שולי לרשות המבצעת. כמובן. אין מיסוד או עניין לשלטון לאפשר לפרלמנט לבקר ולפקח את הרשות המבצעת. הנשיא הוא זה שמגלם את רוח העם ורצון העם. אין עניין בגוף מחוקק עצמאי.
·         במדינות לא ליברליות אין את האיזונים שיש בדמוקרטיות ליברליות. יש ניסיון לנטרל את האחרים המגבילים את צעדיו, על ידי דיכוי או קואופטציה. 

No comments:

Post a Comment