Wednesday, January 11, 2012

פילוסופיה של העת החדשה: דקארט


דקארט רואה במתימטיקה את האמת המוחלטת היחידה. שאיפתו היא לקחת את דרך ההתמודדות עם בעיות מתמטיות, ע"י פירוק הבעיה לבעיות קטנות, וליישמה על בעיות כלליות במדע. זוהי תפיסה מכנית ונגישה יותר כי יש בה מרכיב אוטומטי. דקארט חיפש תורה אודות העולם שהיא מכנית לחלוטין. זוהי התעסקותו של דקארט בספרו שלא פורסם: "כללים להדרכת השכל".
בהסתכלות על המאמר אודות המתודה אנו גזרנו את ארבעת הכללים המגלמים את יחסו של דקארט להימנעות מספק והעולם המכניסטי.
הגיונותעל הפילוסופיה הראשונה – הספר הוא הספר המטא-פיסי, המציג את הפילוסופיה הראשונית, של דקארט. יש לספר מבנה מסוים: שישה פרקים המחולקים –
(1)     עיסוק בספק ובשלבי הספק (יישום הרעיון המתודי של ספרו על המתודה).
(2)     קוגיטו – "אני חושב משמע אני קיים"
(3)     עיסוק בהוכחת קיומו של האל.
(4)     עיסוק בטעות ובאמת.
(5)     הוכחה נוספת לקיומו של האל.
(6)     עיסוק בהבחנה בין גוף לנפש.
בכללים להדרכת השכל, דקארט מדבר אודות מושג 'הטבע הפשוט' – שהו מושג של ההכרה. הטבע הפשוט מורכב מנפש: ספק, ידיעה, רצון. גוף: צורה, התפשטות ותנועה. משותף: קיום, אחדות, משך.
דקארט חושב כי ישנם כמה יסודות שבהם אנו יכולים לתפוס: מהו גוף? מהי נשמה? כל מעבר מפרק לפרק בהגיונות מוצדק במונחים של 'טבע פשוט'.
הסדר שדקארט מכניס הוא סדר של ההכרה ולא של הדברים בעולם. נקודת המוצא שלו היא בספק ומשם לקיומו של האני ולאחר מכן קיומו של האל. לא ברור מדוע האל במקום שלישי של סדר הדברים הנ"ל, ומכך אנו מסיקים כי הסדר שבספר הוא סדר של ההכרה ולא של הדברים שבעולם (בעיני המאמין).
ניתן לראות מתח מסוים בין הדת והתפיסה הרואה בהכרה העצמית את נקודת המוצא. ניתן תפקיד אונטולוגי לסדר של ההכרה. ובבחירת הסדר הזה יש עירור מסוים על התפיסה הדתית ועל הוכחת האל של דקארט. דקארט נותן פה מטא פיסיקה שמתאימה למדע החדש ובמקביל מתאימה לקיומו של האל. יש בספר זה לוגיקה שאינה אריסטוטלית באופן מובהק ויש לה מקום לאל בורא עולם (אריסטו טוען כי לא ניתן לעלות על הדעת בריאה של העולם – "מה היה לפני?"). אין סתירה בין הבריאה של העולם ובין קיומו של אל תבוני, שאת תבונתו אנו מבינים בהתפשטות שהיא הגיאומטריה והמתימטיקה. מה שדקארט חושב שהוא מצליח לעשות הוא ליישב את הפער בין הדת ובין המדע החדש.
הוכחת קיומו של האל קשורה לקיומו של מושג בהכרה של השלמות. השלמות הזאת היא תנאי לביצוע כל תהליך של ספקנות. הספקנות תלויה בכל שיהיה לנו מושג כלשהו של טעות. נקודת המוצא של המהלך הספקני היא תפיסה עצמית של העולם כלא שלם, ולא מלא. וזוהי מעין קדם הנחה להגיונות. בסדר הדברים האל הוא ראשוני, אך הוא אינו ראשוני בסדר הפרקים ותפיסת ההכרה. יש כפיפות של סדר הדברים לסדר ההכרה ובכך ניתנת לאדם מעין עמדת מרכזיות ברורה.
אנו מכירים טיעונים ספקניים מהעת העתיקה, והם הלכו בשני כיוונים:
(1)     ממשיכי דרכו של אפלטון טענו כי אני יודע שאני לא יודע, והדיאלוגים של אפלטון מראים שאין אנו יכולים לדעת שאנו יודעים.
(2)     "אני לא יודע שאני לא יודע שאני לא יודע" – חוסר שיפוט מוחלט מופיע אצל סקסטוס אפריקנוס.
הכיוון של דקארט הוא שונה. הוא אינו בכיוון האקדמאי אלא בכיוון של הימנעות משיפוט ואז הכנסת החידוש: מה בכל זאת ניתן לדעת. הספק של דקארט הוא הימנעות משיפוט בהקשרים מסוימים. הספקנות בעת העתיקה נתפסה גם כאורך חיים. תפיסה המביאה אותך לסוג של שלווה. העמדת הימנעות משיפוט כמטרה כשלעצמה איננה המטרה של דקארט, הספק של דקארט הוא ספק מתודי, שנועד לקדם אותנו.
חזרתה של הספקנות במאה ה-16 היא בשני הקשרים מרכזיים: סוג של צמיחת עמדה חילונית. וכיוון שני הקשור לשאלות דתיות. זוהי ספקנות הטוענת: "אני לא יכול לדעת באמת מה היא המשמעות של כתבי הקודש ולכן נותר לי לקבל את הפרשנות המקובלת של כתבי הקודש", כלומר של הכנסייה הקתולית. זהו ניסיון לתמוך בפרשנות קתולית על פני פרשנות פרוטסטנטית.
דקארט עונה מצד אחד לספקנות החילונית, אבל הנחתו כי כל אחד יכול להגיע לקיומו של האל ואין צורך בתיווך למעשה משרתת את הטיעון הפרוטסטנטי.
המהלך הספקני הוא מהלך של טיעונים ונימוקים. דקארט לא מערער על התבונה המושתת בנו כבני אדם. יש בנו את היכולת השכלית הלא מעורערת, מכיוון שזהו התנאי למהלך הספקני ככלל. החושים מוטלים בספק – זהו טיעון רציונאליסטי. דקארט כמובן לא בודק כל דעה ודעה אלא עובד בשיטה של קבוצות. וקבוצות אלו מלמדות אותנו איך דקארט מחלק את התפיסות שלנו אודות האמונה: חושים, אמיתות מתמטיות – חטיבות של אמונות.
שלבי הספק:
(1)     העירור על נתוני החושים.
(2)     טיעון החלום – כיצד אני יודע האם אני חולם או לא חולם – מהיכרותי עם חלומות עלי להיזהר בקביעת מסקנות.
(3)     השד המתעתע – האל הרע. זהו טיעון יותר גלובלי שמעלה חשד ליד מכווינה ביצרית החלום.
במובלע נוצרת היררכיה של מערכת האמונות שלי. יש צורך בנימוק חזק יותר עבור אמיתות המתימטיקה מאשר נתוני החושים. בכל שלב יש ספק בקבוצה שלמה של אמונות. 


No comments:

Post a Comment