סארטר

סארטר:

סארטר יוצא נגד מושג של אני שמנותק מהעולם. אני פמנימי ראשוני שנפרד מהעולם.

אני רוצה משהו- איך אני יגול לההסביר את זה? אין אני שעושה את זה. יש ספונטאניות , התרחשות ספונטאנית לא סיבתית- זה מה שקורה בתודעה. אח,כ יש לנו רפלסיה על זה- כך מסביר גם את היכולת שלי להפתיע את עצמיץ.

בישות והאין- זה קצת שונה. שם אין בסופו של דבר את אותו פער בין תודעה ותודעה עצמית. הוא מצליח לפתור את הדילמה שלו. הדילמה בטרנס' של האני0 שאם אנחנו רוצים שתהיהי תודעה עצמית אנחנו סוגרים את האני ומפרידים אותו מהעולם. אם אנחנו רוצים שיהיה בעולם אנחנו צריכים להפרד מהזיקה בין תודעה לתודעה עצמית, בישות והאין חושב בסופו של דבר שהתודעה יכולה להתייחס לעצמה גם בתוך העולם ולא חייבת להפרד . כך הוא יכול להכניס גם מושג של חירות ולא רק של ספונטאניות.

החירות שם, מאופיינת על ידי השליליה, ע,י יכולת החריגה שלי מהגדרות וכו'.

הורקהיימר- מושג האני לא נפרד ממבנה כלשהו.ץ מול סארטר שאומר שיש כאן משהו אונטולוגי. פרנקפורט יתנגדו למושג אדם שמגדיר את עצמו, כי לדעתם זה קשור לחברה קפיטליסטית, בתוכה האדם מגדיר עצמו, וזה לא מאפיין אונטולוגי.

הואה עצמית ביחס להונאה העצמית:

אני אינני מה שהיני והיני מה שאינני- יש משהו קרוב בין הונאה עצמית לבין האופן בו אדם חי את חיו. לכאוה אפשר לתפוס את ההונאה העצמית כמנשהו שמהותי לאדם- אדם חי תמיד בהונאה עצמית. אבל חייבים למנוע את זה- הונאה עצמית היא לא מהות של האדם. לכן אנחנו צריכים להיות בהונאה עצמית לדגבי הונאה עצמית- מנטרלים ת אהמושג הזה כמשהו שמגדיר אותנו. נתנו הסבר למהו להית הונאה עצית, אך בגלל שזה קרוב להסבר על המו להיות אדם- צריכים להזסהר שלא לקבל את ההונאה העצית כמאפיין שלי קיומנו.

 למרות שלכאורה נתנו הסבר למהו הונאה עצמית, הפער בין קיום ןלהונאה עצמית- אינו גדול. הונאה עצמית היא תפיסה מעוותת שבה תופסים את העובדתיות כטרנ' ולהפך.

עובדתיות וטרנס והונאה עצמית:

סיטואיציה בה סארטר מתאר של הבחור והבחורה היא סיטואיציה בה ניתן לתת דין וחשבון להונאה עצמית בזה שהיא מפרדת את הסיטואיציה לא נכון. זה לא כאילו אני מבין מה קורה ומתעלם. הואנה עצמית היא אפשרית אם יש דואליות בהין עובדתיות וחירות. כדי שתתאפשר צריך שנתפוס את עצמנו, באופן נכון ולא נכון בעת ובעונה אחת.

בתוך הסיטואציה הזו ניתן לתאר אותה כסוג של הונאה עצמית כי היא מפרשת דברים באופן שונה ממה שקורה באמת. ז"א היא חושבת שמ שהוא עובדתי הוא טרנס ולהפך.

מה ספציפית היא עושה? אומרת- זה שמחזיק את ידי- אני מנותקת מזה. זה לא אני. לכן אני יכולה להתעלם – כי זה לא חלק ממני.ואז היא לוקחת את הדבר הזה שהוא עובדתיות ומפרשת אותו כטרנס. ולהפך.

טרנס של האני- האני הוא דבר חיצוני. אני ואתה מתייחסים לאני שלי אותו דבר. אני הוא לא פנימי אלא חיצוני. וזה לא קושר כ"כ להונאה עצמית