אפלטון - סופיסטן

הדיאלוג סופיסטן:

·         הדוברים: תיאדורוס (מתמתיקאי – מומחה באסטרונומיה, אפלטון היה נוכח בהרצאותיו, תאיטיטוס (מתמתיקאי, תלמידו של תיאדורוס), סוקרטס, האורח איש מאלאה (מומחה בסופיסטים ובקשר בין אומנות הסופיסטים לבין פילוסופיה האילאתית).

·         האסכולה האילאתית: עפ"י האורח מאלאה התחילה בקסנופנס (ולא בפרמינדס).

·         משל הדיג בחכה: מתודת החלוקה: ביצוע הבחנה בין שניים עד להגיע להסבר מניח את הדעת => חלוקה ((diaresis

·         העיקרון הלוגי: מושג משלים. אם א', אז מושגו המשלים הוא כל מה שאינו אדום. כך גם החלוקה: בהכרח לא יהיה עוד חלוקות חוץ מהשניים (ממצא ומוציא).

·         סכמת החלוקה של הדיג בחכה: אומנות רוכשת, שובה, ציידת, [...], דייג בחכה.

·         מדוע להביא משל כה סתמי: ללמד את השימוש במתודה ולהזהיר על גמישות המתודה, לשים באירוניה את הסופיסטים.

·         חילקנו את הדיג בחכה, עכשיו נחלק את הסופיסט: 7 הגדרות חלוקה לסופיסט

-         חלוקה ראשונה של הסופיסט.

-         שתיים עד ארבע: הגדרות לא מעניינות מבחינה פילוסופית.

-         חלוקה חמישית: הבלטת אומנות הויכוח כמאפיין של הסופיסט.

-         חלוקה שישית: הבלטת האומנות המטהרת את הנשמה – חינוך (אלנכוס), מאפיין סוקרטי ברור, מדוע? סופיסטן היא דמות חמקמקה שעדיין לא הצלחנו להגדירה. סוקרטס הוא סופיסטן.

-         הגדרה 7 לסופיסט: הסופיסט מתיימר לדעת הכל. לכן מבליט אפלטון את אמנות החיקוי. צריך להוכיח שיש חיקוי וכיצד החיקוי יתכן:

1.       חייבים להוכיח שקיימת אפשרות של טעות (אחרת איך יתאפשר החיקוי?).

2.       חייבים להוכיח שהטעות שייכת גם לשפה: יתכן שיש דבר כזה טעות, אך אולי לא במחשבה ובשפה?

אחרי הפילוסופיה האליאתית (פרמינדס וזנון) יש חלוקה לשני זרמים עפ"י תיאור אפלטון:

1.       המטריאליסטים – מוניזם של חומר. הכל חומר.

2.       ידידי הצורות – אפלטון הוגה מושג הצורה, פה הוא מבקר את עצמו ואת חבריו.

הוכחה מספר 1 (קיימת אפשרות לטעות):

רעיון התמזגות האידאות: עד כה תוארה האידאה כסטטית, מובחנת מכל דבר אחר ולא ניתנת לשינוי. אבל כאן מכניס אפלטון את עקרון המיזוג של האידאות: האידאות מעורבבות אחת בשנייה.

רעיון התמזגות האידאות מגיע כדי לטעון שהטעות אפשרית וכך לאפשר את אומנות החיקוי.

השלילה הלא אבסולוטית: א' הוא לא ב'. לא כמו א' הוא כל מה שלא א'.

בסופיסטן, לאפלטון יש שני שימושים שונים במושג ההווה (to be): קיום, אוגד (פרידיקציה – הצמדת תכונה).  לפניו כולם השתמשו בפועל to be באותו מובן.

ההבחנה הפילוסופית בין שני המושגים מאפשרת את עקרון התמזגות האידאות. הוכחנו שאפשר לדבר על מה שאיננו.

הוכחה מספר 2 (קריטריון לטעות):

מבנה השפה הוא מבנה של נושא ונשוא. כמניחים נושא ומה שנאמר בנשוא אינו מתאים => אז יש לנו טעות בשפה.

יש אפשרות לטעות בשפה. וגם במחשבה => השפה שאינה מושמעת בקול. =>אפשר לתקוף את הסופיסטים.

תורתהאידאות (הסתכלות מקיפה):

· עד כה הוצבה אידאת הטוב מעל לכל. בסופיסטן מציב אפלטון 5 קריטריונים כלליים של האידאות: הווה, דומה, שונה, תנועה, מנוחה. הקריטריונים אינם עוסקים במהות אלא מקטלגים.

· יחסים מורכבים בין האידאות. האידאה כבר לא מושג פשוט.

· קשר לוגי בין האידאות.

· עולם האידאות מקבל אלמנט של חיות (אפילו תנועה ממשית). הוא כבר לא סטטי כמו בכתביו האמצעים.

·  תפקידי מתודת החלוקה:

-          מעניקה הגדרה ונענה לדרישה הסוקרטית למתן ההגדרה.

·         מסורת סוקרטית:

א.      הדיאלוג הוא אינו אלנכוס (יש שאלות ותשובות, אבל לא אלנכוס)

ב.       סוקרטס שותק.

ג.        התרחקות מהכלים הפילוסופים של סוקרטס.

ד.       אולי עקיצה (נתון לפירושים): בהצגת ההגדרה השישית של הסופיסטן.

תובנות חשובות:

·         התובנה האונטולוגית הגדולה: ההבחנה המודעת בין 2 שימושים שונים בפועל to be

·         התובנה האפיסטמולוגית: עד כה הייתה מהי הידיעה. עכשיו הוכחת הטעות.

·         טענות לגבי מבנה של השפה.

בעיות:

·         בעיית הקשר בין העולם הגשמי לעולם האידאות: מהו "נטילת החלק"? מה הקשר בין העולמות. יכול לערער את מושג האידאה אונטולוגית.

·         אידאת התנועה בעולם האידאות: האם התנועה בעולם האידאות היא ממשית? אם כן כיצד היא בעולם האידאות שצריך להיות סטטי.

עוברים לאריסטו...