אי אפשר לדבר סוקראטס עליו ללא אפלטון. סוקרטס רק ניהל שיחות בע"פ ולא כתב דבר. 469-399 לפנה"ס. הוצא להורג כמה שנים אחרי המלחמה הפולופנסית. ארוע היסטורי מכונן שהשפיע על אפלטון.
אפלטון נולד ב427-347. בניגוד לסוקרטס אפלטון הגיע ממשפחת אצולה מאתונה- נצר למלך האחרון של אתונה. אמא שלו נצר למחוקק אתונאי חשוב ביותר סולון אימו היתה אחות לאדם בשל כרמידס דוד של אפלטון. אחיינית של קריטיאס- אבא של דוד של אפלטון ושניהם תפסו מקום חשוב. היו לו שני אחים ואחות גדולה. כולם מופיעים בדיאלוג המדינה. אדימנטוס וגלאוקון. אחותו היה בן שירש את אפלטון באקדמיה שהקים אפלטון (ולא אריסטו) אפלטון גדל בתוך המלחמה הפולופונזית. בתור נער חלם להיות משורר או מחזאי. בגיל 20 פגש בסוקרטס, והפך להיות חלק ממעגל המקורבים, המעריצים. התאהב בפילוסופיה. שרף את כל המחזות והשירים שכתב על אותה העת. 399 אחרי הוצאת ההורג, אפלטון המאוכזב עשה מסעות של 12 שנים בעולם לאיטליה, מצרים, אסיה הקטנה ואסף המון מידע וחוכמה. לקראת סוף התקופה, אפלטון מגיע לסיציליה, יש מלך שרוצה לשכור שרותיו כמורה, המלך הוא דיוניסוס ואפלטון פוגש את דיון. הוא רוצה לחנך את בן המלך כפילוסוף אבל דיוניסוס לא אוהב את הרעיון ומוכר אותו לעבדות. חבריו פודים אותו ועם כסף זה פותח את המוסד הראשון בהיסטוריה ששמו "אקדמיה". האקדמיה פעלה כמעט 900 שנה ונסגרה סופית ב568 לספירה אבל השאירה מורשת של מחשבה פילוסופית שלא פסקה עד היום. חלק גדול הוא דגש על מתמטיקה וחינוך.
שנים אחרי הקמת האקדמיה ב385 יש עוד ניסיון להפיכה פילוסופית בסיציליה עם דיון שנכשל. בסופו של דבר, האקדמיה הופכת למוסד החשוב ביוון, כולם שואפים להגיע לשם, אחד מהם שמגיע ב367 הוא אריסטו שמגיע מהצפון. 20 שנה אריסטו ילמד מאפלטון ישירות ואפלטון נפטר.
כתבי אפלטון.
אפלטון שרף את השירים והמחזות אבל לא הפסיק לכתוב והמציא ז'אהר של מחזה פילוסופי- "דיאלוג אפלטוני". תאור שיחה בנושאים פילוסופיים. השאלה החשובה ביותר לנו היא שקיבלנו אותם מעורבבים, ואין לנו איך לדעת מה קדם למה. יש כמה רמזים. יש קבוצות שמגיעות ביחד. כמסתכלים על כולם יחדיו, יש בעיות כמו סתירות בין הדיאלוגים. ישנם הבדלי סגנון גדולים בין הדיאלוגים השונים של אפלטון. ישנם הבדלים גדולים בעניין הפילוסופי. באופי הדיאלוג הרצאה או שיחה. יש הבדלים של דרמות אנושיות. ננסה להבין מה הולך. הנושא פתוח ויש כל מיני פרשנויות שמציעות הסבר לקורפוס.
- אין דעתו של אפלטון בדיאלוגיים בנוסף, אי אפשר לדעת איזה דיאלוג מה לפני איזה דיאלוג לכן אין להפריד בין דעות של סוקרטס לאפלטון.
- נחלק את הדיאלוגים לקבוצות. ייצור ספילומטריה- המצאת קריטריונים אוביקטיבים לסגנון. יש דיאלוגיים שאפלטון נמנע מחיבור שתי תנועות.
א. סגנוני.
ב. אופי השיחה.
i. שיחה: יש דיאלוגים של אפלטון שמתאפיינים בכך ששואלים שאלה לכאורה תמימה. מהו X/אומץ/אהבה? סוקרטס תמיד הדובר הראשי. הדיאלוג מתקדם בצורה של אלינכוֹס (1. בושה.2. חקירת שתי וערב) סוקרטס כמעט לא עונה, והדיאלוג מסתיים האפּוריה (חוסר מוצא) אין לנו ידיעה בסוף מהו X.
ii. דרמה: מקום הדיאלוג של אפלטון לא מתנהל במקום ציבורי. סוקרטס לא רק שואל אלא גם עונה, מציג רעיונות משלו ונחקר ונותן תשובות. והדיאלוג מסתיים גם אם יש טעם של ספק, מסתיים "יש להמשיך לחקור, ואולי יש טעם עתידי להטיל ספק" לצד הספק, מקבלים את הרושם שהתקדמנו וקיבלנו ידע ממשי. הדרמות מורכבת מאוד.
iii. סוקרטס צעיר מאוד או כלל לא נמצא (איננו דמות ראשית) הדמות הראשית מעבירה הרצאה ארוכה מאוד ושואלים אותה שאלות והיא עונה. הדרמה מצטמצמת למינימום! העיקר היא השיחה הפילו
ג. ע"פ התוכן הפילוסופי
i. חיפוש אחר הגדרות. מושגים בסיסיים מחיינו אותם נרצה להבין באופן דייקני וקצר וקצת פשטני
ii. ענין רחב, הגדרה היא חלק קטן, אידיאות החיפוש אחר משו שאיננו חומרי וגשמי שנותן תוקף למחשבות שלנו.
iii. תוכן מגוון, כולל בקורת על תורת האידאות ופיסיקה דיון ריאלי יותר מאידאלי
- ?
יש לנו בסיס להניח שהדיאלוגים מתחלקים לשלוש קבוצות בחייו של אפלטון.
הקבוצה השלישית- ההרצאתית והמורכבת היא הקבוצה האחרונה (החוקים, הסופיסט, המדינאי)
הקבוצה השניה- המדינה, המשתה, הפייגון.
הקבוצה הראשונה- הדיאלוגים שמסתיימים בכישלון- לאכס, מנון
ברגע שחילקנו ואנו מבינים את הקשר הפנימי והטעם, ההנחה היא שהדיאלוגיים הראשונים הם המוקדמים מפני שמסתיימים באפוריה הם קצרים. אפלטון עושה (לא בצורה מושלמת) הנצחה של סוקרטס. נכתבו לא הרבה אחרי שהוצא להורג וכותב לו שירי הלל פילוסופיים. אם נרצה להבין משו על דעותיו של סוקרטס, נפנה לקבוצה זו ונראה אותה. מייצגים יותר את סוקרטס מאשר את אפלטון.
בקבוצה השניה, לא מסתפק בכך, יש לו רעיונות משלו, אבל לא רוצה להתרחק מסוקרטס. הוא טוען בשמו טענות אפלטוניות. הדברים לא סותרים כלל את דברי סוקרטס, אפלטון אף מנסה להביא אימות ועומק.
בקבוצה השלישית כבר הדברים לא מעניינים את סוקרטס ולא פלא שנעלם מהם.
נוצר לנו כלי פרשני חזק וחשוב לחלץ מהדיאלוגיים את רעיונותיו של ססוקרטס ואי התגלגלו לרעיונותיו של אפלטון.
יש רעיונות דומים בין הדיאלוגיים. בכל הדיאלוגיים יש אירוניה- מידת ציניות ולעג לאלים וכולם כולם שיחות. אפלטון לא האמין בכתיבה אבל בשחזור שיחותנותן לכותב אפשרות להתפלסף. הופך את הפילו' לדבר חי.
No comments:
Post a Comment