העיתונות הצהובה
יש הטוענים כי ג'וזף פוליצר הוא אבי המושג "עיתונות
צהובה". פוליצר רכש בשנת 1883 עיתון כושל, על סף סגירה בשם NEW
YORK WORLD . הוא החליט
לשנות את אופיו של העיתון והכניס בו שינויים רבים. הקו המנחה את העיתון היה
חשיפת זיופים ומעשי מרמה הנעשים בחברה, מאבק בעוולות ובעיוותים ציבוריים ומלחמה
אמיתית למען האזרחים הקטנים שאינם יכולים לעשות זאת לבדם.
מקור הכינוי הוא קומיקס שפרסם פוליצר בגיליון סוף השבוע של העיתון Sunday world בניו יורק, "הנער הצהוב". בשנת 1893
נכנס הצבע בפעם הראשונה כרקע, מכיוון שלא הייתה עדין טכניקה של הפרדת צבעים. הנער
הצהוב משכונת העוני היה רישום על רקע צהוב.
החלטתו של פוליצר הייתה נכונה והעיתון זינק לתפוצה של רבע מליון
עותקים ביום.
מאז, ניסו עיתונים רבים
לחקות את דרכו של פוליצר. הנוסחה העיתונאית שפיתח פוליצר קיימת עד עצם היום הזה.
מזהים את העיתונים הצהובים או, צהובונים - טבלואידים, בשמם כיום, במאפיינים הבאים:
·
עיתונים המחפשים את הזווית הבלתי שגרתית,
המיוחדת ויוצאת הדופן באירועים
השונים.
לדוגמה, דיווח על שרפת ענק שהתרחשה
במקום מסוים תלווה בעיתון הצהוב
בסיפור יוצא דופן על ילד קטן שסיכן את
נפשו, נכנס לביתו השרוף על מנת לחלץ את
הדובי
האהוב עליו וכו'.
·
עיתונים הנותנים עדיפות לסיקור אירועים בתחומים
של פשע, אלימות ומין.
·
עיתונים המעדיפים שערוריות. העיתון יוזם פעמים רבות מסעות צלב אזרחיים כנגד
מעשי עוול מצד הרשויות או מסעות כנגד
עוולות חברתיות.
·
עיסוק מרובה בנושאי רכילות ובחשיפת
צדדיהם האישיים של אנשי ציבור ואנשים
מפורסמים. לדוגמה: העיתון יפרסם בעמוד
הראשון ואו האחרון על לידה תינוק לזמרת
מפורסמת או לחילופין על גירושין של
שחקנית אחרת. תכונה זו של העיתונים הצהובים
זיכתה אותם בכינוי: MUCKRAKERS - מחטטים בזבל.
·
שימוש בכותרות דרמטיות. העיתון משתמש
פעמים רבות בכותרות שיש בהן כדי להמם ואו להבעית את הקורא. הכותרות משתרעות בדרך
כלל לכל רוחב העמוד ומודפסות פעמים רבות בצבע (אדום או כחול ) המבליט אותן מן
הטקסט הרגיל. כותרות אלה תהינה בדרך כלל דרמטיות ומבליטות רגש: "אסון כבד
בדרום אפריקה", הים בלע את נוסעי
האנייה שטבעה".
·
שימוש בתמונות. התמונות הגדולות משמשות
את העיתון הצהוב בהבלטת הסנסציה והרגש שבה הוא מעוניין. הצהובונים מרבים להשתמש
בחומר חזותי והוא תופס חלק גדול בסך הסיקור. כך הם יכולים להעביר רגשות ודרמה
בקלות רבה יותר. לכן, מרבית התמונות מצולמות בתקריב עד כמה שאפשר ומשתדלות לתפוס
את הדמויות המצולמות במצבים רגשיים כמו למשל בכי ודמעות.
·
מבצעי גיוס ראוותניים. העיתון מארגן מבצעים
גדולים באמצעותם הוא קורא לציבור לתרום למען מטרה חיובית ולמען החברה. למשל: גיוס
למען קשישים בחורף, למען ילדים באזור שבו קרה אסון ועוד. מבצעים אלה משרתים את
תדמית העיתון כמשרת ועוזר לחברה, מחזק את נאמנות הקוראים לעיתון ונותן להם את
התחושה שהם סייעו לאחרים בעת צרה. בנוסף, מאפשר מבצע כזה לעיתון לספק כותרות המשך
במשך כמה ימים: העיתון יסקר את היענות הציבור, את מהלך המבצע וכן מה קרה עם תרומות
הציבור.
מתכונתם של הצהובונים כיום
מלחמות התפוצה הקיימות בישראל כיום בין שני העיתונים הגדולים
היומיים: ידיעות ומעריב, הביאה את שניהם לקבל ולאמץ לעצמם פורמט ( מסגרת ) של
עיתונים עממים-פופולריים, מה שמכונה בשפה מקצועית: טבלואידים.
העיתון הצהוב הטבלואידי מתאפיין בפורמט חיצוני של תבנית עמוד קצרה
וצרה יחסית (ראו השוואה לתבנית העמוד של עיתון הארץ).גודל כזה של עמוד העיתון משפר
את ניידותו של העיתון, מוח לדפדף ולקרוא בו בכל מקום וניתן לצמצם את כמות המידע
הניתנת בעמודים, כדי להקל על קריאת הקוראים. עיתונים איכותיים מעמיסים מידע בדרך
כלל על הקורא.
העיתון מתחשב גם באופיו של קהל קוראיו - עממי ולכן לא מביא מלל רב
אלא, משבץ תמונות, רישומים וטבלאות רבות בעמודיו.
גם בלשונו מתחשב העיתון העממי בקהל קוראיו. אין שימוש במילים גבוהות
אלא השפה היא שפה עממית. כאשר יש צורך להשתמש במושגים שיש חשש שקהל הקוראים לא
יבין אותן, יביא העיתון הסבר למושגים אלה במסגרת מובלטת ליד הידיעה.
העיתון יסביר גם לקוראיו מה תהיינה ההשפעות למהלכים שונים עליהם הוא
מדווח.
עיתונות איכותית אל מול עיתונות פופולרית
מרגע בו החלו לצאת היומונים בצורה סדירה, חילקו אותם לטובים יותר
וטובים פחות. הכוונה היא לקבוצה אחת: עיתוני איכות Quality press , עיתונים הנקראים בדרך כלל על ידי אליטות
שונות, עיתונים כבדי ראש הנושאים בעול של אחריות חברתית. וקבוצה שניה: עיתונים
פופולריים המכונים אף בשם צהובונים. אלה הם עיתונים עממיים הפונים אל קהל
יעד רחב עד כמה שאפשר.
ההבדלים בין שני סוגי העיתונים:
No comments:
Post a Comment