הקטגוריות
אריסטו אומר שהדברים שבין הדברים שנאמרים אפשר להבחין בין אלו שנאמרים באופן פשוט לבין אלו שנאמרים באופן מורכב:
דברים שנאמרים באופן פשוט – אדם, סוקרטס, רץ..
דברים שנאמרים באופן מורכב – 'אדם רץ', 'סוקרטס לבן'...
אריסטו אומר שחשוב לשים לב שאמת ושקר שייכים רק לדברים המורכבים. כלומר רק ברגע שאנו יוצרים יחידה מורכבת אנו יוצרים משהו שניתן להגיד עליו שהוא נכון או לא (זה גם מוכר מאפלטון). ומה יכולה להיות בעיה בסיסית בתובנה הזו שהיחידות הבסיסיות שמאפשרות ליצור טענות אמת ושקר הן טענות מורכבות.
איך נראית אמירה מורכבת?
א' הוא ב' (סוקרטס הוא לבן) אך מבנה זה יכול להיות פרדוקסלי (למשל אם נגיד סוס הוא אדם..).
לנו אולי לא יהיה קשה לאבחן מה לא בסדר במשפט עם הסוס, אך היכולת שלנו להתמודד עם נעוץ בקטגוריות של אריסטו (כולנו כבר מושפעים ממה שהוא כתב). אז נדמיין שמה שלא בסדר במשפט הזה הוא, נגיד, המבנה שלו.
לנו אולי לא יהיה קשה לאבחן מה לא בסדר במשפט עם הסוס, אך היכולת שלנו להתמודד עם נעוץ בקטגוריות של אריסטו (כולנו כבר מושפעים ממה שהוא כתב). אז נדמיין שמה שלא בסדר במשפט הזה הוא, נגיד, המבנה שלו.
ננסה לבחון את המבנה של הדבר המורכב וננסה להבין איך אפשר להגיד א' הוא ב' מבלי ליפול למלכודת ונבחן את הדברים שאפשר להכניס למסגרת (איזה דבר יכול להיות א' שהוא ב' ולהפך) וכשנבין משהו על המבנה הזה, לאיזה סוגים הם שייכים – אז נוכל להבין איך מחברים את המושגים האלה בצורה מורכבת מבלי ליפול לתוך הפרדוקס ש-א' הוא ב' (שאדם הוא סוס).
תחילת הניתוח של אריסטו
אריסטו אומר שכדאי שנשים לב שכל הדברים שנאמרים אפשר לחלקם לשתי קבוצות:
- נאמרים על אודות נושא (או שלא נאמרים על אודות נושא).
- נמצאים בנושא (או שלא נמצאים בנושא).
הבעיה של אריסטו היא באיזה אופן משפטים בסיסים מהסוג "א הוא ב'" אפשרי?
ראינו שמשפט שכזה הוא תנאי בסיסי לייצור טענות שאפשר להגיד עליהן שהן אמת או שקר. אך אפשר לפקפק במבנה הזה. כי הוא מאפשר גם שקר וגם אמת.
דרך אחת להימלט מכך שמשהו אחד יכול להיות גם משהו אחר הוא להגיד "דברים פשוטים":"אדם" "רץ" וכו' אבל אז לא נוכל להגיע לסף של טענות. אז אנו חייבים להסביר את המורכבות שבסוג כזה של משפט.
כדי לפענח את המבנה אריסטו נוקט בשתי ארסטרגיות, מקבילות ומשלימות:
- לחלק את כל הדברים שאנו אומרים במשפט לשתי קטגוריות (שע"פ אריסטו תופסות את הכל):
א. נאמר על נושא / לא נאמר על נושא.
ב. נמצא בנושא / לא נמצא בנושא.
נבדוק ע"פ דוגמה של "אדם- לבן", "סוקרטס- אדם":
לבן – (של סוקרטס) נמצא בנושא (סוקרטס) אך לא נאמר על נושא.
לבם – (כללי) נאמר על נושא (נאמר על הלבן של סוקרטס).
אדם – לא נמצא בנושא אך נאמר על נושא (סוקרטס).
סוקרטס – לא נאמר על נושא ולא נמצא בנושא.
אריסטו טוען שאחד הדברים המאפיינים את שנאמר על נושא ולא נמצא בנושא (בדוגמה אדם) הוא שכאשר הוא נאמר על נושא, אז כל דבר שאנו אומרים עליו יאמר גם על הנושא.
האם אפשר לדמיין את סוקרטס בלי הדבר שנמצא בו (לבן, לדוגמה) – כלומר נושא בלי הדברים שאומרים עליו – אנו יודעים שכל מה שנאמר על לבן יהיה נכון לגבי סוקרטס (אם לא כל). אך מעבר לכך אפשר לחשובעל סורקטס ללא לבן. כלומר, הקשר בין נושא לדבריו שנמצאים בו הוא קשר מקרי; כי הנושא יכול להיות מה שהוא גם בלי הדבר שנמצא בו.
בעצם על משפט אנו שואלים שתי שאלות:
האם מה שנאמר הכרחי לנושא?
האם כל מה שנכון לגבי ב' יהיה נכון לגבי א'? תלוי אם ב' נאמר על א' ולא נמצא בו, אז כן. לדוגמה מה נאמר אך לא נמצא – סוקרטס הוא אדם (כל דבר נכון לגבי אדם נכון לגבי סוקרטס) אך אם ב' הוא משהו שנמצא בנושא אך לא נאמר עליו, יוצא שלא כל מה שנכון לגבי ב' נכון לגבי א') לדוגמה אם ב' זה לבן ("סוקרטס הוא לבן") אז נכון לגבי לבן שהוא צבע אך לא נכון לגבי סוקרטס שהוא צבע.
מה זה ב' בפרוש שונה ממה זה א' – מה זה "צבע" ברור ששונה ממה זה "סוקרטס".
- אריסטו אומר שכל "הדברים הפשוטים" נכנסים בעצם ל- 10 קטגוריות; אין זו דרך חדשה לקטלג את כל הדברים הפשוטים אלא היא חופפת את החלוקה דלעיל אך מתמקדת בהבחנה בין "הדבר שלא נאמר עליו דבר ואינו נמצא בדבר" לבין "הדבר שנאמר עליו דבר ונמצא במשהו".
- עצם – סוקרטס
- הכמה – למשל 4 אמות.
- האיך - לבן
- היחס - כפול
- האיפה - בליקאום
- המתי - אתמול
- הלהיות במצב - שוכב
- הלהיות בעליו של דבר – לובש שריון
- לפעול - חותך
- לחוות - נחתך
בעצם אריסטו אומר שהקטיגוריה הראשונה (שהוא לא נאמר על דבר אחר ולא נמצא בדבר אחר) הוא הראוי ביותר לתואר עצם.
הקדימות שיש לעצם ("סוקרטס") על פני כל דבר בקטגוריות שונה מאשר הקדימות של העצם ביחס למה שנאמר עליו ("אדם").
אריסטו טוען שלא ניתן לחושב על נושא בלי הדבר שנאמר עליו; והדבר שנאמר על נושא אך לא נמצא בנושא הוא סוג משני של עצם. כי לא היינו יכולים להגיד על עליו (נגיד על "אדם") אם לא היינו אומרים "אדם" על אחד העצמים. כלומר אפשר להגיד דברים על העצם המשני כי הוא עצמו נאמר על עצם ראשוני.
ע"פ אריסטו כל שאלה שאנו רוצים לשאול, נשאלת על עצמים ראשוניים והיא תכנס לאחת הקטגוריות - כשאנו שואלים על משהו "איזה צבע הוא" אז ברור שאנו שואלים אותו לגבי עצם ראשוני. אם נשאל עצמנו מה זה צבע או ריח, אנו נגיע למסקנה שאנו שואלים זאת לגבי העצם הראשוני.
החלוקה הזו היא היררכה של דברים – כי הכל תלוי בעצם; משום שזו שאלה על העצם או שזה תכונה/משהו שלא היה מתקיים אילמלאי העצם. (סוקרטס הוא אדם כי יש אדם בעולם).
No comments:
Post a Comment