Wednesday, November 16, 2011

הפוליטאה -המשך


מבוא לפילוסופיה של יוון

הפוליטאה - המשך :
סוקרטס שואל את תרסימכוס האם מניסיונו אדם לא ישר יפעל ע"פ ה Pleonexia כשהוא יראה אדם ישר ? תרסימכוס עונה כי האדם הלא ישר ירצה ישאף ליותר ממה שיש לאדם הישר.
סוקרטס שואל האם האדם הלא ישר ירצה להרבות את חלקו גם מול האדם הלא ישר ? עונה לו תרסימכוס בוודאי. לעולם הוא ירצה להרבות את חלקו.
לעומתו שואל סוקרטס האם האדם הישר ירצה לעצמו יותר כאשר יפגוש אדם ישר ? תרסימכוס עונה כי הישרים אינם מנסים להתעלות מעבר לישרים אלא מקבלים אותם כאיזושהי מידה.
עולה השאלה האם הישרים רוצים להתעלות מעבר לאנשים הלא ישרים ? כמובן שהתשובה היא שהם ירצו להרבות את חלקם ולהתעלות ביחס לאנשים לא ישרים.
מכאן יוצא שאנשים ישרים פועלים בצדק ולא ירצו להרבות את חלקם מול אנשים ישרים אך כן ירצו להרבות את חלקם מול אנשים לא ישרים. לעומתם האנשים הלא ישרים ירצו להרבות את חלקם הן מול ישרים והן מול לא ישרים.
סוקרטס שואל האם בעלי המקצוע , למשל רופא כאשר יראה רופא מומחה אשר רשם לחולה מרשם, האם הוא יסתפק במרשם הרופא השני אם הוא סבור שהוא נכון וטוב – תרסימכוס מסכים. סוקרטס שואל האם הרופא שיראה אדם שאינו בקיא ברפואה רושם מרשם , האם הוא ירצה להתעלות עליו במרשמו – עונה לו תרסימכוס שכן. ולהפך אדם לא בקיא ירצה להתעלות הן על רופא והן על אדם אחר שאינו בקיא כיוון שהוא חסר את האומנות ואין לו את היכולת לדעת האם המרשם טוב או לא טוב.
מכאן יוצא שבכל הנוגע לידע, בעלי הידע לא רוצים להתעלות לדומים להם אבל רוצים להתעלות על השונים מהם. לעומת חסרי הידע רוצים להתעלות הן על דומיהם והן ע השונים מהם.
אם נקביל זאת לאנשים הלא ישרים הרוצים להרבות את הונם גם ביחס לאנשים ישרים ולא ישרים. מכאן שלטענתו של סוקרטס שהאדם הלא ישר לא יתכן שהוא מחזיק בידע כיוון שהוא מתנהג כמו חסרי הידע. התנהגות זו אינה מאפיינת ידע או חוכמה. מכאן שהתנהגות זו אינה רציונאלית, אינה התנהגות חוכמה.
סוקרטס טוען בסוף ספר א' כי הצליח להראות לתרסימכוס שאי צדק הוא טיפשות ואילו הצדק הוא חוכמה. אך הוא לא הצליח להסביר מהו הצדק . עם האתגר הזה אנו עוברים לספר הבא.

ספר ב' :
גלאוקון מעלה את הטענה שאנו עדיין לא יודעים למה עלינו להיות צודקים . האם עבור הצדק עצמו או שמא עבור התועלות שעשויה להיות לנו מאותה התנהגות.
גלאוקון מחלק את הדברים ל3 קבוצות :
1.       קבוצה של דברים הרצוים לשם התוצאה שהם מביאים ולא לשמם עצמם - דוגמא של אימון גופני. אנו הרי לא מתאמנים כדי להתאמן אלא כדי להנות מהתוצאה הנובעת מהאימון.
2.       קבוצה של דבירם הרצוים למען עצמם - שמחה והנאה.
3.       קבוצה של דברים הרצוים למען עצמם ולמען תוצאתם – בריאות , חוכמה – טוב להיות חוכמה ובעזרת החוכמה אנו מפיקים תועלת.

גלאוקון שואל לאיזו קב' שייך הצדק ?
ניתן לחשוב שצדק משתייך לקב' הראשונה. כלומר אנשים לא רוצים את הצדק למען הצדק עצמו אלא למען התועלת שהם מפיקים ממנו. יותר מכך, ברור להם שאם ינהגו בחוסר צדק הם יסבלו. לשם כך הם הנהיגו פשרה – לא ינהגו בחוסר צדק ולא ינהגו בצדק ופשרה זו מקבלת שמות רבים – חוק, כלל וכד'. אנו מוכנים לנהוג בהתאם לפשרה הזו כדי לענות על הדחף להרבות את שברשותנו. גלאוקון מנסה להוכיח לסוקרטס את העניין ע"י משל טבעת גיגל – כיצד אדם ישר שהפך בעלים של טבעת המקנה לו כוחות על טבעיים – האם הוא עדיין ינהג ביושר? הרי הסנקציות ואותה הפשרה לא חלה עליו.

סוקרטס מבקש מגלאוקון לקחת אדם, האדם הישר ביותר ונפשיט ממנו את כל המוניטין של אדם ישר. בצורה זו אותו אדם הנצמד לצדק אך סובל מאותם הסנקציות החברתיות כיוון שחושבים אותו לרשע. האם חייו של אותו אדם יהיו טובים יותר מחייו של רשע בעל מוניטין של צדיק הנהנה מאותו מוניטין שיצא לו. יש כאן תחכום רב יותר מדמות הרשע של תרסימכוס שפעל מתוך אינטרס. הוא לא מסוגל לשת"פ עם אף אחד , אפילו לא עם עצמו. הרשע של גלאוקון מצליח לנווט את חייו כך שיראה כלפי חוץ כישר אך כשידע שלא מבחינים בכך יפעל למען עצמו ולסיפוק תשוקותיו.
תשובת סוקרטס מפתיעה. הוא עונה לגלאוקון שכדי לענות על השאלה חשוב לנסות להוכיח שיש בצדק את התכונה שהוא רצוי בעבור עצמו. על כן אנו צריכים לבדוק מהו צדק. עלינו לעשות זאת לא ברמת המיקרו אל ברמת המאקרו ( משל האותיות הקטנות והגדולות ). עלינו לבחון את הצדק במופעים הגדולים שלו ולא במופעים הקטנים. סוקרטס ממשיל את מופעי הצדק הקטנים לרמת האדם ואת מופעי הצדק הגדולים לרמת המדינה. לאחר שנבדוק מהו צדק ברמת המדינה נשליך את המסקנות שנקבל על הפרט.
על מנת לנסות להבין את הצדק בעיר עלינו להבין איך הוא נוצר , ולשם כך עלינו להבין את העיר. סוקרטס פונה לניסוי מחשבתי – כיצד נוצרת עיר וכיצד היא הופכת לעיר המגלמת בצורה המוצלחת ביותר את העיר.
מה מניע אנשים ליצור ערים ? התשובה היא הצרכים הבסיסיים. אנשים גילו שהם אינם יכולים לחיות לבד ולספק לעצמם מחסה, הגנה ואוכל לבד. על כן בני האדם החליטו להתאגד לקבוצות בהם פרטים שונים דואגים לתחומים שונים.חלק דואגים לאוכל, חלק להגנה, חלק ללבוש. בעצם החלוקה למקצועות הכרחית ומייעלת את ההתנהלות הקבוצתית.
כל אחד ייצר מעט יותר ממה שצריך בכדי שנוכל לסחור עם ערים אחרות, וכך ניתן לתת מענה למחסורים כאלה ואחרים. במונחים אלו נוצרת עיר די גדולה המכילה את כל בעלי המקצועות.
גלאוקון טוען שאותה העיר היא עיר חזירים כיוון שאין בה את אותם השירותים המכילה עיר מתורבתת ( נערות מחוללות, מסבאות, מופעים ) . העיר דואגת רק לצרכים הבסיסיים. בהיעדר אותם ההנאות התרבותיות העיר תיחשב לעיר חזירים. סוקרטס משיב ואומר שדווקא אותם התוספות המתירנות יהפכו את העיר לעיר חולה.
סוקרטס משלב את רעיונו של גלאוקון ואומר שכדי שניתן יהיה לאפשר שירותים מסוג זה העיר
תצטרך להתרחב ולתקוף ערים אחרות ומכאן שידרשו חיילים ורופאים.
עולה ההבנה שללא ההגדרה של ההתנהגות הבלתי צודקת לא ניתן היה להגדיר את הצדק. לכן אולי אפלטון הסופר מכניס את התוספות של גלאוקון לאותו מניסוי מחשבתי של אפלטון.
עולה השאלה – איזה סוג אנשים יתאימו להיות שומרים\חיילים במדינה ?
מדובר באנשים אשר המדינה מפקידה בידיו כוח רב, כיצד מונעים ממנו להשתמש בכוח לקידום מטרותיו. כיצד יש לגדל אותם ? שאלת חינוך החיילים מאוד מעסיקה את אפלטון . השאלה היא כיצד אנו יכולים להפקיד כוח בידי אנשים מבלי שישתמשו בו לרעה. סוקרטס נוגע בשני מאפינים:
1.       חינוך נפשי – חשוב להקפיד שהסיפורים אותם ישמעו מגיל צעיר יהיו סיפורים חינוכיים. סיפורים אשר אינם מתעסקים בעוול, בגניבה, בנאיפה ולהשאיר את הסיפורים שבמרכזם הנאמנות. יש להוציא את כל אותם הסיפורים המראים שבעלי הכוח משתמשים בו לרעה.
אפלטון מקדיש מחשבה רבה לעיצוב הנפש עם היוולדה – צריך לעצב את הנפש כדי שתהפוך קרקע פורייה לקבלת האמת. זהו עיסוק מאוד לא סוקרטי (האמירה שהפסיכולוגיה אינה דבר סטטי. סוקרטס עוסק בידע ולימוד וסבור שברגע שהאדם ידע מהו הצדק תהיה לו את המוטיבציה ליישם אותו).
2.       חינוך גופני – האימון הגופני חשוב כיוון שיעצב את נפשם בצורה שתאפשר להם להיות מתמידים ולא יהיו עצלנים ביכולת שלהם ליישם את מה שהם רואים כנכון ( גם כאן יש עיסוק במצב הטוב הפוטנציאלי לפני שברור לנו מהו אותו המצב הטוב. זאת בנוסף לכך שישנה הנחה שהעצלנות יכולה לפגוע במוטיבציה ליישם את הדבר הצודק ).
החינוך מטרתו לגרום להם לרדוף אחר גילוי מהו הצדק, בנוסף למוטיבציה רבה ליישם את הדברים שנראה להם נכון לעשותם.
בנוסף יש להפריד את אותה הקבוצה של שומרים מינקות משאר האנשים. מתוך אותה קב' ילדים תבחר קבוצת אליטה של שליטים אשר תקבע נגד מי עלינו להלחם וכד'.
לדבריו כדי שמנהיג יהיה ראוי, עליו לזהות את התועלת האישית שלו עם התועלת של המדינה. עלה השאלה כיצד ניתן לגדל קבוצה של נערים אשר אינם חושבים על צרכיהם כי אם על צרכי העיר כולה. סוקרטס חושב שצריך להרחיק אותם מכל אותם הדברים שעלולים לפתות אותם כגון כסף וזהב, רכוש וכד'. יש למנוע מהם את ההיכרות ם אותם דברים שאנשי העיר עורגים אליהם.
על מנת ששאר האזרחים יסכימו לקבל את שלטונם של אותה הקבוצה, יהיה צורך לספר להם שהם נולדו באופנים שונים ושהשליטים הי כאלה שיצקו להם זהב בנשמה, לשומרים יצקו כסף. צריך לשכנע את כל האזרחים שהשליטים ראוים לשלוט. ויותר מכך שהם כאזרחים אינם צריכםי לרצות לשלוט.
נוצרת מדינה בעלת שלושה מעמדות –
1.       מעמד השליטים – מחונכים בקפידה. חיים בקומונה
2.       מעמד החיילים
3.       שאר בני האדם – אין ניסיון לשנות אותם או את דחפיהם. כל עוד הם מגבילים את עצמם בדחף לשלוט.
גלאוקון שואל האם אנו בעצם לא עושים בכך עוול לשליטים ? האם אנו לא מונעים מהם את האושר ? סוקרטס טוען שהאושר נמדד לא במובן של הפרט כי אם במובן של המדינה כולה.
סוקרטס מנסה להגיד לגלאוקון שאם האדם הינו יצור חברתי ומסוגל לחיות רק בעיר אזי יש לחשוב עליו בקונטקסט של עיר ומכאן יש לנסות להגיע אל אותו ה"שלם המאושר". הוא מציג את העיר האידאלית כעיר אחת בעוד שהערים שאנו מכירים הם בעצם כמה ערים. תמיד יש התנגשויות בין העשירים והעניים. תמיד ישנו מאבק פנימי בעיר על אף שהאינטרסים אינם מנוגדים בין השניים . עיר אחת יכולה להתקיים רק כאשר כל מרכיביה פועלים סביב אינטרס מאוחד. בעיר האידאלית לא יכול להיות מאבק בין האזרחים ובין השליטים כיוון שהשליים לא מעוניינים בעושר חומרי.
סוקרטס אומר שכשאנו רוצים לומר על דבר שהוא מצוין אנו פורטים זאת ל4 מרכיבים :
1.       חכם
2.       אמיץ
3.       מתון
4.       צודק
כך גם העיר. העיר כדבר המכיל את שלושת החלקים . סוקרטס מציע למצוא את שלושת המצוינויות הראשונות והמצוינות שתשאר לנו היא הצדק ומכאן נוכל להבין מהו הצדק .

הם בוחנים את העיר שבנו סביב אותם 4 האלמנטים :
1.       חוכמה – במה העיר חכמה – העיר חכמה בכך ששליטיה מגלמים את תובנות החוכמה .
2.       אומץ – האומץ מגיע מקבוצה נפרדת בעיר והיא קב' השומרים. כדי שהעיר תהיה אמיצה אין צורך שכל תושבי העיר יהיו אמיצים אלא מספיק חלק אחד ממנה. הם אלה המתחזקים את התובנות של החכמה בעיר.
3.       מתון – מתינות היא שליטה על דחפים , אך מכאן ניתן להבין שיש דבר ששולט ודבר שנשלט. מכאן שלא מדובר בדבר אחדותי אלא בשני כוחות המנוגדים אחד לשני. המתינות בעיר היא המצב בו כל אחד מהמעמדות מקבל את מרותם של שאר החלקים. נשאלת השאלה האם מה שאמור להתקיים בפועל הוא אי הרצון של מעמד הסוחרים להשתלט על המדינה או אי היישום שלהם של אותו הרצון ? בפועל ניתן להסתפק באמירה השניה.
4.       אם כך מהו צדק ?

הצדק בעיר יתקיים כאשר כל אחד מהמעמדות עושה את מה שהוא אמור לעשות. הוכחה לכך היא שכאשר כל אחד גולש לתחומי המעמדות האחרים מתרחש תוהו ובוהו הבא לידי ביטוי במלחמת אזרחים. הצדק הוא הסדר – כל אחד במקומו ובתפקידו.



No comments:

Post a Comment