Monday, November 14, 2011

הלוגוס על פי אפלטון


בעולם שני סוגים של דברים: פשוטים ומורכבים.
לגבי הפשוטים אין לנו ידע, רק יכולים לכנות בשם. אך הדברים שמורכבים מהדברים הפשוטים הם כאלה שיכול להיות ידע לגביהם (כי לדברים המורכבים יש לוגוס) – מכאן כנראה שלוגוס זה כנראה סוג של הגדרה.
(לכל הדברים הפשוטים יש שם. הדברים המורכבים הם חיבור/מארג של דברים פשוטים, כך השמות של הדברים הפשוטים יוצרים לוגוס. הלוגוס הוא של איזה דבר מורכב, שהוא מציין את השמות של הדברים).
סוקרטס תוהה איך זה שיש לנו ידע לגבי הדברים המורכבים אך איננו יודעים את הדברים הפשוטים. סוקרטס מציע לבחון את המודל שלפיה בנו את התיאוריה הזו. המודל הוא כנראה ה-א'-ב' (הכתיב). הכתיב הוא אחד הדברים המושלמים, מרגע שאתה יודע את ה- א' ב' אתה יכול לכתוב כל מילה שתרצה ולהגיד כל מה שתרצה (לכאורה). לעומת, למשל, מדעים לא שלמים כמו רפואה וכו' שאיננו יודעים בו הכל ואיננו יכולים לעשות בו הכל.

מודל השפה

בודקים את שמו של סוקרטס. מהי ההברה הראשונה בסוקרטס? "סו", אם כך, סוקרטס שואל, מהו הלוגוס? הלוגוס הוא "סו". ומה הלוגוס של "ס"? אין. אז להברה הראשונה יש לוגוס לגבי ההבהרה הראשונה אך לא לגבי הדבר שמרכיב אותה.
אך סוקרטס מעוניין לדעת מה הקשר בין הדברים הפשוטים והדברים שמורכבים מהם. מה הקשר בין ההברה SO לבין שתי האותיות שמרכיבות אותה; סוקרטס רואה 2 אפשרויות: ההברה היא סך האותיות (כלומר S ו- O). אך אפשר גם להגיד שההברה SO היא צורה אחת שמתהווה כשהאותיות מחוברות.
סוקרטס טוען שהתיאוריה לא עבודת אף לא באחת האפשרויות. כי אם היא שתי אותיות מהן היא מורכבת אז לדעת את ההברה זה רק לדעת את שתי האותיות, אך לדעת את שתי האותיות זה חייב לדעת כל אחת מהן ואז לדעתן יחד. אך אנו מניחים שלא ניתן לדעת כל אחת מהן לבד (הן דבר פשוט) אז לא יכול להיות שהיחס בין ההברה או בין הצלילים שמרכיבים אותה זה יחס של סכום.
אך האפשרות השניה, שאומרת שההברה SO  היא מעין צורה אחדותית גם כן נתקלת בקושי: סוקרטס מבקש מתיאטיסטוס שיסכים להנחות:
1. כל דבר שמורכב מחלקים – זהה לחלקים שלו.
2. כל דבר שיש לו חלקים – מורכב מחלקים.
מה הבעיה? הרי אמרנו, שההברה היא צורה אחת, שהיא שונה מהאותיות שמרכיבות אותה, והיא מתהווה כשהאתותיות מתחברות....  אז אם ההברה היא צורה אחת ששונה מהחלקים שלה זה אומר שלא יכולים להיות לה חלקים.
כלומר, כל דבר שיש לו חלקים מורכב מהם. כל דבר שמורכב מחלקים זהה להם – יוצא האותיות הן לא החלקים של ההברה; כי אם הם היו חלקי ההברה – היא הייתה חייבת להיות זהה לחלקים. אך אלו חלקים יכולים להיות להברה אם לא לאותיות שלה?
סיכום,
בדקנו 2 אפשרויות לגבי ההברה SO למרכיביה:
  1. ההברה היא רק סך האותיות. אז לדעת את ההברה זה לדעת את S ו-O יחד. אך זה בלתי אפשרי כל אחד מהם דבר פשוט שלא ניתן לדעת אותו. אז כנראה שזה לא היחס. SO זה לצליל
  2. ההברה היא דבר אחד, היא לא סתם ריבוי, שהוא שונה מהאותיות ומתהווה כשהאותיות מתחברות. כדי להבין את היחס הנחו שתי הנחות (שכל מה שיש לו חלקים זהה לחלקים, וכל מה שיש לו חלקים מורכב מהם). אבל ההברה, היא דבר אחד, ששונה מהאותיות ולכן לא יכול להיות שהאותיות הן חלקים שלה (כי אחרת היא הייתה צריכה להיות זהה לאותיות). אז ההברה לא מכילה את האותיות כחלקים. אז יוצא שההברה היא דבר אחד אבל בכלל אין לה חלקים. אבל אז היא "דבר פשוט" ולא ניתן לדעת אותה.
לגבי הבעיה הראשונה, רב הפרשנים סבורים, שאם היינו מוסיפים את הרעיון של סדר באותיות היינו פותרים את הבעיה, אך גם אם נכניס לקושיה השני את הסדר עדיין לא נבין איך אנו פותרים את הבעיה.
יוצא ש- SO היא דבר מורכב באופן "מדעי" כלומר, המדע של השפה מניח ישויות פשוטות שעומדות ביסוד הדברים, שבעולם הנתפש הם דברים פשוטים (אם לא היה את מדע ה-א'-ב' היינו חיים כל הזמן בתחושה ש- SO הוא דבר פשוט. אך מישהו לקח את הצלילים האנושים וחתך אותם כך שהוא הצליח ליצור ישויות שהן לא דברים שמישהו שמע, כמו נגיד הצליל המקביל ל- B אנשים מייצרים ושומעים הבהרות. אך אותו גאון, שאפלטון סבור שהוא אל. ביוונית המילה ליסוד היא אות).
אז גילינו שדברים פשוטים, כמו הבהרות, ניתנים לידיעה – משום שכאשר אנו יודעים אותם אנו הופכים אותם לדברים מורכבים. אך מהם הדברים שאנו קוראים להם יסודות?  אלו דברים מושכלים; הרי הפונמות (מה שמקביל לכל אות) זה לא משהו שקיים בעולם, אלו הנחות מושכלות שעוזרות לנו לראות תופעה מבולגנת כמשהו עם ריבוי סדור. ובעצם כנראה מה שאפלטון מנסה להגיד לנו הוא שיש משהו מהותי לידע בכל שהוא גורם לנו לראות דברים שהיו פשוטים כמורכבים. שידע תמיד יעזור לנו לתפוש משהו באופן מורכב. ישויות אלו למעשה חצי מדעיות.
אחרי החלק הזה בתיאטיטוס אנו בודקים מהו לוגוס ומגלים שלא משנה איך נסביר לעצמו, בהנחה שידע הוא שיפוט נכון בתוספת לוגוס, לא נוכל להבין זאת.


No comments:

Post a Comment