Friday, November 18, 2011

תקשורת המונים: עבודה עיתונאית


3: עבודת העיתונאי בעיתונות הכתובה והמשודרת

המטאפורות של התקשורת
מטאפורה- תיאור בשפה ציורית

  1. אמצעי התקשורת כמראה
הדימוי הותיק ביותר של אמצעי התקשורת.
אמצעי התקשורת משולים למראה כיוון שהם משקפים את המציאות כפי שהיא נראית .
אמצעי התקשורת משקפים את הדעות הרווחות בחברה לכן ניתן לומר כי הפרסומים בתקשורת משקפים את דעת הקהל בחברה.
ביקורת
אמצעי התקשורת מפעילים תהליכים של מיון אירועים לכן אינם מסוגלים להביא את המציאות כפי שהיא.
לעיתונאים יש דעות אישיות משלהם דבר המשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות באשר לפרסום נושאים מסוימים, כך שכל שיקוף של המציאות יהיה בהכרח דרך מראה מעוותת.
היום גישה זו מציינת יותר שאיפה לתיאור אובייקטיבי ובלתי מעורב מאשר הצהרה אידיאולוגית ומתאימה לידיעות. 
החשיבות של הגישה נובעת מהמודעות להיותה של המראה כלי באחריותו של האוחז בה.

  1. כלב השמירה של הדמוקרטיה
ג'ון פיסק הגה את המטפורה הזו.
אמצעי התקשורת משולים לכלב שתפקידו לעקוב אחרי פעולותיהם של השליטים והממסד ממש כפי שנוהג "כלב שמירה".
אנשי התקשורת אמורים לשמור על הנבחרים ולדווח לציבור, להתריע מפני כל חריגה מן הסדר הטוב והמנהל התקין ולעורר את תשומת ליבו של הציבור.
התקשורת רואה תפקיד זה כחובה כלפי הציבור ולכן היא מרבה לפרסם פרסום שליליים וביקורת על הממסד. כך היא ממלא חלק חשוב בשמירה על הערכים הדמוקרטיים של קשר בין הנבחרים לבין הבוחרים.
ביקורת
יש המדמים את התקשורת ל"כלב שוטה", כלומר כלב משוטט וחולה.
ישנם המלינים על התקשורת כי היא "כלב שעשועים", המתרפס בפני השלטון כדי לזכות בנתח ממנעמיו.
יהיו שיגידו שהתקשורת הינה "כלב נובח שאינו נושך", כלומר היא מפרסמת שחיתות ומתריעה על תופעות פסולות כדי למרק את מצפונה אך ללא השפעה ממשית. 
יש המתארים את התקשורת ככלב השומר על בעליו ומנציח את המצב הקיים: במקום "כלב שמירה" על השלטון ל"כלב שמירה" של השלטון. מכלי ביטוי דעות של הציבור- "קול העם" לכלי זרימת דעות אל הציבור- שופר הממסד.
המצב בו התקשורת הופכת ל"כלב מאולף" על ידי השלטון הוא המצב המסוכן ביותר לדמוקרטיה.

  1. עצבי הממשל
מונח שהיציע קרל דויטש במחצית המאה העשרים (1966). המטאפורה נגזרת מדימוי המדינה לגוף חי.
אמצעי התקשורת משולים למערכת העצבים בגופו של האדם, המקשרת ברגישות בין כל חלקי גופו. התקשורת מקשרת בין כל חלקי החברה והודות לכך החברה מתפקדת ביעילות.
בפועל התקשורת מזרימה מידע בין כל הגופים החברתיים השונים- ממשלה, ארגונים קבוצות. מטפורה זו מאשרת את תפקיד הפיקוח על הסביבה המהווה את אחד מתפקידי היסוד של התיאוריה מבנית תפקודית. על פי מטפורה זו רובצת על התקשורת אחריות רבה.
ביקורת
קבוצות אינטרסנטיות יכולות לעשות במידע שימוש מניפולטיבי וגמיש כדי לקדם את ענייניהם.

  1. אמצעי התקשורת כמתווכים
מטפורה שהשתרשה בשנות השמונים של המאה העשרים.
אמצעי התקשורת משולים למתווכים, כשם שמתווך הוא אדם  ניטרלי העומד באופן פיזי באמצע בין שני הצדדים. כך התקשורת מעבירה מידע , דרישות, תביעות, הסכמות ותמיכות בין חלקים ומגזרים שונים בחברה ללא מעורבות.  קיומם של המתווכים חיוני למימוש העקרונות הדמוקרטיים של  הידברות מתמדת בין נציגים למיוצגים. דן כספי (1997) מבחין בין תיווך אנכי לבין תיווך אופקי. תיווך אנכי מוליך מסרים מלמעלה למטה ובחזרה, מהנבחרים לציבור ובחזרה. בתיווך אופקי אמורים אמצעי התקשורת להעביר מסרים בין חלקים שונים של האוכלוסייה . גם ארגון התקשורת-רדיו, טלוויזיה, עיתון וגם אנשי התקשורת-העיתונאים הם מתווכים.
קוראן (1991) מבחין בין התיאוריה הליברלית המסורתית הרואה באמצעי התקשורת בעיקר מתווך אנכי לבין הגישה הרדיקלית הביקורתית הרואה באמצעי התקשורת מתווך אנכי אופקי ואלכסוני בין יחידים, קבוצות ומוקדי עוצמה.
ביקורת
כל מתווך צובר כוח רב מעצם תפקידו ומהמידע הרב המצוי בידיו. התקשורת מתקשה להישאר ניטראלית כמתחייב מתפקיד המתווך והיא לוקחת חלק במשחק הפוליטי.
תפקיד המתווך אמור להיות מפשר ואילו אמצעי התקשורת מתפרנסים ממחלוקות ולכן מבליטים אותם משיקולי רייטינג. התשובה לביקורת זו מתיישבת עם התפיסה התפקודית: הביקורת צפויה מאחר וכל מתווך מושך אש למרות תרומתו לשלמות המערכת.

     5. אמצעי התקשורת כזירת עימותים:
אמצעי התקשורת משולים לזירה של עימותים שאליה מתנקזות הדעות השונות למעין שוק חופשי. התקשורת מאפשרת מצד אחד מקום להבעת דעות כזירה של דיון  ושיח ציבורי ומצד שני כזירה של קרבות, בה כל יריב נאבק על דעתו  ורכישת עוצמה פוליטית. הנושאים המועלים לדיון בתקשורת הופכים גם לנושא השיחה הציבורי וכך התקשורת משפיעה על קביעת סדר היום הציבורי. תפקיד הזירה הוא יישום עקרון חופש הביטוי כמתבקש במשטר דמוקרטי.
ביקורת
אמצעי התקשורת יכולים להצניע או להעצים עימותים שונים , להבליטם או להסתירם, בהתאם לשיקולים שונים שאינם בהכרח  אובייקטיבים.
התפיסה הליברלית של הדמוקרטיה מגדירה את הזירה כ"מרחב ציבורי", באמצעותם מקיימים האזרחים פיקוח פורמלי ולא פורמלי על רשויות המדינה (קוראן, 1991). לפי התפיסה הרדיקלית לעומת זאת המרחב הציבורי נתפס על ידי קבוצות חזקות המתגוששות ביניהן על השלטת האינטרסים הכלכליים והפוליטיים שלהן על הציבור ועל אמצעי התקשורת (גיטלין, 1980, הברמס, 1979/1989, הילגרטנר ובוסק, 1988). היתרון הבולט של אמצעי התקשורת כזירת עימותים הוא ביכולתם להעלות נושאים על סדר היום עקב התפוצה ההמונית שלהם.



No comments:

Post a Comment