מבוא לפילוסופיה של יוון
הירקליטוס –
- המאה השישית לפני הספירה , מגיע מאזור חופי תורכיה ( אפסוס ).
- היה ידוע בכינויו "הירקליטוס האפל\העמום" בעיקר בשל האופי העמום של חידותיו.
- סיפורים לאחר מותו מורים כי היה יהיר מאוד, פרש להרים . . .
- מתוך הפרגמנטים שלו אנו חשים כי אפשר להבין איזה רעיון כללי ולא מעין מכתמים .
אודות הלוגוס :
משמעות המילה לוגוס ביוונית –
- דיבור , למשל "עלי ועל הכתף הכואבת שלי אין לוגוס" ( אין דיבור , אין התייחסות )
- ערך , אם המלך מעריך אותך מכאן שאתה בעל לוגוס עבור המלך
- מחשבה -
- סיבה \ הסבר – אתה יכול לשאול מישהו מה הלוגוס שבגללו עשה מה שעשה
- פרופורציה \ מידה – אתה יכול לשלם מיסים ע"פ הלוגוס המקורי
לוגוס בתק' מאוחרת יותר מקבל גם מושג של "הגדרה".
מכאן, ניתן להגיד שע"פ הרקליטוס צריך להקשיב ללוגוס – יכולה להתאים המילה דיבור. אך הרקליטוס גם מרחיק עצמו מהלוגוס – משהקשבתם לא לי כי אם ללוגוס . . . מכאן נראה שהכוונה היא למשמעות של הדברים ולאו רק לדיבור.
הרקליטוס טוען גם כי בני האדם אמורים לתפוס את אותו הלוגוס מנסיונותיהם בעולם.
הרקליטוס אומר כי הדברים בעולם מתהווים על פי הלוגוס .
הרקליטוס בפרגמנט 1 מדבר על האנשים האחרים כאנשים שחיים במצב של שינה , חיים בקשר רופף כל כך אל המציאות. חיים בעולם אך לא קולטים דבר ממה שמתרחש סביבם ואילו הוא הער היחיד. על אף שהלוגוס משותף לכל האנשים בעולם , עדיין אנשים חיים באשליה שיש להם איזושהי הבנה פרטית.
הירקליטוס ( פרג' 107 ) ממעיט בערכם של החושים. כל מה שאנו חווים דרך החושים הוא חסר ערך ללא ניסיון שכלי להבין את הדברים, כשם שברברי שיגיע ליוון לא יבין דבר כיוון שהוא אינו דובר את השפה. לא רק שהחושים נותנים לנו תיאור לא מדויק , לעיתים הם יכולים אפילו להטעות.
האחדות שבריבוי
אם ניקח את דוגמת הקשת והנבל ( פרג' 51 ). ניתן להסתכל על הנבל או הקשת כמו שהוא , אך אם נסתמך על שכלנו, ברור לנו שהמיתרים הם המחזיקים את הנבל בצורתו הקשתית וכי אם שני הקצוות לא יהיו מחוברים, אזי הקשת תחזור לצורתה הישרה המקורית. ללא אותו המתח , ללא אותה הניגודיות לא יוכל הנבל לבצע את מלאכתו ולהיות כלי מוזיקלי. הכוחות הללו מבצעים סוג של מאבק שבעצם המאבק הוא זה שמעניק לנו את ההרמוניה.
דוגמת הדרך למעלה היא הדרך למטה באה להסביר לנו אנלוגיה לאחדות ניגודים. דוגמא אחרת הינה מי הים אשר הינם טהורים לדגים ולחי בו ומזוהמים לבני האדם.
כמעט בכל דבר בעולם קיימים 2 ניגודים המובילים למתח ואילו יוצרים את ההרמוניה. לדבריו לעיתים נתפוס רק את הניגודים ולעיתים נראה רק את ההרמוניה ללא הניגודים ( כדוגמת הנבל ).
זקנים וצעירים , ערים וישנים – היינו הך. במקרים אלו לא מדובר בפרספקטיבה, אלא במקרה של תלות הדדית. ללא הימצאות האחד לא היה באפשרותינו להבין את השני. האחד מאפשר לנו לתפוס את הדבר השני ( ערות מגדירה את השינה ולהפך ).
הירקליטוס בעצם מתנגד לתפיסה נאיבית של ערכים . למשל אנקסימנדוס דיבר על ניגודים הקיימים באופן עצמאי ובאים אחד על חשבון השני ועצם התחלופה מתוארת בעיניו כאי צדק. הרקליטוס טוען כי הניגודים אינם נמצאים ונלחמים אחד בשני, ואומר כי המאבק או הניגודיות ביניהם מאפשרת את קיומם. אין צורך בגורם חיצוני. למשל מלחמה אשר נתפסת כדבר שלילי מאפשרת גם דברם צודקים , היא משחררת אנשים מעבדות. אנחנו צריכים להתעלות מעבר לתפיסה הנאיבית של רעיון המאבק ולנסות לראות איך אותם דברים מנוגדים בעצם הכרחיים וכי המאבק אינו דבר רע אלא חלק מאפשרותם לקיום.
הדיבור הקוהרנטי אולי מתאים לעולם , אך הדרך הנכונה הינה לחוד חידות ( אפילו האל כאשר מדבר איתנו לא מגלה ולא מסתיר אלא רומז ) . הירקליטוס בונה את סגנון דיבורו כאיזה שהו חיקוי לסגנון דיבור שהוא סבור שיש לאל.
עולה מכאן שאלה משמעותית – האם דיבור פילוסופי צריך להיות בהיר ככל שניתן או שמא עלינו לחוד חידות ולרמוז.
הרקליטוס ידוע כמי שטען שהעולם מצוי בזרימה מתמדת. ניתן להבין את הרעיון בשני אופנים :
הרקליטוס טוען כי לא ניתן לתת בעצם לנהר את אותו השם , כיוון שהתוכן שלו כל הזמן משתנה. אם כך מדוע לחשוב שהוא דבר אחד ?
- ע"פ אפלטון – לא ניתן לדרוך באותו הנהר. גם דברים שנראים לנו סטאטים נמצאים בתנועה מתמדת. הנבל נראה סטאטי אך הוא בעצם במאבק מתמידי. אין זהות אחת
- ע"פ פרגמנט 12 - תוקף היותינו ייצורים שכליים אנו יכולים להבין כי על אף שהמים שזורמים הינם שונים, עדיין מדובר באותו הנהר. גם כאשר יש איזשהו חוסר סדר אך ישנה גם אחידות. השם בעצם מכיל את הדינאמיות של הטבע.
טבע הקוסמוס –
מצד אחד נראה שהרקליטוס מציג תיאוריה על מעברים בין היסודות בעלי מחזוריות נצחית.
העולם תמיד היה ותמיד יהיה וזהו הסדר בין היסודות.
אחד מהיסודות היא גם העיקרון של פיו המעבר מתקיים. הלוגוס לטענתו של הירקליטוס דומה לאש – תמיד בזרימה , מרצדת וכו'. הירקליטוס משווה את המעברים ע"י כסף ( סוג של מידה המאפשר מעבר מדבר לדבר ) .
הירקליטוס מנסה להצביע על אותו עקרון מופשט בעולם באופן קצת יותר חומרי ומזהה אותו עם אחד היסודות שעוברים שינויים.
הנפש עשויה אש :
הירקליטוס אומר שהנפש עשויה אש. עשויה מהחומר המגלם את העקרון שעל פיו מתרחשים כל הדברים. אם יש איזשהי קירבה בין הדבר הנתפס לבין הדבר התופס אזי שיש סיכוי להגיע לכלל תפיסה.
הירקליטוס מסביר את העובדה שבני האדם עד היום לא הגיעו לכדי תשובה נכונה בכך שהם אינם מקפידים לשמור על מצב קוגניטיבי ראוי . הירקליטוס ממשיל את האנשים לשיכורים אשר הרטיבו את נפשותיהם ועל כן אינם במצב סביר כדי להבין את המתרחש סביבם.
מתחיל להצטייר כאן מעין "אתיקה" , הוראות הפעלה כיצד לטפל בנפש , לחיות באופן ראוי.
הדאגות ההכרתיות של הירקליטוס באות לידי ביטוי בשני אופנים :
- אנחנו מכוונים את הדיבור שלנו בכך שהוא יתאים למציאות – לדבר באופן חידתי , לרמוז , לתת אנלוגיות רבות אשר מסמנות את האמת אך לא מגלות.
- לא מתרכזים רק בצורת הדיבור שלנו אלא גם במשמעות הדברים.
פרמנידס :
הקדמה :
- Esti – פועל ביוונית . זהה באנגלית לפועל Is .
- הפועל Esti בעל שימושים רבים :
- Man is wise – שימוש בפועל Esti כ"אוגד"
- ביוונית ( בשונה מעברית ואנגלית ) ניתן להרכיב את המשפט כ Man is. במשפט זה לא ברור לנו מה אומר הנשוא על הנושא. לא ברור לנו מה נאמר על האדם. משפטים כאלה תורגמו בעבר ל: האדם קיים, האדם ישנו , האדם הווה. תרגום שכזה שינה את הזהות בין שימושי הפועל בשני המבנים התחבירים. לכן כיום מתרגמים את הפועל כ"הינו" .
פרמנידס הינו הפילוסוף הקדם סוקרטי המשמעותי ביותר. ממנו ואילך כל הפילוסופיה הקדם סוקרטית מתעסקת עם הגדרותיו ומנסה "להציל" את מה שהוא פסל. גם אפלטון מתעסק עם פרמנידס.
No comments:
Post a Comment