Tuesday, November 22, 2011

האמת אצל לייבניץ


האמת

האמת אצל לייבניץ אינה אמת של התאמה (או כמו אצל דיקראט, התאמה בין האידאה שבי לבין המציאות החיצונית) אלא היא אמת פרופרוזיציונאלית. כלומר, המשפט הפרדיקטיבי הוא זה שלגביו חל שיפוט של אמת או של שקר. המשפט הפרדיטקטיבי, שבפשטו זה נושא-אוגד-נשוא, הוא המקום שבו מתרחשת עלילת האמת.
"העץ הוא ירוק" או "סוקרטס הוא יווני בן המאה ה- 5 לפנה"ס" אומר לייבניץ, תוך כדי שהוא מקצין את הלוגיקה הפרדיקטיבית הקצנה רדיקאלית, לומר ש-"סוקרטס הוא יווני בן המאה ה- 5 לפנה"ס" אם זה אמיתי אז זה אומר שהנשוא נמצא בתוך הנושא (inese) "הפרדיקט/הנשוא כלול בתוך הנושא". כלומר ב"סוקרטס" כלול העבודה שהוא "יווני בן המאה ה- 5 לפנה"ס".
"העץ הוא ירוק" – בד"כ אנו  מתכוונים שהמשפט משקף מציאות (יש בחוץ עץ שהוא ירוק). השינוי העמוק ביותר שלייבניץ מזמין אותנו לבצע הוא שאם נתפוש באופן קיצוני את האמת שבמשפט הפרדיקטיבי, לא נאמר שהירוק מתייחס לעץ (שהוא כולל בעץ), כלומר שיש כאן התאמה, אלא צריך להבין את המשפט לפי כל חומרתו הלוגית. כלומר, העץ הוא ירוק יהיה אמת, אם במושג "העץ", בעצם הפרטי "עץ" כלול "ירוק".
כל עצם פרטי מכיל בתוכו את כל הפרדיקטים שלו, וכשאני אומר "העץ הוא ירוק" אז איני מצביע על עובדה אימפרית אלא על אמת שקשורה לטבעו של העצם הזה, שאני מכנה אותו "עץ".
לייבניץ לוקח את האוגד "הוא" ברצינות – האוגד מצביע על שייכות לא מקרית של הפרדיקט לנושא. זה להצביע על זה שכלול בנוסחא (אם נשתמש במטפהפורה ממקודם) "סוקרטס" התופעה "יווני שחי במאה ה- 5 לפנה"ס".
במילים אחרות, כמו ש- A=A זו אמת לוגית הכרחית, כך לגבי כל עצם כלשהו, אני צריך לומר לגביו שכל הפרדיקטים שלו מתקשרים אליו לפי סדר לוגי שהוא אנלוגי למשפט הזהות.
(זהו עולם דטרמניסטי, הכרחי).
מתוך התבוננות בעצם פרטי ניתן לגזור את כל התארים והאופנים של העצם – שהוא לא תלוי בדבר זולת עצמו (כטבעם של עצמים) אלא שבד"כ ייחסנו עצמיות לאולהים, או למושגים רחבים כדוגמתו. כאן לייבניץ טוען כי יש מספר רב של עצמים, הם כולם פרטים ובלתי תלויים וכל טבעו כלול בו (להבדיל משפינוזה, שטוען שיש רק עצם אחד, אלוהים, או דקראט שטוען שיש את אלוהים והרצון האינסופיים ויצור סופי האדם).
לייבניץ מרחיק לכת אף יותר והופך להיות סוריאליסטי אף יותר כאשר הוא אומר שמתוך התבוננות בעצם פרטי ניתן לדעת, לא רק כל דבר הקשור באותו עצם פרטי, אלא גם את כל התופעות שבעולם. (התפרצות של מונדות).
מבחינה פרדיקטיבית אפשר לקשר פרפר שעף בהונג-קונג לאדם בניו-יורק... מבחינה פרדיקטיבית הפרפר מתייחס לאותו אדם באותה החומרה כמו A=A. בנוסף, כעצם בתוך העולם, או עצם המכיל בתוכו את כל העולם גם העבר של העולם, העתיד של העולם, כלולים בו. כי אפשר לקשר בין אירוע היסטורי לבין עובדה על דבר כלשהו – ואם זה יהיה אמת אז העבודה הזו כלולה בעצם (למשל, אפשר אולי לומר, כי נאפליון הפסיד בווטרלו, ולכן אנו כאן היום כי אבותינו לא היו בין חייליו.. באיזה מובן נאפליון כלול בנו ואנו כוללים בנאפליון – השאלה היא מי הנושא ומי הנושא במשפט, משום שאפשר להחליף ביניהם אזי כל אחד כלול בכל אחד מבחינה פרדיקטיבית).
לייבניץ טוען כי העולם נברא, פעם אחד ולתמיד, משום שעצם אינו יכול להפיק משהו אחר ממנו – ויש בו מספר מסויים של מונדות (או עצמים פרטיים) ומה הם? נדמיין לנו עיר, למשל ירושלים, ובעיר יש לנו משקיפים, הם מביטים על אותה עיר, ורואים אותה עיר, והם כולם באותה עיר,אך כל אחד יראה את העיר מנקות מבטו - בצורה אחרת. עצם פרטי הוא נקודת מבט. העיר הזו, כוללה בנקודת המבט של משקיף בודד וגם אצל כל שאר המשקיפים (נאפליון הוא חלק מהעיר הזו כפרדיקט, אך לא כנושא – כל אחד יכול לשמש כנושא וכנשוא).
במובן מסויים יש כאן סוליפיסזם, "למונדות אין חלונות" העולם הוא עולם של בודדים – אין שום השפעה מן הפנימים לחוץ ולהפך.



פילוסופיה של העת החדשה - סיכומים
מבוא לפילוסופיה של העת החדשה 

No comments:

Post a Comment