חיי עיון vita contemplativa – בפרק ו' אריסטו מנסה לעמוד שוב על נושא האושר. האושר מקורו בפעילויות מסוימות הרצויות לשמן. החכמה המעשית איננה לגמרי ייחודית לבני אדם כי קשורה גם בצרכים טבעיים שיש גם לחיות. אך הייחודי לאדם הנה החכמה העיונית. האושר היא פעילות ייחודית לאדם, אוטרקית, בעלת מטרה פנימית, פעילות לשמה. למידות הטובות האחרות המטרה איננה לגמרי לשמה. הנדיבות והצדק והגבורה מתייחסות לאחר. העיון תלוי אך ורק באדם עצמו, לגבי עצמו. אריסטו משווה זאת לשעשוע אך טוען כי הוא מזיק למי שמתמסר לו וההבדל בין העיון לשעשוע הוא במושא. חיי העיון של הפילוסוף מוקדשים לאמיתות נצחיות. מושא העיון אינו תלוי בחברה, זמן ומקום כלומר במובן מסוים הוא מטפיזי. העיון אם כן, נעלה על כל הפעילויות האחרות ועל כן מקנה לנו את האושר יותר מפעילויות אחרות.
רציפות – רוב הפעילויות אינן מחזיקות הרבה זמן ואילו האושר הוא רציף. החיפוש האינטלקטואלי אינו תלוי בגורמים חיצוניים שיכולים להגביל את מימושו. מה הקשר בין חיי העיון למוסר?
אריסטו מבדיל בין שני סוגים של 'טוב':
1. אינטגרטיבי (פוליטי) – איננו מנוע מאף אחד, אפשרי לכל אדם בהינתן התנאים.
2. דומיננטי (פילוסופי, אינטלקטואלי) – 'טוב אליטיסטי', האידיאל של חיי העיון, שמור למעטים. מי שיכול לנהל את חיי העיון צריך להיות בעל הכישורים המתאימים, בעל פנאי. כלומר לא לעבוד, להיות אריסטוקרט.
בעיני אריסטו זהו המימוש האולטימטיבי של האנושיות ועל כן שמור לבודדים. אלוהים הוא הישות המובהקת של חיי העיון ומי שעוסק בחיי עיון מתקרב לאלוהות. (אין הוא זקוק לסיפוק תאוותיו כי העיון מספק את כל צרכיו...). בניגוד לאפלטון, אריסטו סבר שדרושים כישרונות אחרים למדינאי שהוא עוסק בתחום פרקטי יישומי כלומר הפילוסוף אינו יכול להיות מדינאי שכן לעיון אין תוצאה או מטרה באותו מובן.
יש שתי דרכים לרכוש את הסגולה הטובה
- חינוך מוסרי
- חוק
לדעת אריסטו בהגיעו לבגרות חינוך האדם הופך לעצמי והחוק הופך לכלי עיצוב האדם וחינוכו התמידי הוא שיקנה לו את הסגולה הטובה. תפקיד הפוליטיקה הוא להקנות את הערכים המוסריים באמצעות החוק ומשטר טוב עם חוקים טובים נוטע את הסגולה הטובה באנשים, מימוש החוקים ומימוש הסגולה הטובה.
No comments:
Post a Comment