Tuesday, August 30, 2011

סוזן סונטאג- הצילום כראי התקופה

סוזן סונטאג- הצילום כראי התקופה

מהי המאגיה של התמונה והאם היא עדיין קיימת בחברה המודרנית? מהו היחס בין זיכרון לצילום?
כיוון שצילום תופס את החזר האור של דמות נתפסת האמונה שיש בו ללכוד חלק ממהותו. התצלום הוא המשכו של אדם ומאפשר להשגיח בו.
כיום אין את האמונה שרווחה בעבר שהצילום לוכד את רוחו של האדם, אולם מיוחסים לה עדיין כוחות מסויימים (ברתיעה מקריעה של תמונה) וכן פגיעה בזיכרון של אדם בהשחתת התיעוד שבו (מה שמתועד בחיצוני- הצילום מהווה את המסד לזיכרון- ולא החוויות האישיות שלנו). כמו כן- אנשים מקטלגים את זיכרון האירועים שעברו כצילומים (האירוע היה כ"סרט"). "הצילום הוא אמצעי לכליאת המציאות" (אדם יכול לדעת כיצד נראו הוא והוריו בילדותם- זיכרון חלופי)
מהם ההבדלים בין ציור לצילום? מהו הקשר בין רכישה וצרכנות  לבין צילום?
הציור נחשב כדימוי של המציאות אולם לא נתפס מעולם כאובייקטיבי. לעומת זאת צילום הוא הערכה של המציאות, ומהווה תיעוד מדוייק תלוי בחומר כימי – מכני ולא ביכולתו/ רצונו/ כוונותיו/ כישרונו של אדם (דוג'- נעדיף צילום דהוי מטושטש ורעוע של שייקספיר על פני ציור עשיר וציבעוניי). לצילום נאמין, בציור נפקפק. הצילום "מגמד", הציור "מעשיר".
המציאות משלימה את התמונה ולהיפך (שינוי תפיסת המציאות ישנה את תפיסת התמונה)
רכישה וצילום- בעלות על צילום היא תחליף לבעלות על האיש. היא קונה השתתפות בחוויה (שהיינו חלק ממנה או שלא) והצילום מקנה מידע.
מהם ההבדלים בתפיסת תפקיד הצילום בין סין לתרבות המערב?
ראייה מודרנית מבינה שהצילום הוא חלק שממנו ניתן להרכיב את השלם. ראייה סינית רואה בכך מניפולציה- דרך לקבע את אופן החשיבה של הצלם על הצופה. לטענתה יש להציג ראייה אידיאלית- כוללת (רצופה) מאשר לבנות אחת שכזו ע"י קטעים בודדים.עפ"י הסינים יש להראות את החיובי (לא חומות הרוסות, אלא  טרקטורים שבונים), לא את הישן (מה שבדיעבד, אלא את החדש- צעיר ומחייך), ואין עובדת קיומה של המצלמה מאפשר לה לפלוש לפרטיותו של אדם.
ההבדל הוא בתפיסה של מה ראוי להיות מצולם- במערב, לצלם ניתן חופש אומנותי, יש זוית ראייה של המצלמה והיא יכולה להראות מגוון של דברים, בסין- יש להראות רק מה שראוי להיראות! ( כלומר- לדעתי- בדומה לאסכולה הקלאסית באומנות- האידיאל, מול האסכולה ההלניסטית- המציאות, גם אם היא מכוערת)
הדבר נובע מכך שסין היא תרבות מצלמת צעירה.
מהו הקשר בין קפיטליזם לצילום?
היה ניצול של הצילום לתעשיית הדיוקנאות- מנחלת מעטים בתקופת הציור, הפך לרבים. שימש בסיס לפיתוח הקולנוע (רווחים גדולים יותר).
אפשר הגברה של יצר המציצנות וסקרנות של אנשים (להיות חלק מאירוע "רחוק") ובכך הגביר את השימוש באמצעי התקשורת- אינטרס של בעלי הון. שימוש בצילום לספק הנאה להמונים ובכך להגביר את יצר הקנייה ולשכך את ה"דיכוי" (בדומה לאסכולת פרנקפורט.)
מהן שתי הגשיות הקיימות בנוגע לנושאי צילום?
גישה1- גישה אסתטית-  ניתן למצוא יופי או עניין בכל דבר אם עינך חדה מספיק. כל דבר יכול להיות מעניין למישהו והאינטרפטציה יכולה להפוך כל דבר לאומנותי. הכל צריך להיראות.
גישה 2-  גישה תיפקודית- כל דבר שניתן לצילום יכול לשמש בעתיד. הכל צריך להירשם "בזיכרון".




היסטוריה של אמצעי התקשורת - המצאת הצילום והקולנוע



המצאת הצילום במהלך המאה ה-19. אנשים לא ראו זאת בצורה טריוויאלית. הוא נועד להנצחת המציאות בצורה טכנולוגית. הוא מסייע גם להמציא מציאות בסרטים. מבחינת הזמן זה פתנט מעולה- (אם אני לא יכול לקרוא עיתון, אני אראה את התמונה ויבין לבד).
תחילת ההמצאה במאה ה-17, כומר גרמני המציא מאין "פנס קסם"- נר העומד באמצע וסביבו תמונות קדושים- המוקרנים על קיר לבן.
בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19- אומן צרפתי בשם לואי דגר יחד עם כימאי הביאו לקיבוע של תמונה על לוח מתכת. בעקבות הלוח הומצאה המצלמה הראשונה ב- 1839 הדגרוטיפ (מלשון דגר). הבעיה היתה שיש רק לוח מתכת 1 והתמונה שנקלטת היא בפוזטיב ולא ניתן לשכפל אותה. כעבור שנתיים יש פתנט חדש ה"קלוטיפ" (הנצרות, היופי, המציאות)- מאפשרת לרשום את הצילום בצורת נגטיב שממנו ניתן לשכפל ללא הגבלה. גם פטנט זה שופר ב- 1884 ג'ורג' אוסטמן פיתח גלילים של סרט, כמו שאנו מכירים היום, הוא היה שותפו של מר קודאק. סרטים אלה היו הבסיס לסרטים הנעים. בדרך מומצא רעיון חדש רעיון הריטוש, אם פרט בתמונה לר רצוי ניתן להשמיטו, פתנט זה בא ליפות את המציאות.       ב- 1903 מעבירים תמונה דרך הטלגרף.
הצילום הסטטי- אנו חוזרים לעולם של מסרים חזותיים (מאז הכתב הפיקטוגרפי). עושים אלבומי תמונות שמזכירים ספרים. חוזרים לאמצעי תקשורת ישנים כדי להשתמש באמצעי החדש.
האם הצילום הוא שיוויוני שכל אחד יכול להבין? לא צריך להיות מידע מוקדם, צריך להיות הקשר. בכל זאת יש שיוויון- אפשר להיות שותפים לארוע מבלי להיות בו, אפשר לקבל תמונת דיוקן מבלי להיות עשיר. באותו זמן כל השיוויונות הזאת נראתה אמינה- מה שאני רואה זו האמת, הצילום נתפס כתחליף לזכרון. צילום, בעיקר של בני אדם יכול להפוך לפולחן אישיות. ישנם תמונות שהופכות לסמלים לאורך זמן והן דווקא לא אמינות, כמו תמונה של חייל שנהרג כשהוא קורע על ברכיו ופורש ידיים לצדדים- תמונה כזו היא מבויימת ולא משקפת מציאות.
גם ההנצחה היא לא בהכרח מציאות, אלא שבריר שניה מתוך המציאות. האם נדמה לנו שאנו פורצים לפרטיות של אדם כשאנו רוצים לצלמו,או מצלמים אנשים זרים- המצלמה מאפשרת לנו לעשות זאת מבלי לדבר איתם.
הצילום נחשב לאומנות, אך איזה מן אומנות זו אם אם לכולם תהיה בבית אותה תמונה- תהיה לנו אומנות משוכפלת. וולטר בנג'מין העלה לראשונה את רעיון הצילום כעולם מועתק טכנית. הוא טוען שהיכולת שלנו לשכפל בכמה עותקים, הופכת אותנו להמון. כל מוצר קיים הופך להמוני ומסחרי.
צילום נע (ראינוע וקולנוע)- התאפשר ע"י שימוש בחרירים שעל הסרט. לפני כן אנשים הבינו שאם יראו רצף של תמונות משתנות זה יביא לחיקוי של תנועה טכנית. בסוף המאה ה-19 נעשה נסיון של צלם שהציב 24 מצלמות, במירוץ סוסים. כל פעם המצלמה מזווית שונה, מצאו 24 תמונות שיצרו סרט של סוס דוהר. רעיון זה גרם לאדיסון (ארה"ב) לחשוב על קינטוגרף= צילום נע. הוא התבסס על רעיון החרירים שאפשר לגלגל את הסרט מהר. הנסיונות הראשונים היו קצרים והוקרנו על קינטוסקופ- מקרן של תמונה נעה. הצפיה היתה אישית, היה זה מכשיא לאדם אחד. באותו הזמן בצרפת האחים לומייר הפיקו את סרטם הראשון- יציאת פועלים מהמפעל. הם המציאו את הסיינמטוגרף- מכשיר צילום בסוף 1895 הם עשו הקרנה, של הסירטונים הקצרים שעשו, בבית קפה בפריז של ל-23 צופים. בתחילת המאה ה-20 מפתחים בארה"ב את המקרנה של אדיסון ומקרינים את הסרטים בתיאטרון.
ב-1905 המציאו את הראינוע- הקולנוע הראשון: הניקלדיאן (כי עולה ניקל-מטבע להיכנס). הסרטים שם היו אילמים כשבצד היה מישהו מנגן בפסנתר, לידו עמד מישהו שהסביר מה קורה בסרט, לאחמ"כ היה לוח עם כתוביות שהסביר את מהלך הסרט. עם הזמן התפתחו בתי הקולנוע וכך גם המסך הגדול. (קודם אנשים ראו דרך החרירים- חוויה לא חברתית, הקהל רצה להפגין רגשות כמו בתאטרון. עכשיו זה הפך לחוויה חברתית).
השלב הבא היה פיתוח הקול ב- 1927 – עד עכשיו היה שימוש רק בחוש 1 עכשיו יש בשניים.  ב-1926/7- התחיל הקולנוע (הראינוע) המדובב- הסרט הראשון הוא "זמר הג'ז".
הסרטים המדברים יצרו בעיות:
 1. השפה מתאימה רק לאכלוסיה מסויימת. מאוחר יותר רק מתחיל הדיבוב והתרגום (בתחילה היה משבר לתעשיית הקולנוע- כי הסרט התאים רק למי שמכיר את השפה).
2.   היו שחקנים שהיה להם קול לא נעים, מה שיצר מחסום בעבודה.
3. שינוי במשחק- הראינוע הוא תאטרון מצולם ולכן הוא כולל מחוות גופניות גדולות, איפור כבד. ואילו בקולנוע כבר ניתן להקטין במחוות הגדולות ולהפוך אותן למרומזות (כי שומעים). כבר ניתן לצלם מהגב (לכן המחוות מיותרות), וניתן לעבור לשוטים קצרים (חיבור בין חתיכות של תמונות). שיטת העריכה השתנתה.
הקולנוע יצר נורמות חדשות:
1. תנועת המצלמה תהיה התנועה הקרטוגרפית באטלס.
2. בונים תפאורות וסיטואציות שלא מוכרות מהמציאות.
3. שימוש בקולנוע לצורך אסקפיזם- בריחה מהמציאות.
4. שימוש בקולנוע לתעמולה- עוצמתית. הוא עבד על 2 חושים יחד שמיעה וראיה. בהסתכלות במסך הגדול שני החושים מגורים. הדמויות המשחקות גדולות ומסרים המועברים הם כוחניים ועוצמתיים.
* הצילום יוצר שינוי אדיר בזמן ובמרחב. עם התמונה המצולמת אני יכולה לראות דברים ממקומות שונים בעולם שמעולם לא ראיתי- הכרות גדולה עם העולם.    למעשה העולם הופך ל"כפר גלובלי".





היסטוריה של אמצעי התקשורת - עיתונות ומהפיכות, עיתונות ולאומיות


עיתונות ומהפיכות, עיתונות ולאומיות
לותר חשף לראשונה את השימוש בהפצת מידע בצורה המונית ואת הקשר בין תקשורת לבין ההמונים. האירועים שהתרחשו באנגליה (תעשייתית), המהפכה הצרפתית וכינון ארה"ב- נחשבים לנקודות לפיהם ניתן לקשור בין ציבור רחב להמון. מתחילים לקרוא לציבור הרחב- המון כי הוא מתחיל להגיב בצורה מגובשת יותר ומאורגנת ולדרוש דברים למען עצמו. יש בין 3 המדינות לעיל קווים משותפים באירועים אלו- ההמון מתחיל לתפוס עצמו כשווה, כבעל זכויות מבחינה חברתית, כלכלית. חופש הבעת הדעה, גם אם מנוגדת לדעת השלטון, צובר תאוצה.
העיתונות תתפוס בעידן המהפכה הצרפתית/ התעשייתית/ האמריקאית, תפקיד חשוב בתפיסות ובנושאים שהיו באותן תקופות ותשרת את הציבור בוויכוחים בנושאים אלו.
שלוש המהפכות- כל אחת בדרכה מדברת על שוויון בין בני האדם.
המהפכה האמריקאית- חופש דעה, חופש דת.
המהפכה הצרפתית- שוויון פוליטי בין רמות שונות של החברה.
המהפכה התעשייתית- מהפיכה טכנולוגית שבעקבותיה יש דרישה לשוויון.
כך שכולם מכוונות לתחום של שוויון. הרעיונות של המהפכות מרמזות לנו שהם יצטרכו להדביק את החברה הסוציאליסטית, לכן הם נזקקים למכשיר להפצת המסרים שהוא יהיה העיתון.
השיפורים הטכנולוגים חלים גם על הדפוס:
מעבר מה-press הידני לכוחות סוס ומשם לכוח קיטור המגביר את הקצב וכמות ההדפסה.
-          הורדת עלויות העיתונים מאפשרת להמון להיכנס למעגל חברתי חדש של קוראי עיתונים.
-          פיתוח ה"לינוטייפ" מסדר את האותיות והחטיבות בצורה ישרה ושלמה ומאפשר הדפסה מהירה וזולה יותר של עיתונים נוחים לקריאה.
-          שינויים דמוגרפים מביאים לגיוון בחומרי הקריאה המתפרסמים, התפתחות של עיתונות המונים עם כותרות ענק וכתיבה פשוטה. במקביל העיתונות האליטיסטית עדיין נשמרה.
## מאז אמצע המאה ה- 18 יש אפשרות טכנולוגית להפצה מאסיבית של ידע וציבור הרחב.
אמריקה-
הדוגמא הכי טובה להראות את החשיבות שנתן הציבור להפצת המידע היא באמריקה. מטרתם של האמריקאים הייתה להשתחרר מן האנגלים. הם תיקנו לעצמם את החוקה ב-1791, והוסיפו חוק של תיקון שאסר על איסור התכנסות.= מותר להתכנס ולשמוע בהתכנסות מה שרוצים.
     - שיטת הסינדיקציה- כיוון הידיעות ומיונן על פי ארציות ומקומיות והבלטתן בהתאם לאינטרס של אותה מדינה.
צרפת-
פרסמו את הצהרת זכויות האדם, 1789- המפכה צרפתית: שורת סעיפים שאומרת כי יש לדאוג לשוויון וחירות של הבעת דעה. -- שוויון פוליטי של כלל האזרחים, חופש הדיבור והעיתונות, קדושת הקניין, ריבונות העם, הסמכות לשרת בשירות ציבורי, חלוקה שווה של נטל המיסים.
## באופן תיאורטי (תיאורטי- כי באנגליה לא היה שוויון בזמן המהפכה התעשייתית. מתוך הבעייתיות של מעמד הפועלים הדרוס והמנוצל- צמחו רעיונות של שוויון) במדינות אלו צמחו רעיונות השוויון והחירות במקביל- חלה התרחבות משמעותית של כתבי עת ועיתונים.- מבחינת התפוצה. יש עלייה בפרסום כתבים, ועיתונים בנושא שוויון. וזאת למרות שלא הייתה עלייה במספר האנשים שידעו קרוא וכתוב. אך היה רצון בקרב האנשים שכן ידעו, להגיד מה הם חושבים, יכול להיות שהם הקריאו למי שלא ידע.
העיתונות הופכת להיות כלי יותר פופולארי. וזה מקל על צמצום פערים חברתיים. יש קשר בין פיתוח רעיון טכנולוגי, לבין עיבודו לרמות מתקדמות יותר. זה משפיע על אופן החשיבה, וגם אם זה קרה עוד קודם לכן, כלומר כבר מקודם היו דעות שונות ורק עכשיו יש לנו את הכלי להוציא אותו לפועל.
- הערה: באופן מעשי, במהלך מהפכות ההמונים מי שהיו נתינים הפכו להיות אזרחים.
אותם פרסומים תיאורטיים ומאמרים שדנים בשינויים של החוקה למשל וכדומה, התפרסמו ותוך כדי התרחבו. מפרסמים ומשנים, מפרסמים ומשנים. הפרסומים היו מיידים.  כאשר היה שינוי כלשהו- כתבו על זה בעיתון- ואז חוקקו. וגם אחרי כן זה נדון בעיתון. חלק מהשינוי היה בעצם בדיון.
בארה"ב אוכלוסיה בעלת אופי מהפכני יותר. רוצה להשכיל ולקדם עצמה. הם מבינים כי קריאה וכתיבה יועילו להם בעיקר מבחינה כלכלית- שם יש יותר יודעי קרוא וכתוב.יש מוטיבציה לרצות לדעת, לא סתם זה ציבור שעזב את אירופה בשל רצון למצוא אלטרנטיבה חדשה- חשיבה משוחררת יותר. ישנם הטוענים כי האמריקאים היו הראשונים לתמוך בחירות הבעת הדעה-  ב- 1735, העורך של  "ניו יורק וויקלי" זוכה מהוצאה להורג בעקבות מאמר ביקורתי כלפי הממשל האנגלי, וזאת בזכות הגדרת חופש הביטוי. חבר המושבעים קבע כי מותר למתוח ביקורת וזאת הייתה תחילתה של החשיבה כי יש לאפשר חופש הבעת דעה בעיתונים.
- ארה"ב גם הייתה הראשונה שהייתה צריכה להתמודד עם פיזור האוכלוסין העצום. וכאן באה שיטת הסינדיקציה- העברה מאחד לשני. יש לזה יתרון כלכלי עצום. כל סניף יכול לקבל מסניפים אחרים, יש חיסכון בעלויות. זה גם מאוד דמוקרטי- כי כולם ידעו מה היה במקום מסוים. רעיון העבודה ברשתות של עיתונים- הוזלה במחיר העיתון, וגם שני צדדים לאותו אירוע.
באנגליה- בראשית המאה ה-20, יש חלוקה ברורה בין העיתונות הכבדה יותר, לבין העיתונות הצהובה. עיתונות כבדה כמו ה"לונדון טיימס" קבעו את סדר היום בפרלמנט והשפיעו רבות- היוו גורם מקשר בין האזרח לשלטון.
צרפת- דומה לאנגליה בכך שבתחילת המהפכה לא הייתה דעה אחידה בציבור ולכן חלק גדול מהמלחמה על הדעה הנכונה התנהל בעיתונות.
-----------
הטכנולוגיה החדשה היא טכנולוגיה ששרתה גם תפיסות לאומיות ולא רק סוציאליסטיות. אם יש מיעוט אתני במקום כלשהוא, הוא יכול להשתמש באותם אמצעים טכניים. המקרה היהודי: היהודים שחיו בחברה סגורה- היו שונים מהחב' האירופאית. שמרו על שפה ייחודית ולא יומיומית, אחוזי יודעי הקרוא וכתוב היו גבוהים, הם רצו מקום ייחודי לתרבותם אולם, נתקלו במס' בעיות:
  • מדובר בשפה מתה, שפת קודש ולא שפת חולין.
  • היהודים מפוזרים לאורך טריטוריות נרחבות ויש קושי להגיע לכלל המקומות
  • ההדפסה היא יקרה מאוד- זו הרי אוכלוסיה מצומצמת עם פחות נמענים
  • בעיית אותיות- יש לייצר אותיות עבריות.
  • חוסר פרופורציה בין גודל האוכ' לכמות הכותרים (הרבה ידיעות) שהעיתונים העבריים הדפיסו, היה נראה כאילו האוכ' הרבה יותר גדולה- הדפיסו כך כיוון והעתיקו מדגמים אירופאים וגם כיון והיו משכילים
# הבעיות יימשכו ויוחרפו כאשר מרכז היהודים יעבור לישראל.... ניתן לראות כי טיפוח השפה מעודד לאומיות.
סידור ראשי פרקים:
זיכרו!!
א.      העיתונות החלה כעיתונות מידע ועיתונות פמפלט (עלונים)
ב.      עיתונות ההמון החלה בשנת 1790  - "ז'אן בארט"
ג.        שימוש בפחד וסנסציה, קריאות לגיוס כללי ושימוש בשמועות.
ד.      הפעלת המונים וגיוסם – באמצעות ספורי הפחדה הצליחו העורכים להגדיל את קצב מכירות העיתון.
ה.      שיא ושקיעה של עיתונות ההמון – 1792 עם נפילת המלוכה.



מושגים
1. טלגרף אופטי - השימוש בטלגרף נעשה כדי להתגבר על בעיית הזמן והמרחק. הטלגרף האופטי הוא איתות ע"י מגדל מראות והעברת דרכו מסרים – מידע.
2. טלגרף ביתי - נוצר ב-1833. ניצלו את החשמל ובאמצעותו ניסו ליצור אותות. העבירו אותות ע"י זרם חשמלי מנקודה לנקודה. שידור אות משני צדדים שונים.
3. סימני מורס - סמואל מורס, אמריקאי, המציא ב-1844 את הסימנים הללו. זאת שפת הטלגרף שפיענחו מסמלים/סימנים לשפה רגילה.
4. טלפרינטר - 1897. מכשיר מסורבל לפיענוח קודי מורס. בצד אחד מקלידים את הסימנים ומהצד השני מפענחים, פיענוח אוטומטי, וכך פותרים את בעיית הזמן. הקודים יוצאים בצורת טקסט. עיתונים השתמשו בו כדי לעקוב אחר ידיעות.
5. "כפר גלובלי קטן" – הפיכת העולם למרכז קטן שבו בעיית המרחק והזמן לא קיימת. אין תלות גאוגרפית או בתחבורה (שינוע). 





גדעון קוץ, "העיתונים העבריים הראשונים באירופה – היבטים כלכליים וארגוניים"


גדעון קוץ, "העיתונים העבריים הראשונים באירופה – היבטים כלכליים וארגוניים"



מהן בעיות ההפצה והתמחור של העיתונים הראשונים באירופה?
המעבר מעיתונות של אנשי עט פרטיים לשירותי הצרכנות הציבוריים של אמצעי תקשורת ההמונים היה קשה במיוחד באירופה.
הכותב היהודי זכה למעמד גבוה בגלל השימוש במילה הכתובה שהיה לה ערך רב כיוון שהיא עודדה את שימור המסורת, אולם מעמד זה לא הביא עמו תגמול כספי.
היהודים לא יכלו להתבטא באופן חופשי ולהעביר ביקורת על הפוליטיקה בארצם, בשל מעמדם הנמוך יחסית של היהודים באירופה. יש לציין כי המיוחסים היהודים המעטים שזכו לעסוק בעיתונות, לא עסקו ב"פוליטיקה יהודית" או בעיתונות יהודית גם אם הם סייעו בתחום הפיננסי. העיתונים העבריים היהודיים ניהלו מבצעי התרמה לתמיכה בקהילות יהודיות במצוקה ומאוחר יותר שימשו במות לויכוחים קהילתיים. הקמת בתי דפוס ורכישת אמצעים טכניים להדפסה היו כרוכים בהשגת הון התחלתי שאותו הזרימו גורמים בעלי ממון בחברה היהודית שסבלו מתלות פוליטית-כלכלית בנוסף ללחץ חיצוני מצד המדינה.
מה היה אופי  יחסי מו"ל- כתב ? מי היה העורך ומה היו  הבעיות  בתפקיד עוזר עורך?
העיתונים העבריים היו עיתונים של איש אחד, משמע שמוציא לאור (מו"ל) הוא גם העורך, אך כיוון שלא כולם היו אנשי עט מובהקים, או שלא רצו להקדיש את כל זמנם לעריכה, הם שכרו עוזרים, אך כולם היו כפופים למו"ל. חלקם לא האריכו ימים במערכת בגלל שלא קיבלו על עמלם כסף על עצם פרסום כתבתם בעיתון שראוי היה לכבוד ותמורה מספקים.
מהו הגוון הפוליטי שהתלווה לעיתוני "המליץ" ו"היום?
עיתון "המליץ" הפך ב1886 לדגם טוב לניתוח מהפכים הכלכליים- ארגוניים בעיתונות העברית. בעיתונים אלה התרחשה לראשונה אחרי מאבק סמכויות ארוך , גם אם לזמן מוגבל, ההפרדה ההיסטורית בין תפקידי המו"ל והעורך. לעיתון זה היה פן פולטי משום שהוא שימש כביטאונה של תנועת ההשכלה ואח"כ כביטאונה של התנועה הפוליטית "חובבי ציון".

מה היה מעמדו  של העיתונאי באותה תקופה? האם הוא מקביל למעמדם בימינו אנו?
מה היה אופיה של הפרסומת בעיתון , תוך השוואה למודעות המסחריות בעיתונות כיום?
חלקה של הפרסומת המסחרית לא היה גדול בעיתונים העבריים לא מבחינת הכמות ולא מבחינת תרומתן להכנסות העיתון. הסיבה לכך הייתה בעיקר קהל הקוראים המוגבל. כיום הפרסומות המסחריות תופסות חלק נכבד בעיתונות, זאת בגלל קהל הקוראים הרב והביקוש.
 התרחבותו של קהל הקוראים לציבור הטרוגני יותר גרם לפרסום מוצרים כלליים ולא רק יהודיים, לדוגמא : קוסמטיקה. לראשונה נעשה כאן שימוש יומיומי וחילוני בהשפעה עברית ולא דתית. בשל כך היה צורך באישור הרבנים בכדי לקבל הסכמה כוללת של הקהילה היהודית. הפרסומות היו בעמוד האחרון כיוון שלכתבות הייתה חשיבות גבוה יותר, להבדיל מהיום.



גדעון קוץ, "העיתונים העבריים הראשונים באירופה – היבטים כלכליים וארגוניים"

היסטוריה של אמצעי התקשורת - צמיחת העיתונות


השלכות של התפתחות הדפוס:
* תחום הדפוס יוצא מידי הכנסייה ומועבר לציבור, המקבל לידיו חומרים כתובים שונים. למעשה, יש התחלה של ליברליזציה של הידע (למרות שלא כולם יודעים עדיין קרוא וכתוב).
* מבחינה רעיונית, מלבד ביטול מונופול הכנסייה, האירופים נותנים לרעיונות יותר חופש- רעיון לותר.
*הרעיונות החדשים בקרב השכבות המשכילות הם שיביאו למהפכות חדשות.
* "ריבוי הדעות"- מתחילות לצוף דרשות חדשות המופיעות בעיתונים הראשונים. כלומר הציבור מקבל דעות חדשות בעניינים שהם לא בהכרח דתיים.
* עם התפתחות הדפוס מתחילים סטנדרטים חדשים: מהו אדם משכיל? מיהו משפטן? אנשים צריכים לעבור סטנדרטים לימודיים – זה יוצר פיתוח השכלה. במאה ה-16 כמות המקצועות מוגבלת, אך עדיין יש יותר אנשים שמבקשים ללמוד ולהשכיל.
* העולם שהיה עד אותה תקופה עולם שומע, הופך לעולם כתוב, עולם שכלתני יותר רציונאלי, הדברים יותר מסודרים. עולם רציונאלי מביא לחילון עתידי.
* העולם מגלה כי אנשים חרדים שהיו דחויי החברה, יכולים לפעול מבלי לשמוע- בעזרת הכתיבה.
* הדפסת מפות- המפות זמינות וקיימות, נתבך חדש בשרטוט העולם החדש, היקום (אסטרונומיה), נגישות למקומות אחרים בעולם. הדפסת המפות מגדילה את טווח החשיבה של האדם- הרחבת העולם לעצום (כאשר בעוד מס' שנים יתחילו ליצור המצאות אלקטרוניות שיהפכו את העולם לקטן יותר).
* כסף- הדפסת שטרות כסף, בורסות, העולם הפך למסחרי יותר בדרך תקשורתית. סוחרים המנהלים מו"מ  עם הזמן יש להם זמן וכסף לפיתוחים חדשים.
* בעקבות המצאת הדפוס החלה העיתונות. העיתונות עתידה לפנות לרבים, ומהווה שינוי גדול בתפיסת העולם החברתי. הקוראים הראשונים היו משכילים וביקורתיים.
העיתון ומקומו בתקשורת ההמונים:
הכלי ה-1 של התקשורת עם פוטנציאל להמונים. העיתונים אינם עוסקים בדת, אלא בהווית היומיום. השלטון החילוני מבין כי יש בכך סכנה כי האנשים עלולים להעביר ביקורת על השלטון. לכן הם קבעו שי רישיון להבעת דעה בעיתון. השלטון עסק גם בשרפה של בתי דפוס ואנשים שהביעו דעות בעיתיות. בעל בית דפוס חייב רישיון (לרוב אלה אנשים בעלי ממון ושאינם מהפכנים).
בתחילה היה מתאם בין אנשים מרדניים לבין יודעי קרוא וכתוב- הם השתמשו בידע זה למהפכות. לכן הנמען נתפס כסכנה גדולה- הוא עלול לקרוא רעיונות מרדניים שיביאו אותו לבקר את השלטון.
התורה הלותרנית תפסה מקום חשוב, למרות שהרוב לא ידע קרוא וכתוב, אך כנראה היה מי שהשמיע להם את הדברים, הם הצליחו לעבד את הרעיון ולהפוך לפרוטסטנטים.
הכתבים של רוסו פורסמו ומיד לאחר מכן פרצה המהפכה הצרפתית, כלומר יש תגובה בציבור למרות שהם לא קראו. לאחר פרסום רומן המכתבים: וטוריי ורטר (?) שנים טענו כי בעקבות הספר רבים התאבדו...
ההגדרה הקלאסית של עיתון היא של החוקר (Oho groth) שהגדיר עיתון ע"י 5 מרכיבים:
1. מופיע בתדירות גבוהה, לפחות 1 לשבוע.
2. מופיע באמצעים מכאניים (לא מועתק ידנית)- משוכפל.
3. לחומר יש גישה חופשית לכולם (לא יקר, לא סודי, לא מוחבא).
4. ריבוי תכנים- מתעסק במס' נושאים: פוליטיקה, חברה כלכלה וכיו"ב.
5. בעל המשכיות ויציבות.
מהמאה ה-17 התחילו להתפתח העיתונים המתכונת זו.
העיתונים היו קיימים עוד לפני המצאת הדפוס, אך קודם הם פנו למגזר מסוים באכלוסיה.
הראשונים היו "איגרות"- הופצו ב-60 לפנה"ס ע"י יוליוס קיסר- "יומני האומה הרומית" הופץ למעמד הגבוה של הרומים. בסוף ימה"ב האיגרות הפכו ל- "Gazette" – עלון קטן, אוסף מידע בנושא מסוים. הגזטה הייתה מיועדת לגילדות (האיגודים המקצועיים). מקור השם גזטה: א. דומה לשם המטבע בוונציה שהיה חשוב בים התיכון.
ב. המקום שהרומים הדפיסו את הגזטה- gaza.
העיתונים היו ייעודיים, מוגדרים, מסוימים. אנשי הגילדות הגבילו את הכוח לעצמם- כי מי שכבר ידע קרוא וכתוב לא רצה לצרף עוד אנשים לכך. מלכתחילה גם הכנסייה וגם הגילדות שמרו את הידע לעצמם.
 באזור גוטנברג, ליד הריין החלו להתפזר העיתונים הראשונים- Curant – דף מידע המודפס מ-2 צדדיו.
בתחילת המאה ה-17 מתחילה הדפסת עיתונים בהולנד, בשפה ההולנדית ובשפות שונות. הסיבה: באזור הולנד הייתה כלכלה מפותחת והם היו פרוטסטנטים (שם יש ריבוי דעות בשונה מהקתולים)- הם עוסקים בכלכלה. הסיבה לריבוי השפות היא כי יש מוצא לים והיא ארץ מקלט לנרדפי דת מאזורים שונים בעולם. בגלל הפעילות הכלכלית הענפה מגיעים סוחרים רבים ממדינות שונות. הולנד הופכת לבית המהפכנים והמורדים.
בהולנד היה סגסוג כלכלי ושם החלו להופיע עיתונים יומיים. העיתון היומי  ה-1 שידוע עליו יוצא במזרח גרמניה ב- 1666- "לייפצינגר צייטונג".
צרפת, שבה זה מתחיל ב-1785 מאוחר יחסית לגרמניה ולאחר 4 שנים הייתה המהפכה הצרפתית.
מהו העיתון ואיך הוא פועל? החלפת מכתבים- אנשים שולחים וזה מודפס בעיתון. המכתבים עוברים בכרכרות סוסים העוברות ממקום למקום. בתחילה קראו את העיתון 20 איש ומגזין 40 איש= עובד מיד ליד ולא כל אחד קונה אחד. הם קוראים את העיתון ביום א'- במקום ללכת לכנסייה, כלומר חל שינוי דתי. כמו כן אנשים מסתגרים עם העיתון- הוא אנטי סוציאלי. העיתון ספג ביקורות בהתחלה כגורם לחילול וכגורם המפורר את החברה. העיתון כביכול יוצר קהילתיות, אך למעשה אנשים נסגרים איתו= זהו שלב הפריצה הוא עדיין לא מתמסד. (כל אמצעי חדש נחשב כמפורר חברה גם טלוויזיה ורדיו).
אחרי שהאמצעי פורץ עליו להתמסד- למסד שוק מאורגן ואח"כ יתגונן- כשתיכנס האלקטרוניקה- הרדיו.
סוגי עיתונים:
1. הפרטי- המ"ל הוא העורך (בעל המאה הוא בעל הדעה, הוא המערכת והמנהלה). כאשר המו"ל הוא גם העורך יכול להיווצר ניגוד אינטרסים (בעיקר כלכליים)- העורך בד"כ יהיה מהפן. אדם שיש לו מה להגיד - דעה אחרת.
2. בעלות ציבורית\ פוליטית- (ניתן לחלק לשני סוגי עיתונים שונים- פוליטית, ציבורית- אולם בפועל ציבורית היא גם בבעלות פוליטית)- עיתון שהוא קונצנזוס- לא מהפכני. מסייע לשלוט ומעביר את מסרי השלטון.
יש צורך בייצור הרגלי צריכה של הקוראים ולכן תחילה יש כותרות גראפיות, אח"כ גם ציורים בכותרות וציורים לבד. כדי שהקורא ייקרא את העיתון שלי ולא את של מתחריי, אבנה בסיס קבוע לעיתון ואז הקורא יידע איפה לחפש מה- כלכלה, ספורט.... הגרפיקה משרתת מטרות תכניות- סדר- מה נמצא ואיפה- ככה מתרגל הציבור.
משתמשים באיורים, קריקטורות שיסבירו איך לקרוא. הקריקטורה המוכרת ביותר הייתה של ה"ילד הצהוב"- הסביר איך לקרוא את העיתון- מכאן גם נולדת העיתונות הצהובה. עיתונות שכתובה הפשטות ויורדת אל העם, עיתונות שנקראת "penny paper"- עולה פני וגם שווה ככה.- עיתון פשוט וזול. לצד עיתונים כאלו צמחה גם הספרות הזולה- ספרות למשרתות. כל אלו מתרחשים במאה ה- 19.
במהלך המאה ה- 19 גם מפיצים עיתונים ברחוב, מכירה גסה- ילדים צועקים ומפיצים. זה גם מביא לכך שהכותרות בגדול, סנסציוניות,  בכדי למשוך תשומת לב – עיתונות זולה להמונים.
מבחינה טכנולוגית- שלב ראשון- מכבש הדפוס (press) ומכאן גם השם של העיתונות. שלב שני- רעיון האנרגיה של כוחות סוס נכנס לעיתונות. אין יותר אנרגיה של אדם כמו במכבש. שלב שלישי- כוח הקיטור. לא בעל חיים ולא אדם אלא מכונה. לכוח הקיטור היה אופי טכנולוגי- אותו כוח שהניע את המהפכה התעשייתית באנגליה. יש כאן קשר בין מהפכנות לבין הפצת מידע.





קניין רוחני בעידן המידע -אלקין קורן

אלקין-קורן נ., קניין רוחני בעידן המידע



מהי ההגדרה של זכויות יוצרים?
בעל זכות יוצרים- בעל הזכות הבלעדית לבצע שימושים ביצירה. זכויות יוצרים-  כל אדם המבקש לעשות שימוש ביצירה שהזכות בחוק נתונה לבעל זכויות היוצרים חייב לקבל הרשאה מן הבעלים.
מהו הקשר בין זכויות יוצרים להתפתחות טכנולוגיית הדפוס?
עם התפתחות הדפוס והפצת תכנים חתרניים היה צורך של המלוכה למנוע ולהגביל זאת (וכן של בעלי בתי הדפוס שרצו למנוע תחרות. מכאן הזכות להעתיק (copyright) ניתנה לבעל היצירה לתקופה מוגבלת (על מנת שיוכלו לפקח עליו ולבקר במידת הצורך). החוק הראשון נחקק באנגליה ב-1709.
אילו סוגי העתקות מעוגנות בזכויות יוצרים? האם חומר המופץ באינטרנט זכאי להיכלל תחת ההגנה של זכויות יוצרים?
צריבה של דיסקים, סריקת ספרים שלמים בספריות, העתקה של עיתון אינטרנט שלם לדוגמא.וכן, תלוי באופי ובפומביות היצירה- (מוזיקה- גביית תמלוגים על דיסקים, השמעה ברדיו ובמסעדות, הורדה באינטרנט, ביצוע בהופעה, אבל לעומת זאת מותר לשיר במקלחת)
באינטרנט ובשימוש במחשב יש תהליך של ההעתקה זמנית למחשב בזמן הקריאה או השימוש (לשם תקשורת בין המחשב לאתר). דבר זה מותר כל עוד אינו פוגע כלכלית ביוצר.  אולם נוצרת בעיה שלא נפתרה סופית עד היום בכך- האם מתן זכויות יוצרים באינטרנט הופך את ההגבלה להעתיק לרחבה יותר ולהגבלה להשתמש ולקרוא (שוב, כיוון שכל קריאה במחשב, טכנית מחייבת העתקה זמנית )
מהן זכויות ההפצה של יצירה?
נועד כדי לתת לבעל זכויות היוצרים את הכח לפעול נגד מפיצים וליצור ביקוש ליצירתו.
בישראל- מוגדרת הזכות להפיץ עותקים בפעם הראשונה ואח"כ היא לא מעוגנת (מותר לאדם למכור ספר שקנה לספרייה ציבורית). לגבי מוזיקה וסרטים מוגבלת גם יכולת ההשאלה (ספריות וידאו (ונלקחים תמלוגים על השאלות סרטים).


כיצד הופכות יצירות והמצאות לנכס עתיר תקבולים וכיצד מבטיחים שליוצרים ולמערכות ההפקה וההוצאות לאור יהיו די תמריצים להשקיע ביצירה?
זכויות היוצרים נועדו לתת בידי היוצר אמצעים משפטיים שיאפשרו לו להפוך את היצירה לנכס שניתן לסחור בו. אלה הן זכויות שנועדו לבעלים להפיק רווח מיצירה בדרכים שונות, המשותף לזכויות הוא יסוד הבלעדיות. כל אדם המבקש לעשות שימוש ביצירה צריך לקבל רשות מבעליה. לבעלים הזכות להעתיק או לעבד את היצירה, ליצור ממנה יצירות נגזרות, לשלוט בהפצתה ולהציגה בפומבי.
העתקה והקשר ההיסטורי: הזכות ליצור עותקים מהיצירה קשורה להתפתחותה של טכנולוגיית הדפוס במאה ה-15, שאיפשרה יצירת עותקים והפצה מהירה בעלות נמוכה יחסית. הדפוס חולל מהפיכה מבחינה כלכלית ותרבותית שאיימה לערער את מעמד המלוכה בהפצת טקסים חתרניים בעלי אופי דתי ופוליטי. חוק זכויות היוצרים הראשון נחקק בעקבות הפצת חומר כזה שעלול היה לסכן את יציבות השלטון. חוק זכויות היוצרים שחל בישראל עד היום לקוח מהחוק הבריטי מ- 1911, הוכנסו בו תיקונים אחדים על ידי הכנסת מאז קום המדינה. סעיפים בחוק זכויות היוצרים כגון: מניעת צריבה של יצירות מוזיקליות בהקף גדול על מנת למנוע מכירה בשוק הפירטי, מניעת צילום של ספר שלם במכונות הצילום בסיפריות הציבוריות כדי להימנע ממכירה, אלה מבטיחים כי בעלי הזכויות יוכלו לגבות תמלוגים על מכירת עותקים. כמו כן הזכות לתרגם יצירה לשפות זרות או עיבוד של רומן לסרט או מחזה, מעוגנת בזכות ההעתקה של הבעלים. הזכות מאפשרת לבעליה לשלוט לא רק על השוק המיידי אלא גם על ניצולם של שווקים אחרים.
העתקה והאתגר הדיגיטלי: מובן כי פעולת ההורדה מהאינטרנט, של תוכנות, משחקי מחשב, קבצים מוזיקליים וכדומה ללא הרשאה, היא הפרה של זכויות יוצרים ואסורה על פי חוק. בעניין העיתונים המקוונים שכתובותיהם מופצות באינטרנט, או שניתנה הרשאה לכך או שהבעלים ויתרו על הזכויות כאשר בחרו להפיץ גירסה דיגיטלית של העיתון ברשת. ישנן לעיתים חילוקי דעות משפטיים בנוגע להפצת טכנים באינטרנט שעלולים לפגוע בזכויות היוצרים, בעניין זה עדיין לא נקבע חוק בארץ או בעולם אך באירופה הוגדר (לא בצורת חוק) כי "כל העתקה זמנית שלא הותרה במפורש עלולה להיות הפרה של זכויות היוצרים". העתקה זמנית מתבצעת באמצעות לינק (קישור) המפנה את הגולם לעמודים הפנימיים של כתבות העיתון ואלה נשמרות אצלו במחשב באופן זמני. שימוש במדיה הדיגיטלית מחייב יצירת עותקים לשם עיון בקבצים גם על גבי תקליטורים וגם דרך קישורים באינטרנט. אם נאסור יצירת עותקים מסוג זה מתוך הטענה כי הם פוגעים בזכויות היוצרים, נפגע באינטרס הציבורי המבקש להבטיח גישה ליצירות ועידוד המחקר והלימוד. עם זאת גורמים נוספים עלולים להיפגע- למשל צלם שפירסם את תמונתו באתר אינטרנט עלול להיפגע מבחינה כלכלית. כל אתר יכול להפנות את קוראיו, באמצעות קישור, על התמונה וכל אחד יכול להוריד אותה. במצב כזה יוכל הצלם למכור עותק אחד בלבד של התמונה ולא יוכל למנוע את השימוש בה. החידושים הטכנולוגיים משפיעים על אמצעי היצירה ועל הצרכים להפצתן ומאתגרים את דיני זכויות היוצרים באופן שמחייב התאמה למציאות החדשה. כאן נכנס תפקיד מערכת המשפט.
ביצוע פומבי: הזכות הבלעדית לביצוע פומבי מאפשרת לבעל זכויות היוצרים לגבות תשלום גם על שימושים כמו: הופעה חיה, השמעת שירים ברדיו וכדומה. ביצוע נחשב פומבי אם נעשה בשטח הפתוח לציבור הרחב.
הפצה: שליטה של בעלי הזכויות בביקוש ובהצע של היצירות. זכויות הפצה נרחבות שונות מזכותו של בעל עותן אחד- למשל בעל ספר שאומנם אינו רשאי להעתיקו אך רשאי להשאילו לחברים או למכור אותו לחנות ספרים 'יד שניה' וזו רשאית להשאילו לציבור הרחב. כל הפצה של יצירות לציבור רחב, לצרכי מסחר, מחייבת רשיון וכפופה לתשלום תמלוגים על פי דיני זכויות היוצרים. אפשרות יצירת עותקים באינטרנט הובילה את מדינות האיחוד האירופי להוסיף לאגד זכויות היוצרים את "זכות ההעמדה לרשות הציבור".




אלקין-קורן נ., קניין רוחני בעידן המידע

היסטוריה של אמצעי התקשורת: אייזנשטיין: "עלייתו של ציבור הקוראים"



אייזנשטיין: "עלייתו של ציבור הקוראים"


יישנו קושי לחקור את הדפוס:
המחקר מתבצע באמצעות הדפוס עצמו: המחשבה כבר מקובעת לתבניות של הדפוס וחושבים בקריטריונים שלו.
מבצעת חלוקה ל3 תקופות:
1. העתקה ידנית ע"י נזירים (לפני הדפוס) .
            העתקה של כתבי יד ע"י נזירים. אין סופר טיפוסי , על עותק הוא יצירה.
            אין ידע מדויק על תפוקה ממוצעת או שיטות אופייניות
2. שלב הביניים- חנויות כתיבה. העתקת ספרים ע"י חילוניים .
     במאות ה12-13 . העתקה למטרות רווח.
3. המאה הראשונה שלאחר המצאת הדפוס- תקופת הינקות .
אחידות , מהדורות ( ריבוי עותקים) , חלוקה לסגנונות וסוגים.
הדפוס מתפתח כענף כלכלי חילוני ( מוקמות גילדות-ארגונים מקצועיים)
החברה הייתה מוכנה להופעת הדפוס ככלי להפצת רעיונות והשכלה.
הכנסייה התנגדה לדפוס בגלל שהוא ערער על המסורת הקיימת ופגע בסגפנות ובטיהור של הנזירים המעתיקים בכתב יד.
יד = כוח  : הדפוס פגע בהטיה הפוליטית הייחודית של הידע השייך לנזירים.
בנוסף היא בחנה את נושא הקריאה השקטה- קריאה זו לא גרמה להעלמות הקריאה בקול .
הדפוס לא החליש תופעות אורליות כגון קריאה ונאום .
הקריאה השקטה הייתה קיימת עוד לפני הדפוס.
הדפוס מנציח , משמר ומפיץ נאומים ופרוטוקולים- גורם לאדם לנסח בזהירות את דבריו.
הדפוס מעלה את " קהל הקוראים" והתפתחות ספרות קלה ופופולרית  (כמו הרומן הרומנטי)




הדפוס יוצר חלוקה: קהל השומעים- קהל הקוראים
·         הדפוס מחזק את החילוניות : במקום הכנסייה כמקור מידע עולים בתי הקפה של יום א' (העיתון מחליף את תפקיד הכומר והקהילה הדתית כמקור חדשות)
·         כתוצאה מזה יש החלשות של קשרים אישיים ועליית האינדיבידואליזם .
·         הספר מוריד מהקונפורמיות החברתית והתפתחות של אנשים חריגים .
·         הדפוס מאפשר אילוזיה השתתפות באירועים מרוחקים.
·         הדפוס מגדיל את רמת הבירוקרטיה
·         את מקום "המספר" תופס "המשכיל"

במאמר מסיבה הכותבת את תשומת לב האקדמיה בכלל וההיסטוריונים בפרט לכך, כי לא נעשה הרבה בחקר השפעות המצאת הדפוס על ההיסטוריה האנושית. במיוחד, מציינת הכותבת, כי לא נחקרה דיה התקופה התרום-דפוסית, בה רווחו יותר הספרים והיתה תרבות של הקראה בפני ציבורים במקומות שונים, אך תקופה זו נחקרה מעט מאוד ולכן לא ניתן להבין נכונה את שלב המעבר מן הכתב הידני לדפוס.
הכותבת נותנת דוגמאות רבות לקושי שבמחקר השפעות הדפוס, וזאת על מנת להסביר מדוע לא נעשה מספיק עד כה ועל מנת לעודד חוקרים אחרים להרחיב את המחקר בתחום זה.
ההיסטוריונים, אשר להם המילה הכתובה והדפוס הם כלי עבודה ראשונים במעלה, דווקא הם צריכים היו לבחון לעומקן את השפעות מהפכת הדפוס על האנושות. פלא, בעיני הכותבת, כי המציאות היא אחרת, ואין למצוא מחקרים רציניים ומקיפים בנושא זה.
פרסום אחד, פופולרי-למחצה, של סטיינברג אמנם אומר כי "אין להבין הבנה מלאה שום אירוע פוליטי, חוקתי, כנסייתי או כלכלי, או תנועה סוציולוגית, פילוסופית וספרותית בלי להביא בחשבון את ההשפעה שהשפיע עליהם מכבש הדפוס". אך, למרות המחקרים הרבים בנושאים הנזכרים הנ"ל, אין כמעט ציון של השפעת הדפוס על תחומי חיים אלו במחקרים אלו. מסתבר, כי המשימה לקשר בין הדפוס לבין השפעותיו בכל התחומים הללו היא קשה מכפי הנראה.
קשה להגדיר את השפעת העלייה הדרמתית בכמות ובגיוון התעודות הכתובות על דרכי למידה, חשיבה ותפיסה אצל קבוצות עלית של יודעי קרוא וכתוב; קשה גם להגדיר את השפעת אחידות הטקסטים המודפסים על חוקים, שפות או מבנים מנטליים.
ישנם קשיים רבים בחקר השפעות הדפוס, אך אפשר היה להתמודד ביתר הצלחה עם בעיות אילולא עמדו מכשולים אחרים בדרך.
כדי להבין את השינויים שהתחוללו בעקבות המצאת הדפוס, למשל, עלינו להכיר את התנאים ששררו טרם היות הדפוס. אלא שאנו יכולים לצפות בתנאים ששררו בתרבות כתב היד רק ע"י קריאה בדפוס! זהו פרדוקס שמקשה מאוד על חקר השפעות הדפוס.
קשה להבין את הפער בדרכי החשיבה בינינו, הקוראים המודרנים, לבין קבוצות העלית המשכילות בתקופת התרום-דפוס שהתבססו אך ורק על טקסטים שהועתקו ביד. כי אין בימינו תרבויות בהן הכתב מועתק ידנית. הניסיונות לשחזר את הנסיבות שקדמו לדפוס מכניסים את החוקר למצוקה.
הכותבת מפרטת כמה מאפיינים חשובים לתקופת תרום-הדפוס: אפילו קבוצות העלית המשכילות הסתמכו במידה רבה מאוד על התורה שבעל פה. אפילו למידת "ספר" היתה תלויה בעיקר במילה המדוברת. לא היה "טיפוס" של תרבות קריאה. לכל אזור היו מאפיינים שונים. דרכי אספקת הספרים היו שונות ממקום למקום.
לאחרונה, למשל,  הסתבר לכותבת, כי בניגוד למה שחשבה ופרסמה במאמר קודם, היה המעבר של מלאכת הפקת הספרים לא ישירות מחדר ההעתקה אל סדנת המדפיס, אלא היה שלב ביניים של שלוש מאות שנה (!) בו הוצאו ספרים בחנויות ספרים בעלי מערכת הוצאה לאור שהעסיקה מעתיקים שכל אחד מהם כתב חלק אחר באותו הספר.
הכותבת יוצאת ישירות נגד קביעותיו השטחיות, לדעתה, של החוקר, מרשל מקלוהן, שלא התחשב מספיק ברבגוניות הדתית, הלשונית, החברתית והכלכלית של ציבור הקוראים באירופה. למשל, בהשפעות של המעבר משיח קריאת ספר לקריאה אילמת (סריקה אילמת), במעבר ממגעים פנים-אל-פנים לפעולות גומלין בלתי אישיות יותר.
ועם זאת, יש לזכור ולהבין כי גם לאחר פריחת תעשיית ספרי הלימוד, עדיין נשאר מקום חשוב להרצאות בחדרי הלימוד, ודרשות המטיפים לא הפסיקו לאחר הדפסת דרשותיהם.
הקריאה השקטה בספרות מודפסת הביאה לסוג קריאה שאפיין קודם לכן קריאה בספרי קודש, קריאה בבדידות ובהגות. קריאת העיתונים במאה ה-17 התאפיינה בשתיקה קודרת השונה לגמרי מצורת העברת הידיעות האורלית. תפקיד הכומר בהפצת ידיעות הוחלף ע"י העיתון. וזה, מצידו, גרם להתרופפות קשרי הקהילה המקומית, שלא היו צריכים להתאסף כדי להתעדכן בחדשות החשובות לקהילה.
ציבור הקוראים החדשים הפך מפורד ואינדיווידואליסטי יותר מציבור השומעים הישן. טבע האדם כחיה פוליטית שוב לא התיישב עם המודלים הקלאסיים לאחר שהטריבונים של העם הפכו מנואמים בכיכר העיר לעורכים של עלוני חדשות ועיתונים. החומר המודפס עודד דבקות אילמת במטרות שדובריהן לא חיו בקהילה יחידה ושפנו מרחוק אל ציבור בלתי-נראה. הכל השתנה: מסחר, עסקי דלא-ניידי, צורת הפצת דברי השליטים ולכן גם צורת שליטתם.
לסיכום, מזכירה הכותבת כי גם מחקרים היסטוריונים עכשוויים יזכו מאוד אם יביאו בחשבון את השפעות הדפוס.



אייזנשטיין: "עלייתו של ציבור הקוראים"

היסטוריה של אמצעי התקשורת: המצאת הדפוס



רקע- כאשר הכנסיה חסמה את התפתחות התקשורת, היא חסמה דבר נוסף חשוב- התפתחות ההשכלה.
הכנסיה יושבת כל כמה צירים מרכזיים, מה שפועל לטובתה ולרעתה.
הדפוס הומצא במהלך המאה ה-15 ונקלט במחצית השניה של המאה. לדפוס חשיבות טכנית רבה, עזרה בעליית ההשכלה, פחות צורך במעתיקים. הדפוס עוזר בהעברת אינפורמציה מהירה.
השפעות נוספות:
* מבחינה אינטלקטואלית- התרחבות ההשכלה. בעוד שבעבר היה ניתן לקבל מידע רק דרך מעתיקי הכנסיה, הרי שלאחר המצאת הדפוס יש אמצעים טכנולוגיים המאפשרים לרעיונות נוספים לצוף (כגון-לותר).
- השפעת הדפוס היא לטווח הרחוק.
* השינוי הגדול מתחיל בכנסיה. אל הכנסיה מגיעים אנשים כדי ללמוד. החל מהמאה ה-12 ליד הכנסיה מוקמים בתי-ספר ואונ'- ההשכלה מתרחבת, והכנסיה לא היתה ערה לכך שההשכלה שהם מפתחים לימים תשים להם רגל.
* בצד הטכני יש תחושת התקדמות- הליכה לאפיק נוסף של הפצת ידע. ההתקדמות במערב איטית לעומת סין.
בסין בסביבות המאה לספירה  כבר מפיקים נייר, עוקבים אחר פעילות הדבורים ומגלים (חומר רך- הופך לקשה ולהיפך)- הסינים מגלים שניתן לעשות מעץ ומים עיסה דביקה- מייבשים ותולים לייבוש.
בשנת 700 לספירה- ממציאים את "חותמת העץ הרחבה" בסין- גילוף הפוך בעץ. לאחמ"כ ממציאים גילוף של אותיות ואז מרכיבים מילה- א/ב/ג/ד. [המערב בפיגור יחסית לסין].
*האירופים יכלו לשמוע על המצאת הנייר/ הדפוס של הסינים, כיוון שהם הגיעו קודם לכן לסין, אך בכל זאת הם לא הצליחו לרכוש את הרעיון האינטלקטואלי החדש. האבולוציה המחשבתית עוד לא גרמה להם להבין- שכדאי להם מלבד רכישת סחורות מהמזרח לרכוש גם רעיונות. [במאה ה-13 מגיע מרקו פולו לסין ובכל זאת לא מעביר את רעיונות החותמת].
בשנת 1313- הסינים מצליחים לפתח את חותמות הכתב הפרטניות- לכל אות יש חותמת (עד אז החותמת היתה של משפט או מס' מילים). לאחר מס' שנים הם הפכו את החותמת למתכת (קודם היא היתה מעץ) וכך ניתן היה לשנות צבע (חותמת מעץ לא מאפשרת זאת).
אירופה-  לכנסיה לא היה אינטרס להפיץ את הנייר ופיתוחים איטלקטואליים נוספים, ולכן הם האיטו את קצב הפיתוח באירופה.
באירופה ממציא הדפוס הוא יוהן גוטנברג- 1452/3, שפעל באיזור הריין- גרמניה, הוא לא ידע על המתרחש בסין.
גוטנברג, נולד בוף המאה ה-14, אביו עבד במטבעה. גוטנברג למד עבודות צורפות ומתכות, אין הרבה פרטים עליו. היו לו חובות רבים, למשפחתו היה מרתף יין בעל הכנסה אך משום שעסק בהמצאות, לא היו לא הרבה הכנסות. (זו גם הסיבה לחובות). בשנת 1436 הוא ערך ניסויים בדפוס ורק ב-1952 המציא אותו. [הדפוס היה ממתכת ישר עם אותיות פרטניות]. הניסוי הראשון שלו היה הדפסת בתנ"ך ב-150 עותקים על דפי פוליו 42 שורות בכל עמוד.
לגוטנברג היו נושים, אחד מנושיו היה יוהן פאסט שאמר לו כי הוא ישלם על חובותיו בתמורה להמצאה. זו הסיבה שבמשך 300 שנה ההמצאה שוייכה לנושה פאסט. רק לאחר 300 שנה התבררה האמת. גוטנברג נפטר ב-1948 ממורמר, המצאתו שינתה את פני העולם.
ב- 1465 (12 שנה לאחר המצאת הדפוס), מתחילות לעלות שאלות- מי בעל הזכויות? האם בעל הדפוס? האם הממציא? [העניין הוא קנייני]. שאלת הזכויות היתה קריטית באותם הימים. במקור יש ממציא ויש אדם שנותן את הכסף לממן זאת. המפיץ- הוא הבעלים של הפטנט. כלומר, המדפיס היה בעל זכויות על ספרים שהוא מדפיס.
בצרפת- הצרפתים העבירו את הזכויות ליוצר. כעסור 100 שנה כל העולם המערבי הגיע להבנה כי שבעל הזכויות הוא היוצר, ובעל בית הדפוס הוא איש טכנולוגי.
ב-100 השנים הראשונות של הדפוס העבודה היתה ידנית פרמיטיבית, רק לאחמ"כ עברו למכונות. [המכבש ה-1 הוא לחידה ישרה, המכבש ה-2 הדפסה ע"י גלגול, היום זה נעשה ע"י גליל].
המצאת הדפוס חשובה לא התור טכנולוגיה בפני עצמה, אלא כזו שתשבור את מונופול הכנסיה בהפצת הידע. הכנסיה כבר לא יכולה לגנוז ספרים ולהחליט מי יקרא מה.
"זכות הציבור לדעת"- יחליף את מונופול הכנסיה, אי אפשר לחסוך בחומרים בעקבות הדפוס. נעלם ה-index.
מרתין לותר - הרפורמציה - מפיץ רעיון חדש, אשר מופץ במהירות בצפון אירופה בזכות הדפוס. היות ואין הרבה יודעי קרוא וכתוב, כיצד ההדפסה משנה עולמות? לותר בהתחלה תולה מודעות שלו על לוחות מודעות- מייצר התעניינות. כך אנשים מנסים ללמוד קרוא וכתוב. לאחמ"כ יצרו גלופות של התיזות שלו ומדפיסים. אנשים עמדו והפיצו בקריאה. התורה שלו מופצת לאזורים רבים. לותר פועל כ- 200 ק"מ מאזור של גוטנברג (ולא במיקרה). הרעיון של לותר הוא לשיפור מצב הכנסיה, טוען שהכנסיה צריכה לשפר את דרכיה, כך שהתפילות ינשאו בשפה הלאומית ולא בלטינית, הוא פועל לתרגום כתבי הקודש ולשפות שונות וכ"ו. למה טענות לותר נקלטו? היואנשים שהתחנכו בכנסיה אך הם מבקרים אותה משלב מוקדם. הם היו משכילים וחלקם פיתחו רעיונות חדשים, הם מחפשים דרך שונה מדרך הכנסיה (לדוג': במאה ה-12 הרנסנס הקטן ואז הרנסנס- התחלה חדשה).  במאה ה-16 כאשר לותר מגיע החברה מוכנה לקבל רעיון אלטרנטיבי. [רעיון הדפוס= רעיון מחאה].
עד המאה ה-17 רוב החומרים שהודפסו היו כתבי קודש/ פרשנויות לכתבי קודש/ סיפור חיי הקדושים, כלומר החברה המשיכה להיות דתית, ופעלה בנושאי הפצת הדת ולא בכיוונים אחרים.
כאשר ההדפסה החלה באירופה, היא התפזרה במהירות. קיימים אמצעים טכנולוגיים להפצת ידע, קיימת נכונות בקבלת רעיונות חדשים, אך עדיין יש יותר קהל שומע מקורא- בעיה גדולה. בזכות הדפוס נוצר קשר עם החברה, כלומר התקשורת יוצרת חברה. [הרעיון של לותר מתפשט בכל אירופה]. רעיונות חברתיים מתפשטים בזכות התקשורת. הטכנ' עושה פעולה חברתית מרחיקת לכת. בשילוב שבין גוטנברג ולותר (הרעיון והטכ') אנו יכולים לזהות מס' מאפיינים שמלווים את התקשורת והחברה עד היום:
1. קיימת אפשרות לחשיבה אלטרנטיבית- אם עד אז בכל החברות היה עולם דתי (יוון- אלים, איטליה-כנסיה), מאז השילוב הזה מגלים שאפשר לחשוב בשונה מהחשיבה הדתית המקובלת
2. תחום טכנ'- נוצרה תשתית לחופש הבעת דיעה והפצת רעיון. מותר לפרש כתבי קודש, וזה לא ניתן עוד בידי כהני הדת. לפיכך כל אדם יכול להביע את תפיסת עולמו= ריבוי דיעות.
3. לותר דורש שהתפילה תתבצע בשפה המקומית ומצליח, הוא חושף את בעיית מוגבלות השפה ודורש לתרגמה.
4. לותר קרא להצטיינות האדם הבודד בעולם הזה, ולא רק בעולם הבא. היה לו רעיון המותיר הצלחה כלכלית והדפוס נתן לו תוקף לכך, היה ניתן לקיים מסחר ולעשות כסף. הטכנ' והדפוס יוצרים אופציה לסחר שאינו סחר חליפין.
יש פתחים לחשיבה אחרת. עם כל ההתפתחויות הללו, ארופה יוצאת החוצה ושולחת את קולומבוס לאמריקה. אך המפגש עם אמריקה לא יצר אף הוא העברת רעיונות. הם מביאים מאמריקה דברים חומריים (מחלות, עבדים, סחורות), אך למרות ההתפתחות שלהם הם עדיין לא מעבירים רעיונות.
לסיכום- המשמעות של המצאת הדפוס:
1. יש חיבור בין החברה והתקשורת- החיבור הולך ומעמיק (למשל עיתוני קיר).
2. טכנ' הדפוס מאפשרת לרוב הקהל להכיר רעיונות חדשים.
3. מפעל התרגום של לותר- אפשר להעביר חומר ממקום למקום ע"י התרגום.
4. פיתוח חשיבה רציונלית- חשיבה זו מאפשרת ביקורת ומחאה על דרכי הכנסיה. במאה ה-17-18 והלך ארופה עוברת תהליך מהותי של חילון (אנשים מבינים שאין אמת אחת).
5. יש דפוס ותפקיד מספר- הסיפורים מוקראים מהנייר ולא ע"י זכירה בע"פ.
6. המוצר העתידי של העיתון- שעומד להתפתח במאה ה- 18-17 וישפיע באופן משמעותי על החברה.